"זה יום של חג", אומרת אתי דוד, תומכת חינוך מזה 22 שנים בגני תקשורת בבאר יעקב, לאחר אירוע החתימה על הסכם הרפורמה בשכר תומכות החינוך. "אחרי כל כך הרבה שנים, סוף סוף מתייחסים אלינו כאל נשות חינוך, עובדות מקצועיות".

הרפורמה במקצוע תומכות החינוך בגני הילדים ובבתי הספר, שנקראו עד היום סייעות, נחתמה בשלישי השבוע על ידי יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, יו"ר הסתדרות המעו"ף גיל בר-טל, הממונה על השכר באוצר אפי מלכין ויו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס. היא כוללת שינוי מהיסוד של מבנה ההעסקה במקצוע: שכר היסוד יועלה ביותר מ-20%, ויעמוד מעתה על 7,000 שקל עד 8,000 שקלים, לצד תוספת ותק של 50 שקלים בכל שנה; השתלמויות והכשרות שיזכו בתוספות שכר של בין 400 ל-1,600 שקלים בחודש, וכן מסלול הכשרה לתואר אקדמי; קיצור שבוע העבודה ל-40 שעות ובחינת קיצור נוסף בהמשך ושורה של שיפורים נוספים בתנאי העבודה.

דוד הגיעה לחתימת ההסכם בבית ההסתדרות יחד עם שלוש סייעות ותיקות, שנלחמות כבר שנים על שיפור התנאים במקצוע. בשיחה עם 'דבר' הן מספרות על ההישגים המשמעותיים מבחינתן, על הדרך הארוכה להסכם, וההשפעות על השטח.

"ההישג הגדול ביותר של הרפורמה מבחינתי, זו ההכרה, לא הכסף", אומרת דוד. "זו ההבנה שגן ילדים לא יכול לפעול בלי תומכת חינוך. זה הגיע אחרי שנים שמזלזלים בנו, קוראים לנו מפונקות. אומרים עלינו 'מה הן כבר עושות, מכינות ארוחת בוקר?'. יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד הביא את כל המדינה לתובנה שתומכת חינוך היא העוגן בגן הילדים."

"אנחנו נשות חינוך לכל דבר ועניין"

מישלין עטיה, תומכת חינוך מזה 30 שנים עם מומחיות בתחום האוריינות והאומנות, אומרת ששינוי שם המקצוע מסייעת לתומכת חינוך מבטא שינוי שכבר קייים בשטח במהות התפקיד. "פעם סייעות היו ממוקדות באוכל ובתחזוקה של הגנים. בימי ההורים שלנו, סייעות רבות לא ידעו לקרוא ולכתוב. רק בשנת 1994 התחילו לדרוש למקצוע הזה 12 שנות לימוד. אבל היום סייעות הן נשות חינוך לכל דבר ועניין – יושבות עם הילדים ומלמדות אוריינות, כתיבה, חשבון. מתחילים לעבוד על הכישורים הללו כבר בגן חובה וטרום חובה. הסייעת היום היא יד ימינה של הגננת, גם במישור הפדגוגי".

כרמלה פורת, תומכת חינוך מזה 30 שנים בעיריית אשדוד, מספרת על גדילת האחריות של תומכות החינוך, גם בהיבט החינוכי. "היום ברוב המשפחות שני בני הזוג עובדים, וגם עושים קריירה", היא מספרת, "אם בעבר עד השעה 8:00 בבוקר היו אולי שלוש משפחות שהביאו את הילדים שלהם לגן, היום הגן נפתח ב-7:30, ורוב הילדים כבר מגיעים בשעה הזו. הגננות מגיעות לגן רק ב-8:00, ועד אז הסייעות לבד עם 30-35 ילדים. הרבה פעמים הן אלו שקולטות את הילדים בגן, משוחחות עם ההורים ושומעות מה קרה בלילה, איך הילד בבית".

