"התקציב המרוסן של ממשלת גרמניה סופג ביקורת: יו"ר פדרציית איגודי העובדים יסמין פהימי אמרה בראיון ל'בילד אם זונטאג' ביום ראשון שמדיניותה הכלכלית של הממשלה, בראשה עומד חברה למפלגה הסוציאל דמוקרטית, הקנצלר אולף שולץ, מפקירה את התעשייה ומחלישה את כוח הקנייה: "חוסר הביטחון רק מזמין את הפופוליזם של ה-AFD".
פהימי מרבה לבקר בחודשים האחרונים את תקציב 2024, את שכר המינימום, את אי-עידודה של העבודה המאורגנת, את מדיניות צד-ההיצע ואת מדיניות האנרגיה.
תקציב 2024 אושר על ידי הקבינט בתחילת החודש, והבונדסטאג עתיד לדון עליו החל מ-1 בספטמבר, לקראת הצבעה במהלך שבוע התקציב, שמסתיים ב-1 בדצמבר. הסכום הכולל עומד על 445.7 מיליארד אירו, נמוך ב-30 מיליארד מתקציב השנה הנוכחית.
שר האוצר, מנהיג מפלגת ה-FDP הליברלית כריסטיאן לינדנר, הודיע על "סיומו של עידן המשבר, שהתאפיין במדיניות פיסקלית מרחיבה", וטען: "מי שמחלק כסף ברוחב יד בתקופת אינפלציה, מצמיח רק דבר אחד: אינפלציה". אף שרבים מהמחירים ליצרן צנחו מזמן, הממשלה חוזרת לדבוק בכלל הפיסקלי שמגביל אותה לגירעון של 0.35%.
"איני מוכנה לקבל מדיניות תקציבית כזאת", אמרה פהימי בראיון. "עתה ייקבע אם לגרמניה תהיה גם בעתיד תעשייה חזקה עם משרות טובות, ואם טרנספורמציה מביאה גם קדמה חברתית. הממשלה הפדרלית מעכבת השקעות ומתייחסת לתקציב המדינה כמו לצנצנת עוגיות של סבתא: מוציאים רק מה שנכנס. זה רעל לכלכלה ולא הוגן כלפי הדורות הבאים. כבר עכשיו יש לנו גשרים ורחובות הרוסים, מסילות הרכבת דורשות שדרוג ובתי הספר אינם מצוידים כהלכה".
"אנשים נורמלים שמבקשים להתפרנס בחברה שלנו חיים תחת עול כבד"
פהימי דרשה גם להעלות את שכר המינימום ל-14.12 אירו בפעימה הראשונה, ובכך להשוותו לדירקטיבה של האיחוד האירופי, שלפיה על שכר המינימום להיקבע סביב 60% מהשכר החציוני. הצעתה אמנם מתונה ביחס לשאיפתה לעודד כוח קנייה מקומי, אבל היצמדותה להנחיה האירופית עשויה למנוע תגובה שלילית של הבנק המרכזי. פהימי הוסיפה ששינוי חיובי לא יתרחש עד שיתוקן הרכב הוועדה לקביעת שכר המינימום.
יותר מ-5.5 מיליון עובדים בגרמניה משתכרים שכר מינימום. ב-26 ביוני החליטה ועדת שכר המינימום להגדילו ב-41 סנט, ל-12.41 אירו החל מה-1 בינואר 2024, ובפעימה זהה ל-12.82 אירו בראשית 2025. בתגובה להחלטה זו, הודיע חבר הנהגת פדרציית האיגודים שטפן קורצל שמדובר בשחיקת שכר ריאלית, שלא מקובלת על האיגודים.
בהובלת פהימי חתמו לאחרונה איגוד המגזר הציבורי (Ver.di) ואיגוד המתכת על הסכמים קיבוציים חדשים. בשבוע שעבר סיכמו איגוד עובדי התחבורה על הסכם קבוצי חדש ל-25 חודשים עבור עובדי חברת הרכבת הממשלתית 'דויטשה באהן', עליו יצביעו החברים בקרוב. לפי ההסכם, שכר העובדים יעלה ב-410 אירו בחודש בממוצע, תוך תעדוף עובדים מוחלשים כמו סדרנים ומלווים. פהימי קוראת מזה כמה חודשים לשר העבודה הוברטוס הייל מה-SPD להתנות זכייה של חברות פרטיות במכרזים ציבוריים בקיומם של ועד עובדים והסכם קיבוצי. "אם כל החברות בגרמניה היו משלמות שכר הוגן כחלק מהסכמים קיבוציים", אמרה פהימי, "כוח הקנייה היה מתחזק, וכתוצאה מכך מיליונים היו נכנסים לקופת המדינה".
