מצעד מחאה נגד האלימות בחברה הערבית ייערך הערב (ראשון) בתל אביב. המצעד, תחת הכותרת "צעדת המתים" יחל ב-19:00 בכיכר הבימה.

"לדור הצעיר שלנו נמאס. הוא רוצה לחיות בשלום ובבטחון", אומרת ראדה זועבי, מבעלי קבוצת החדשות 'בוכרא' פעילה חברתית, וממארגנות המחאה. "זה דור עייף. במקום לחשוב על אקדמיה ועל תעסוקה, הוא רק רוצה לחזור הביתה בלי אלימות ובלי אבל".

"יום אחד כתבתי בוואטסאפ שהגיעו מים עד נפש, וחייבים לחשוב יחד מה עושים", מספרת זועבי על היוזמה למצעד, "נפגשנו במרכז 'חאסוב' בערערה אנשים מכל התחומים – מאיש התחזוקה ועד הפרופסור, כל אחד אמר את דעתו. זו צעקה מתוך החברה הערבית. מגפת האלימות לא הותירה לנו מקום לחשוב על משהו אחר, לא עסקים, לא חינוך. כולנו תקועים שם".

"אנחנו חברה אחת. האלימות תגלוש גם לחברה היהודית"

"הצעד הראשון הוא לא רק למחות בישובים שלנו, אלא לצאת גם למרכז תל אביב, לשתף ולהגיד: מצעד המתים, ההלוויה של כולנו, מגיעה למרכז תל אביב", מסבירה זועבי. "המטרה שלנו להכריז על מצב חירום. בדרך כלל מובילים את המחאה אנשי ההנהגה, ראשי הרשויות ואנשי דת. הפעם תלמידי תיכון וצעירים יהיו בחזית".

ראדה זועבי, המייסדת והמנהלת של קבוצת התקשורת 'בוקרא' ופעילה חברתית (צילום: בוקרא נט)

"תנועות הנוער והמתנדבים יובילו את המצעד. הם יגיעו בלבוש לבן, לאות הזדהות ואופטימיות, ויישאו 140 ארונות מתים", מתארת זועבי, "השכנים והחברים שלנו שומעים על אלימות ופשיעה, אבל פחות רואים מה שקורה במעגל הפנימי של האבל. אנו באים להשמיע ולשתף כי זה גורל אחד וחברה אחת. האלימות תגלוש לחברה היהודית. אנו במרחב אחד. אם מישהו לא יודע מה שקורה בסביבה שלי, זה נתק. אנו מבקשים שכל נושא האלימות יהיה בסדר העדיפות של הממשלה".

"הדור הצעיר רוצה לספור אקדמאים, לא קורבנות"

"זו הלוויה של כולנו", אומרת סברין מצארווה, בת 45, ממארגנות המחאה. "נמאס לנו לנחש מי הבא בתור, נמאס לספור את המתים. הממשלה לא עושה את עבודתה, אנו באים לתל אביב עם ארונות המתים להראות מה מחיר השתיקה שלה".

"רק בחודש שעבר, בכל יום נרצח אדם. זה לא קורה באף מדינה מתוקנת", מצהירה מצארווה. "אנחנו מגיעים עם ארונות מתים, אבל לבושים בלבן, כדי לתת תקווה. בואו נתאחד ונתגבש סביב העשייה, וניצור תקווה. כולנו חווים את מה שקורה. זה מאוד קשה. אני רוצה שכולנו נתעורר, שנעשה כל מה שאפשר כדי שהחברה שלנו תהיה טובה, שתאפשר חיים אמיתיים ולא מוות".

עד כה מרבית המחאות היו בישובים הערביים ובקרית הממשלה בירושלים. "אנו רוצים להביא את הקול שלנו לכל החברה הישראלית, לא רק לממשלה", מסבירה מצארווה את הבחירה בתל אביב. "אני רוצה שגם יהודים יהיו שותפים שלי ולא יעמדו מהצד. זה נוגע בכולנו. אני רוצה שתדרשו מהממשלה שתעשה מעשה. אתם רואים מה קורה לחברה שחיה לצידכם, ולא עושים כלום. אני לא רוצה להיות לבד במאבק הזה. האלימות הזו תיפגע גם בכם. כמו במלחמה, כולם מפסידים בסופו של דבר".

