שמות, פרק כד'

מפרק כ' עד פרק כג' בספר שמות, נמצא משה על הר סיני והוא מקבל מאלוהים רשימה ארוכה מאוד של חוקים ומצוות.

ובתחילת פרק כד' פורק משה את המטען שצבר מאלוהים ומעביר לעם בע"פ את כל החוקים שקיבל מאלוהים.

והעם עונה – בסדר, נעשה:

ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל־הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה׃

מצוין! אפשר היה לצפות שמשה יהיה מרוצה וימשיך במסע.
אבל לא.

משה לא מסתפק בכך וכותב את כל החוקים (עם הספר – כאן זה התחיל) ומגיש אותם לעם, ובנוסף מקיים טכס הכולל העלאת זבחי פרים והקזת דמם.

ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃
ה) וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים׃
ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃

אחרי כל הטכס הזה, משה מקיים הקראה של הספר.

והעם עונה – בסדר, נעשה ונשמע.

ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׃ 

עוד יותר מצוין! גם נעשה וגם נשמע.

משה עכשיו בוודאי יהיה מבסוט ויורה להמשיך במסע.
אבל לא – משה זורק את הדם שהקיז על העם (משאיר סימן) ונעלם על ההר למשך 40 יום.

———-

למה? למה משה עושה את זה?

לדעתי – משה, מנהיג אמיתי שמבין שעם שמציית באופן כה עיוור, למעשה אינו מקבל באמת את האמונה והחוקים.

ציות עיוור אינו מעיד על הבנה עמוקה והשלמה אמיתית.

אף אחד לא שואל שאלה! אף אחד לא מנסה לברר את משמעות הדברים! נעשה ונשמע זה בעצם – "אוקיי, בסדר, באימא שלך בוא נמשיך".

משה לא מוכן לכך. הוא מבין שחייבים לעורר משבר, לעורר התנגדות, לעורר מחשבה, ולכן הוא נעלם ל 40 יום ומשאיר את הזירה להתפתחות ההתנגדות.

וההתנגדות הגיעה.

עד היום "עגל זהב" הוא סמל להיפוך של "נעשה ונשמע"

אז על הסקאלה שבין "נעשה ונשמע" ל"עגל הזהב" יש מקום להגיון, הבנה ובחירה בטוב (בחיים).