עוד קראה פהימי למנוע צבירת רווחים עודפים בלתי-הוגנים, להטיל מס עושר כפי שנקבע בחוקה, ולאמץ את המלצת הבנק המרכזי האירופי למסות את השכבות העליונות: "אנשים נורמלים שמבקשים להתפרנס בחברה שלנו חיים תחת עול כבד, בעוד העשירים ביותר לא". הצעות אלה מנוגדות לגמרי ל"חוק סיכויי הצמיחה" שמקדם לינדנר. טיוטת החוק מדברת על כ-50 הקלות מסים שונות, בשווי של כ-6 מיליארד אירו בשנה, שנועדו לדבריו "לעודד השקעות". השבועון הכלכלי 'ווירטשאפטסווכה' (WirtschaftsWoche) הגדיר את החוק כמבחן החשוב בקריירה שלו.
ביחס למדיניות האנרגיה, אמרה פהימי בראיון אחר ליומון הכלכלי 'האנדלסבלט' בסוף מאי: "במקום אגואיזם לאומי, אנחנו זקוקים לשוק אנרגיה משותף באירופה". ואולם, מהלכים כאלה לוקחים זמן, ובינתיים נדרש להתמודד עם העובדה ש"חלק מהתעשייה נאלץ להפחית את הייצור, בעיקר חברות שהייצור שלהן מבוסס אנרגיה, כמו תעשיית הכימיה". מחיר הגז האמיר כמה חודשים לפני הפלישה הרוסית, ובתגובה הבטיח שולץ לקבוע מחיר חשמל לתעשיות עתירות אנרגיה בגובה של 4 סנט לקילו-ואט. עתה מקדם שר הכלכלה רוברט האבק ממפלגת הירוקים מחיר של 6 סנט עבור 80% מצריכת האנרגיה לאותן תעשיות, ובתגובה דורשת הפדרציה מהקנצלר לעמוד בהבטחתו, גם במחיר של שבירת מסגרת הגרעון. "לינדנר צריך להגיד אם הוא מעוניין שלמדינה הזאת ימשיך להיות בסיס תעשייתי גדול ויציב", אמרה פהימי, "ומה הוא מוכן לעשות לשם כך".
אם תצליח פהימי לזכות בתמיכה רחבה מהאגף השמאלי ב-SPD אליו השתייכה כחבר פרלמנט, עשויות החרפת הביקורת מבית וההידרדרות הכלכלית לדחוק את שולץ לבחירה אם לצדד בחברי מפלגתו או בשותפיו הקואליציוניים. כך בדיוק נפלה ממשלתו של קנצלר אחר מהמבורג מטעם ה-SPD, הלמוט שמידט, ב-1982.
פערים בין הכלכלה הריאלית לפיננסית
על רקע העלאת הריבית ומחירי האנרגיה הגבוהים, מצויה גרמניה במשבר כלכלי הולך ומחריף, שמתבטא בצמיחה שלילית (קרן המטבע העולמית צופה לגרמניה התכווצות של 0.3% ב-2023), היחלשות הבסיס התעשייתי ובראשו ענפי הרכב, הכימיה והמכונות, היחלשות משמעותית בצריכה בענפי הפנאי, מספרי שיא של פשיטות רגל לצד מספרי שפל של חברות חדשות, משבר בענף הדיור, ועלייה באבטלה תוך קושי לאייש משרות התמחות. אלה הצטרפו לבעיות כרוניות כמו תשתיות ישנות, מחסור בכוח אדם מקצועי ועיכובים בהליכי דיגיטציה. לדברי פהימי, בגרמניה חיים 3.7 מיליון עובדים עניים.
כלכלנים מובילים רואים במשבר תוצאה של לחצים חיצוניים שגרמניה מוטת-הייצוא חשופה אליהם ביתר שאת. לדעת פהימי, "זו רק סיבה אחת", שמצטרפת למדיניות ממשלתית שפוגעת בביקוש המקומי, מעכבת השקעות, מזניחה תשתיות ושירותים חברתיים, ומתעלמת מרווחים עודפים בלתי-הוגנים. מנהיגת העובדים אף הדגישה שיש מי שמרוויח מהמצב, "כמו ספקיות האנרגיה ותעשיית המזון".
גם במערכת הפיננסית קשה להבחין בהדי המשבר. 'דויטשה בנק' הודיע לאחרונה שנוסף על דיבידנדים בסך 400 מיליון אירו שחילק לבעלי המניות בשנה שעברה, באוגוסט יבצע הבנק רכישה עצמית של מניותיו בשווי 450 מיליון אירו, גבוה ב-50% משווי הרכישה של שנה שעברה. כמו כן, מדד ה-DAX, שמייצג את המניות של 30 החברות הגדולות בגרמניה, נסק לאחרונה באופן משמעותי, והמדד הכללי של הבורסה, שהגיע לשיא כל הזמנים בשבוע שעבר, ממשיך לעלות ומתקרב ל-17 אלף נקודות.
