אחרי שתיאר את דינמיקת התרכזות ההון במאה ה-20, הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי חוזר סוף סוף עם קצת חדשות טובות: בסך הכול, העולם נהיה שוויוני יותר. אלא שעל הבשורה הזו יש לשים כמה כוכביות גדולות: היא נכונה רק אם מרחיבים את הפרספקטיבה למאות השנים האחרונות. מעבר לזה, אין מדובר בחוק טבע, ואין שום הבטחה שהתהליך ימשיך. השוויון הגובר הושג במאבק, ארוך שנים, חוצה אומות ויבשות, ולעיתים עקוב מדם.

ספרו האחרון של פיקטי, 'קיצור תולדות השוויון' (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מסתמך על מחקריו המונומנטליים של הכוכב הכלכלי, ועל מחקרים רבים אחרים. הוא אינו מתיימר להציג מידע חדש או פורץ דרך, אלא כפי שנרמז בשמו, לתאר בתמציתיות את התפתחות השוויון הכלכלי במאות השנים האחרונות. בהבטחה הזו הוא עומד: חלק ניכר בספר מוקדש לתיאור רחב יריעה של ההיסטוריה הכלכלית דרך עליית וירידת הקולוניאליזם, יצירת מדינת הרווחה, הרחבת זכות הבחירה, בניית מערכת מס שוויונית ועוד. זאת תוך שילוב נתונים, גרפים, אנקדוטות, אירועים היסטוריים, דיונים מהותיים וחלקים תאורטיים.

עם זאת, ליבו של הספר הוא העתיד: בסוף כל תיאור ממתינה סוגיה כלכלית עכשוויות, ודרכי התפתחות אפשריים של המאבק לעולם שוויוני יותר. "השאלות הכלכליות חשובות מכדי להניחן לשכבה צרה של מומחים ומנהיגים", קובע פיקטי, "ניכוס מחדש של ידע זה על ידי הציבור הוא שלב חיוני בשינוי יחסי הכוחות".

לכל מי שהמאבק על עולם שוויוני יותר קרוב לליבו, הספר בהחלט מומלץ: הוא נותן מבוא היסטורי ותאורטי, מקוצר אבל מעמיק ומעניין, לסוגיות ליבה בהיסטוריה הכלכלית חברתית. יחד עם סקירה של רעיונות כלכליים מרכזיים בשיח הסוציאל דמוקרטי העכשווי, מדובר בקריאה מתגמלת במיוחד. ובכל זאת, היומרה של הספר להיות מעין מניפסט של תנועה גלובלית ל"סוציאליזם דמוקרטי, אקולוגי ורב גזעי" מעלה שאלות, ובראשן: האם באמת יש להעלות מן האוב את רעיון הקידמה?

"החלוקה הגדולה מחדש"

בפתח הספר מכריז הכלכלן הצרפתי על כוונותיו: תיאור ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות דרך הפריזמה של התפתחויות השוויון, וקריאת כיוון להמשיך ללכת בה. למושג שוויון הוא מתייחס באופן רב ממדי –ראשית כל כלכלי, אבל גם מגדרי, משפטי, וחברתי. הוא מדגיש שהדרך אליו לא הייתה ליניארית. למעשה, רק במעוף הציפור אפשר לשיטתו לראות שבשורה התחתונה, השוויון ניצח.

אחת הדוגמאות המאלפות לתהליך הזה היא עלייתה של המדינה. בכל העולם (מלבד ישראל, למרבה הצער) השמאל והימין נאבקים על מידת המעורבות של המדינה בכלכלה, אך הפער ביניהם מתמצה באחוזי תוצר בודדים. אבל אם מסתכלים על מאתיים השנים האחרונות, כוחה של המדינה גדל במאות אחוזים. מקומץ פקידים, גובי מסים וחיילים בעולם הישן של המאה ה-18, למערכות ציבוריות אדירות של חינוך, בריאות ורווחה, בכל מדינה מערבית במאה ה-21.

