אחד הספינים המכוערים שהובילה הנהגת הממשלה הנוכחית בשבתה כאופוזיציה של ממשלת השינוי הייתה המתקפה על תכנית החומש לחברה הערבית, מה שהם כינו "מס עבאס", לה הדביקו תווי מחיר של עשרות מיליארדי שקלים שישולמו לכאורה ל'אחים המוסלמים'.

יו"ר האופוזיציה דאז בנימין נתניהו, שהוביל את המתקפה, בוודאי הבין היטב את הצביעות. אחרי הכול, תכנית החומש 'תאקדום' הייתה המשך ישיר לתכנית החומש 922 שהוא קידם ואישר בתור ראש ממשלה כמה שנים קודם לכן. גם אז התכנית הובלה על ידי הדרגים המקצועיים של משרדי הממשלה, תוך שיתוף נציגי הציבור הערביים. גם אז מדובר היה במיליארדי שקלים שיועדו לציבור הערבי בתוך התקציב.

לאחר הניצחון בבחירות, הקמפיין הרעיל נזנח והנהגת הקואליציה הפסיקה לדבר על מס עבאס. אישור תקציב המדינה לשנים 2023 ו-2024 היה הלכה למעשה קבלה של תכנית תאקדום ללא שינויים. הממשלה הנוכחית הלכה והקצינה מבחינת התבטאויות ביחס לציבור הערבי, אבל שמרה על פעילות המערכת התקציבית, שנוצרה בעמל רב בעשור האחרון.

אלא שכעת נראה שהתמונה משתנה. אמירתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לפיה יש 'למחוק את חווארה' זכתה לביקורת חריפה, ובצדק. סמוטריץ' חזר בו בפוסט ארוך במיוחד בפייסבוק, אמר שהוא נדרש ל"חשבון נפש", ושדבריו לא הובנו כהלכה. כעת, השתמש שר האוצר בפוסט אחר, גם הוא ארוך במיוחד, כדי להסביר למה הרשויות הערביות לא צריכות תקציב תוספתי, ומדוע לא צריך לתקצב מכינה לשילוב ערבים באוניברסיטאות. אפשר לומר ששר האוצר עבר מהסתה נגד פלסטינים, להסטה של תקציבים.

תאקדום, תכנית החומש לחברה הערבית שבמסגרתה הוחלט על המענק, ממשיכה את תכנית 922, תכנית החומש הקודמת שהחלה בשנת 2015. מטרת התכנית היא לבנות מחדש את הקשר בין הציבור הערבי למנגנוני המדינה, מתוך הכרה שהקשר הקיים פגום, ומשאיר את היישובים הערביים במעגל של עוני, חוסר הכנסה וחוסר השקעה.

שתי התכניות, תקאדום ו-922, מבוססות על שתי הבנות: האחת היא שגם בתחומים בהם קיים שוויון פורמאלי בין יהודים וערבים בישראל, מבנה המערכות ואופן התקצוב גורם לכך שבפועל הרבה פחות תקציבים יגיעו לאזרח ערבי; השנייה היא שאת הפערים שנוצרו אחרי עשרות שנים של השקעה אפסית בציבור הערבי צריך לסגור בהשקעה עודפת.

ההחלטה להקציב 200 מיליון שקלים נוספים לרשויות הערביות עונה לשני ההגיונות האלה בצורה מדויקת. הרשויות הערביות הן העניות ביותר בישראל. ההכנסות של יישובים ערביים מארנונה לתושב נמוכות פי 4.5 מהכנסה של ישובים יהודים, ואין להן כמעט הכנסות מארנונה עסקית. אפשר לנתח את הסיבות לכך אבל כל שינוי של מרכיב זה בתקציבם ייקח שנים רבות.

בכל הנוגע למענקי האיזון אותם הזכיר סמוטריץ', 'נוסחת גדיש' לפיה מחושבים מענקי האיזון לרשויות גרעוניות, מפלה לרעה ישובים ערביים. בהחלטת הממשלה על תכנית תאקדום אף נקבע שיש לבחון נוסחה זו מחדש, וככל שיהיו שינויים הם יקוזזו מהמענקים שמקבלות הערים הערביות.

בשורה התחתונה, הקריטריונים השווים לכאורה, מייצרים פערים בפועל. "אין ולא היתה שום הצדקה בעולם להעדיף עוד יותר את הרשויות הערביות ולתת רק להן מענק מיוחד" כותב סמוטריץ', אבל דווקא יש. ההשקעה לתושב בישובים ערביים נמוכה ב-40%, 2,500 שקלים, מאשר ביישובים יהודים.

טיעון נוסף שהעלה סמוטריץ' נוגע להתגלגלות הכסף מרשויות מקומיות לארגוני הפשיעה.  זליגת כסף מרשויות מקומיות לארגוני פשיעה באמצעות מכרזים או תפקידים מדומים היא בעיה אמתית, אבל השימוש בטיעון הזה כדי לעכב את הכסף מניפולטיבי.

על השולחן יש פתרונות שמוצעים כדי להתמודד עם הבעיה. שר הפנים משה ארבל התייחס במכתבו למנגנונים על-רשותיים, השר לשוויון חברתי עמיחי שקלי הציע מאגר קבלנים מאושרים, ומנכ"ל האוצר לשעבר רם בלינקוב הזכיר שיש דו"ח שלם בנושא שמחכה ליישום. מעבר לפתרונות הקיימים, הסוגיה בכל מקרה נוגעת לתקציב הרשויות כולו, ולא לתוספת כזו או אחרת.

החלק בו ברור ביותר שהסוגיה איננה כלכלית, הוא העיסוק של שר האוצר ב'סדר עדיפויות'. "אנחנו נדרשים לפתור חסר של שלוש מאות ושבעים מיליון ש"ח בתקצוב החינוך המיוחד, אנחנו נדרשים למצוא תקציבים נוספים לביטחון, להאצת המשק ועוד ועוד", כתב שר האוצר בפייסבוק, "ובסדרי העדיפויות שלי כל אלו חשובים יותר."

במקרה אתמול התפרסם דו"ח ביצוע התקציב לחודש יולי, לפיו הגרעון התקציבי של ישראל עדיין בשפל היסטורי. למעשה, מתחילת השנה הנוכחית ישראל בכלל בעודף תקציבי. סמוטריץ' יכול למצוא את הכסף לענות על כל הצרכים בלי בעיה, ועדיין לסיים את השנה עם גרעון נמוך. במקרה הזה השמרנות התקציבית פוגשת רצון פוליטי פשוט להזרים פחות כסף לציבור הערבי.