גיא פניני הודיע היום (שני) שפרש מכדורסל וחובבי הענף, כיאה למציאות הישראלית העכשווית, התחלקו לשני מחנות: אוהבים ושונאים. שחור ולבן. צהוב ואדום. לכולם יש דעה ועמדה ברורה לגבי האיש, הכדורסלן והפרובוקציה. הרוויח את זה ביושר פניני, ששייך לקטגוריית מיוחדת של ספורטאים, שכשהם משחקים בקבוצה שאתם אוהדים, אז אוהבים אותם, וכשהם משחקים בקבוצה שנגדכם, אז שונאים אותם.

גם הוא העיד על עצמו בעבר, שהוא "שחקן שאוהבים לשנוא". בקטגוריה הזאת: פניני הוא כנראה השחקן הכי אהוב בארץ. כלומר, הכי שנוא בארץ. בכל מקרה, אי אפשר להישאר אדיש לגיא פניני, גם כשהוא שיחק וגם כשהוא מודיע שהוא מפסיק לשחק.

***

עקבתי אחרי הקריירה של פניני הרבה שנים: מהסל הראשון מחצי מגרש במדי עירוני רעננה ועד הישיבה הארוכה על הספסל של מכבי ת"א בעונה האחרונה. עברתי אתו את התהליך משונא לאוהב ואני יודע מניסיון שאף מילה, שאכתוב עליו, לא תשנה את דעתם של מי שלא אוהב אותו. אני מניח, שזה גם לא כל כך מעניין את פניני, אם אוהבים אותו או לא אוהבים אותו. הוא תמיד נחשב לילד הרע של הכדורסל הישראלי ובגיל מסוים הוא כנראה הבין, ששום דבר, שיעשה או לא יעשה, כבר לא ישנו את התדמית הזאת.

גיא פניני במדי מכבי תל אביב מול הפועל ירושלים. "לוחם, קשוח, חסר פחד, שלא ויתר על אף כדור אבוד ואף משחק" (צילום אורן בן חקון/פלאש90)

שיאן ההופעות בליגת הכדורסל הישראלי היה מעורב במהלך הקריירה הארוכה שלו בהרבה אירועים שנויים במחלוקת: הוא קילל, הרביץ ועשה פרובוקציות. כשמסכמים קריירה, גדולה וטובה ככל שתהיה, חובה לשים את זה על השולחן. למעשה, כנראה שרוב אוהדי הספורט בישראל, שאינם אוהדים את מכבי ת"א או הפועל חולון, באמת לא אוהבים את גיא פניני. אבל אחרי ששמתי את זה על השולחן חשוב גם לשים על השולחן את התכונות והיכולות, שהפכו את פניני לאחד הווינרים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי.

***

גיא פניני שיחק 21 עונות בליגה הראשונה בישראל. הוא זכה ב-22 תארים קבוצתיים עם שלוש קבוצות שונות, הוא קלע עשרות סלי ניצחון והיה מעורב בעשרות מהלכי ניצחון בקריירה המפוארת שלו. הוא היה הקפטן של מכבי ת"א, הפועל חולון ונבחרת ישראל. הוא היה ווינר במשחק וגם באופי. הוא היה לוחם, קשוח, חסר פחד, שלא ויתר על אף כדור אבוד ואף משחק.

כשהוא היה על המגרש זה נראה כאילו כל מהלך הוא המהלך הכי חשוב במשחק. לעיתים זה נראה אפילו מוגזם. ממש אובססיה לניצחון. כאילו חייו תלויים במהלך הבא, למרות שהקבוצה שלו מובילה בעשרים הפרש. זה אופי של שחקן, שמוכן לעשות הכול כדי לנצח את המשחק. כן, לפעמים אפילו יותר מידי. אבל את האופי הזה פניני הביא אתו ב-2017 להפועל חולון והרבה בגלל האופי הזה המועדון, שאני אוהד, זכה בגביע ובאליפות.

גיא פניני חתם בהפועל חולון ב-2017. הוא כבר היה בן 33 ואחרי עונה לא מוצלחת במכבי ת"א וכששמעתי על ההחתמה האינסטינקט שלי היה לכעוס. קודם כל, בגלל מה שכבר כתבתי: כשפניני שיחק נגדנו – לא אהבתי אותו. והסיבה השנייה, כי לא האמנתי, שבגילו הוא יכול לתרום לקבוצה מבחינה מקצועית.

אחרי ההחתמה ראיתי את התגובות של אוהדי הכדורסל האחרים, שכתבו ש"סוף סוף פניני מצא בית שיתאים לפרובוקציות שלו" או "מצא מין את מינו". התגובות האלה קשרו את גורלו של פניני עם גורלה של חולוניה יחד עוד לפני שהוא עלה על הפרקט. מיד הבנתי שאנחנו באותו צד של המשוואה.

גיא פניני במדי הפועל חולון. "מוכן לעשות הכול כדי לנצח את המשחק" (צילום: רוי עלימה/פלאש 90)

פניני אף פעם לא היה אתלט גדול, בטח בגיל שהוא הגיע לחולון. אבל הוא הצליח להחזיק קריירה ארוכה עד גיל 39 כי הוא הוא היה שחקן חכם, שידע לנצל את היתרונות שלו על המגרש. הבנת המשחק ויכולת ניהול המשחק של פניני הפכו אותו בחולון לעוד מאמן על המגרש. הוא היה מזיז את השחקנים במבט, בקריצה. הייתה לו יכולת מסירה פנומנלית ותנועה ללא כדור משובחת. פניני היה מזהה את נקודות התורפה של הקבוצה היריבה ולוחץ שם חזק חזק – כמו בקריצה. זה הטריף את הקבוצות היריבות אבל זה עבד.

***

ארון התארים של גיא פניני מלא ורשימת ההישגים שלו שייכת לשחקנים מדור אחר, כמו מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י. רק בזירה המקומית יש לו 11 גביעים ו-5 אליפויות. יש שחקנים ענקיים, שעשו קריירה מרשימה, ולא יכולים להתהדר אפילו בתואר אחד. בסופו של דבר, פניני הבין, שהמטרה של המשחק היא לזכות בתארים והוא עשה את כל מה שהוא יכל לעשות כדי לזכות בהם. לפעמים, זה היה יותר מידי.