סברין מצארווה, ממארגנות מחאת "מצעד המתים" (תמונה מאלבום פרטי)

"זה לא רק הממשלה, זה כל המדינה. היום המדינה במצב קונפליקטואלי", מוסיפה זועבי. "מה שחשוב זה להשמיע את הצעקה שלנו, של הדור הצעיר. "היום נושא מגיפת האלימות נדחק הצידה. שומעים על עוד הרוג ועוד קורבן, ואין מישהו שמטפל בזה. המטרה להשמיע צעקה: זה חייב להיות גורל משותף, אם רוצים ששני הצדדים יחיו בבטחון ובשלום".

"זה לא מאבק על דמוקרטיה ושיויון אלא על בטחון וחיים בשלום", מחדדת זועבי, "זה מסר לכל העולם. הדור הצעיר רוצה לחיות בבטחון נמאס לו, הוא התעייף. הוא לא רוצה לספור קורבנות, הוא רוצה לספור אקדמאים, לבוא לתל אביב לתעסוקה ולא בגלל הלוויות".

"למה אני צריכה לקחת אחריות? איפה אחריות המדינה?"

מצארווה סבורה שמירב האחריות היא של הממשלה. "אני לא יכולה להאשים את החברה שלנו. אני מאשימה את הממשלה שהפקירה אותנו הפקרה מושגחת. הם ראו את זה ועשו עצמם לא רואים. כשהמדינה טיפלה בפשע בנתניה ובבת ים שאלו את האזרחים? למה אני צריכה לקחת אחריות? המדינה חזקה, איפה אחריות המדינה? אני רוצה להיות שווה. המדינה צריכה לראות בנו כשותפים".

"כל אחד אחראי וצריך לשמוע את המסר בארץ ובעולם", תובעת זועבי. "כל העניין האלימות לא הגיע פתאום – זה רצף של שנות אפליה והדרה. ישנם פערים בחינוך ובתעסוקה, יש נוער בסיכון. זו הצטברות וצריך לטפל כמו שצריך בכל הרבדים. חשוב לשים את העניין במוקד. אי אפשר להישאר בישובים. יש מקבלי החלטה, ויש משרדי ממשלה. צריך לא רק לספור את הקורבנות צריך לייצר שיוויון ודמוקרטיה. זו נקודת מפנה שדור צעיר, רשת של פעלים חברתיים נכנסים לתמונה והם משתפים את ההנהגה".

"ליהודים יש מסלול ידוע, אבל לעתיד של הילדים שלי אין כרגע כלום"

כשמצארווה נשאלת על העתיד, היא מתלבטת לרגע בין העתיד הצפוי לבין זה הרצוי. "אנו חברה חנוקה פיסית ונפשית. כרגע אין כלום בעתיד של הילדים שלי". מצארווה, מורה במקצועה, מתגוררת בטייבה ומלמדת בגני תקווה. "ליהודים יש מסלול ידוע, לנו אין דבר כזה. יש לי שלוש בנות ובן. בתי הבכורה בת 23, עדיין מחפשת את עצמה. היא רוצה ללמוד מקצוע שמכניס כסף. הבן שלי, בן 18, אומר לי שהוא צריך לחשוב איך להביא כסף. הם לא יודעים מה הם רוצים. אין להם איפה לבלות בטייבה או בטירה".

גם התוכניות הממשלתיות הקיימות חשודות בעיני מצארווה. "עד שהממשלה כבר חושבת עלינו, זה לא נקי. זה לא ממקום שאנחנו חשובים, אלא ממקום פוליטי. אני רוצה מישהו שישמע אותי וידבר אלי, לא כדי שאהיה נחמדה ליהודים".

גם על ההנהגה הערבית יש לה ביקורת. "צריך לעשות עבודה פנימית עמוקה בתוך החברה הערבית, לראות מה אנו רוצים, ומי יכול להוביל אותנו. יש לנו הנהגה ואין מנהיגות".

"אני פונה לכולם שנהיה ביום ראשון בכיכר הבימה", קוראת זועבי. "אנו מתכננים מצעדים בירושלים בחיפה, פעילים א-פוליטיים נמצאים בישובים ועוסקים בהגברת המודעות. אנו ממשיכים".

האירוע הוא פרי שיתוף פעולה של הפורום החברתי, קבוצת החדשות בוכרא וארגונים חברתיים. מצעד המתים יתחיל ביום ראשון ב-19:00 בכיכר הבימה ויסתיים ב-21:00 במוזיאון תל אביב.