ענת זדה, תומכת חינוך מזה 23 שנים בעיריית בת ים, מוסיפה שלצד התרחבות התפקיד להיבטים פדגוגיים, הרפורמות של השנים האחרונות הגבירו את עומס המטלות על העובדות. כך למשל, הרפורמה של חינוך חובה מגיל 3 אפשרה הרשמת ילדים שאינם גמולים מחיתולים לגני עירייה, ולצד הטיפול דרשה מתומכות החינוך גם הקניית מיומנויות בסיסיות. "אנחנו מתעסקות גם בקקי ובפיפי, אבל גם בהכנה של הילדים מבחינה פדגוגית לגן טרום חובה וחובה", מספרת זדה, "מקבלות אותם תינוקות ממש, אבל צריכות להביא אותם לנקודה שבה הם יודעים לשבת ליד שולחן. אלו דברים שבתקופות אחרות אולי ההורים היו עובדים עליהם עם הילדים שלהם, והיום כששני ההורים עובדים במשרה מלאה, זה נוסף לאחריות של גן הילדים".

זדה מציינת גם את הרפורמה בחינוך המיוחד, שהגבירה שילוב ילדים עם מוגבלויות בגנים רגילים, כמרכיב בהגדלת העומס שלא בא לידי ביטוי בתגמול כלשהו. לדבריה, התרחבות המטלות הגבירה את השחיקה ואת התסכול מהפער בין השכר לציפיות.

ארבעתן מספרות על מצוקת כוח האדם הגדולה במקצוע בשנים האחרונות. הן ראו סייעות רבות שעזבו את המקצוע, וצעירות שלא נכנסו אליו, כי האמינו שימצאו עבודה קלה יותר ובשכר מתגמל יותר. המשמעות הייתה עליה בעומס על העובדות הקיימות. "לפני 20 שנה, נשים היו עומדות בתור כדי להיכנס למקצוע", אומרת פורת, "כבר כמה שנים שצעירות כמעט ולא באות. אנחנו מקוות ומאמינות שעם העלאת השכר ויצירת אופק התקדמות, הביקוש למקצוע יעלה, עובדות חדשות יצטרפו וגם העומסים ירדו".

הפגנתתומכות חינוך מול בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (צילום ארכיון: הסתדרות המעו"ף)

ההישגים: "ההסכם שם סוף להשלמה לשכר מינימום. אני כבר לא מרגישה שקופה"

לצד ההכרה בעבודתן החינוכית ובחשיבותה, הן מסבירות את המשמעויות של שיפור תנאי העבודה, ובראשן הגדלת שכר הבסיס, שיעמוד על 7,000 שקלים לסייעת צמודה, 7,200 שקלים לסייעת בגן ילדים, ו-8,000 שקלים לסייעת בחינוך המיוחד הבינוני והקשה. לדברי זדה, "צריך להבין שעד היום שכר הבסיס היה נמוך מאוד, לפעמים סדר גודל של 3,500 שקלים, ורוב תומכות החינוך קיבלו רכיבי השלמה לשכר מינימום. ההסכם החדש שם סוף לתופעה הזו, עם שכר יסוד ראוי ומנגנון וותק שמעלה אותו לאורך השנים. בעקבות ההסכם החדש אני כבר לא מרגישה שקופה, מרגישה שרואים אותנו. העובדות בסוף מחפשות את הנטו, רוצות לראות שכר גבוה בראשון לחודש".

עטיה מדגישה את החשיבות של רכיב הרמה המקצועית, שכולל מנגנון הכשרות ותוספות שכר תלויות הכשרה לצד הוותק, שיגיעו עד ל-1,600 שקלים בחודש: "ההסכם קודם כל נותן הכרה שתומכת חינוך זה מקצוע, ושמי שעובדת בו צריכה ללמוד ולהתקדם, לקבל הסמכה. מבחינתי זה אחד השינויים המשמעותיים ביותר של הרפורמה הזו".

