ד"ר דוד קורן, ראש מכון ירושלים למחקרי מדיניות, מודאג מההשלכות של הקפאת התקציב למכינות ולא פחות מכך – מהשלכות השיח התקשורתי והציבורי בנושא.

"התקציב המדובר הוא כ-230 מליון שקלים ממשרד האוצר וסכום דומה מהוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, סכום זה משמש למכינות ולליווי סטודנטים בשנות לימודיהם" מסביר קורן. "יש שלושה דברים שהמכינות מספקות: הצורך בעברית, הנגשה תרבותית והכרת האקדמיה".

קורן היה היועץ לענייני מזרח ירושלים של ראש עיריית ירושלים תחת ניר ברקת, ובהמשך אחראי על אסטרטגיית החומש תחת תכנית החומש בתקופת כהונתו של משה לאון. קורן מסביר כי מערכת החינוך בירושלים בנויה משלוש תת-מערכות: המערכת הפרטית (בתי הספר של אונר"א, הרשות הפלסטינית ובתי-ספר איסלאמיים); בתי הספר המוכרים אך לא רשמיים (רשתות בתי ספר שונות); ובתי הספר העירוניים. 85% מהתלמידים במזרח ירושלים לומדים על-פי תכנית הלימודים הפלסטינית, כל אלה זקוקים לצד לימודי העברית גם הנגשה של אופן הלימוד באקדמיה. לדברי קורן, מערכת החינוך הפלסטינית נסמכת על שינון החומר הנלמד וכמעט שאינה עוסק בכישורי ניתוח ומחקר, כישורים העומדים בבסיס פרקטיקת הלימודים באוניברסיטה.

ממשלות ישראל התייחסו בשתי החלטות לסוגיית הלימודים של הצעירים במזרח ירושלים. בהחלטה 1775 מיוני 2014 קבעה הממשלה כי יש לפעות להגדלת מספר הסטודנטים ממזרח ירושלים הלומדים במוסדות ישראליים, החלטה 3790 (תכנית החומש למזרח ירושלים) ממאי 2018 הקצתה תקציב לטובת הקמת מכינות שתסייענה להשתלבותם של צעירים ממזרח ירושלים באקדמיה הישראלית.

ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדינות (צילום: אפרים ענבר/מכון ירושלים למחקרי מדיניות)

יש לציין, כי שתי החלטות אלו נשאו פרי ומספר הסטודנטים ממזרח ירושלים במוסדות אקדמיים ישראליים עמד על 1,498 בשנת 2020, לעומת 554 ב-2015. "היום 750 תלמידים לומדים במכינות ושני שלישים מהם ממשיכים באקדמיה ישראלית", אומר קורן. "בנוסף יש 3,600 סטודנטים המקבלים ליווי. הקפאת התקציב מחסלת בוודאות את המכינות. החלופה שנותרת לצעיר ממזרח ירושלים היא לימודים אקדמיים ברשות הפלסטינית. אם המטרה היא מניעת החשיפה לטרור, להסלמה וללאומנות, הרי שהיא משיגה את המטרה ההפוכה. באוניברסיטת אלנג'אח למשל הם ייחשפו לתכנים אלו".

קורן מכיר את תאי הסטודנטים המטיפים ללאומנות באוניברסיטה. אך לדבריו, "רוב התאים הללו מאוכלסים בערביי 48' (מתחומי הקו הירוק – י.ש.) רובם לא מגיעים לשם בשביל תודעה לאומית אלא מתוך ראיה פרקטית אינסטרומנטלית על מנת לשפר את רמת החיים. המניע האידיאולוגי הוא אפסי". טענה זו מקבלת משנה תוקף במחקרה של נגה לוי במכון ירושלים למחקרי מדיניות. על-פי המחקר, 65% מהצעירים במזרח ירושלים לומדים באקדמיה הישראלית מטעמים של הקלה על השתלבותם בשוק העבודה. המניע הלאומי והתרבותי מרכזי הרבה יותר בעבור הסטודנטים ממזרח ירושלים הלומדים ברשות הפלסטינית.

ההחלטה על תכנית החומש החדשה למזרח ירושלים מעוכבת בשל המחלוקת על הקפאת תקציבי המכינות, והיא אמורה להגיע ביום ראשון לשולחן הממשלה ללא סעיף תקצוב המכינות. לדברי קורן, על אף ההשקעה במזרח ירושלים העיסוק בה בתקשורת עלול להזיק. "הבאזז התקשורתי סביב ההחלטה הוא לא טוב כי הכסף שיגיע ויעשה דברים טובים, ייצבע בצבעים פוליטיים. התכנית תיתפס כמורכבת יותר בעיני התושבים במזרח ירושלים ולא רק כפיתוח אזרחי. ההחלטה הייתה אמורה להיות הבשורה הגדולה למזרח ירושלים, אך בסוף המסר הופך להיות יותר מורכב גם בחברה הישראלית וגם במזרח ירושלים".