מרכיב משמעותי נוסף לדברי עטיה הוא ההתייחסות הייחודית לתומכות החינוך בחינוך המיוחד. "לכל אורך הדרך, בפגישות שהיו לי עם ההסתדרות הדגשתי את החשיבות של שיפור התנאים ספציפית בחינוך המיוחד הבינוני והקשה", היא אומרת,"זו עבודה פיזית קשה מאוד – להרים ילדים, להחליף חיתולים לילדים שלא יכולים לעמוד, לדחוף כסאות גלגלים. וזה גם אתגר רגשי גדול מאוד, וזו סיבה שמצוקת כוח האדם בגנים הללו הייתה אפילו יותר גדולה מאשר בגנים הרגילים. לכן נאבקנו מאוד שיקבלו לא רק תוספת שכר משמעותית, אלא גם הרבה הכרה והערכה".

עוד נושאים שהיו בעבר מוקד לסכסוכים וטופלו בהסכם הם העבודה בחופשות, והתגמול על החלפת גננת. "ההסכם מסדיר לראשונה באופן רוחבי באיזה ימים העובדות יצטרכו לעבוד, ומגדיל את התגמול עבור הקייטנות בחגים" אומרת דוד, "אם בעבר היה ברור מאליו שאנחנו עובדות במהלך חודש יולי, כעת יהיה תגמול נוסף של 180 שקלים ליום. השיבוץ לקייטנות יהיה לפי סבב ולפי הוותק, ונעשתה כאן גם הקלה על העובדות הוותיקות, לצד הזדמנות לעובדות הצעירות יותר לתוספת הכנסה. זה הישג מצוין.  גם התגמול על החלפת גננת, גדל מ-47 שקלים ליום, ל-200 שקלים".

זדה מציינת ש"בזכות הרפורמה ההפרשות שלנו לפנסיה, לקופת גמל ולקרנות השתלמות יגדלו, כי יותר רכיבי שכר שלנו ייכללו בחישוב שלהם, שזה דבר מאוד משמעותי. ולבסוף, צריך להגיד שהישג משמעותי שהביאו ארנון, גיל וההסתדרות זה שבמעבר למודל השכר החדש יכירו בוותק של העובדות לצורך קביעת הרמה המקצועית".

"עד שארנון בר-דוד וגיל בר-טל הגיעו להסתדרות המעו"ף, התחושה היתה שלא סופרים אותנו"

הן מספרות שראו שינוי של היחס אליהן גם מצד הנהגת ההסתדרות. "עד שארנון בר-דוד וגיל בר טל הגיעו להסתדרות המעו"ף, התחושה הייתה שלא סופרים את הסייעות", אומרת פורת. "לאורך השנים היו כל מיני הסכמים טובים, אבל אף אחד מהם לא תיקן את המצב מהשורש, והיה כאן פער שהלך והתרחב לאורך עשורים. ההסכם הזה היום שמשנה את מבנה השכר הוא חגיגה אמיתית. עדיף היה לו היה קורה כבר לפני 15 שנה, אולי היה נחסך חלק ממשבר כוח האדם בגיל הרך, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, ונעשתה כאן עבודה מאוד משמעותית".

"לאורך השנים לא עשינו חיים קלים להסתדרות", אומרת עטיה. "היו לנו הרבה תלונות ודרישות, ובצדק. אבל ארנון תמיד אמר שתומכות החינוך הן הבייבי שלו, ציבור שיקר מאוד לליבו, והוא הוכיח זאת. הוא תמיד הקשיב לנו ותמיד דיבר איתנו כשוות. תמיד התייעץ לפני החתימה על הסכמים ותמיד התחושה הייתה שהוא מבין אותנו ומקשיב לנו. אנחנו מודות לו מאוד על הגיבוי וההתעקשות שהולידו את ההסכם".