עלייתה של מדינת הרווחה באירופה, 1870-2020, מתוך ספרו של תומא פיקטי 'קיצור תולדות השוויון' (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

מאידך, התפתחות זו היא גם שנתנה למדינות המערב את הכוח לכפות את הסדר הקולוניאלי על שאר העולם. פיקטי סוקר מחקרים שונים לגבי הסיבה לעליונותו הפוליטית והכלכלית של המערב, וכמו רבים אחרים מותיר את השאלה ללא פתרון מוחלט.

תיאור מרכזי נוסף בספר הוא של עליית מעמד הביניים במה שפיקטי מכנה 'החלוקה הגדולה מחדש' שאפיינה את העולם של אחרי מלחמת העולם הראשונה ועד סוף המאה ה-20.  במהלך תקופה זו המיסוי הפרוגרסיבי והפך לנורמה, חלקו של מעמד הביניים בחלוקת העושר העולמי גדלה, וגם הפערים בין מדינות קטנו. זאת, במקביל להתרחבות זכות הבחירה, צמצום העבדות והשוואת מעמדן המשפטי של נשים במרבית מדינות המערב.

הקניין באירופה ובארה"ב, 1900-2020, מתוך ספרו של תומא פיקטי 'קיצור תולדות השוויון' (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

כאמור, כל אחד מתהליכים מחבר פיקטי לסוגיות אקטואליות: החובות והפיצויים לקולוניות לשעבר, דמוקרטיה במקומות העבודה, החוב הלאומי ומימון פעילות המדינה, אקלים, מאבק במקלטי מס ומס חברות גלובלי, יחסי ארצות הברית וסין ועוד. את הספר הוא מסיים בדיון על מאפייני המאבק על שוויון בעשורים הקרובים, ובניית מוסדות, רעיונות ותנועות בינלאומיות שיצליחו לקדם אותו.

הבעיה עם האופטימיות

הבחירה האופטימית של פיקטי היא במידה רבה חתרנית ביחס למסורת המחשבה של לכל הפחות חלקים גדולים בשמאל הכלכלי חברתי. הדוקטרינה המרקסיסטית הניחה שהסתירות המובנות בתוך הקפיטליזם, סתירות אליהן מתייחס גם פיקטי, יביאו לריכוז גובר של ההון עד ל"התרוששות וקריסה". הדרך לשוויון עוברת בהתמודדות עם הכאוס שיוצר השוק הפראי, שבסופה יגיע מומנט מהפכני. בשונה מראשית המאה ה-20, כיום אין תנועות פוליטיות גדולות שחורטות על דגלן מהפכה מסוג זה, אבל הרעיון שהכיוון בו הולך העולם הוא באופן בסיסי שלילי, עדיין חי ובועט.

הספר מציע נראטיב אחר, שמתכתב בצורה עמוקה עם הרעיונות של קארל פולני, מחבר התמורה הגדולה (שכמו ספר זה, גם הוא תורגם לעברית בחסדו של ד"ר עופר סיטבון). לפיו, תולדות מאות השנים האחרונות נוצרו במפגש בין שינויים כלכליים וחברתיים עוצמתיים המכילים מומנט הרסני, עם כוחות חברתיים ופוליטיים המגנים על המרקם החברתי.

כריכת המהדורה העברית לספרו של תומא פיקטי 'קיצור תולדות השוויון' (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

אבל יש גם בעיה בתיאור המציאות האופטימי שבספר. פיקטי קובע ש"הקידמה האנושית קיימת". הוא אמנם מסייג אמירה זו, אבל עצם הצבת המושג במרכז האג'נדה מעלה שאלות. האם העולם באמת נהיה טוב יותר?

זוועות המאה ה-20 אולי לא מתגלמות בגרפים על חלוקת העושר ומיסוי פרוגרסיבי, אבל אי אפשר להתייחס אל הרעב ההמוני ברוסיה ובסין, להרג ההמוני במלחמות העולם, לפצצות האטום שמחקו את הירושימה ונגסקי, למקרים הרבים של רצח עם וכמובן להשמדה המתועשת של יהודים באירופה כ'נסיגות קטנות' בדרך הארוכה לחברה שווה.

גם בתקופה הנוכחית שורר חוסר נחת חברתי, שמתורגם למתחים קשים בתוך רבות ממדינות המערב, לצד המתח הגובר בין מעצמות. מתחים אלו מעידים שגם העולם השוויוני יותר, במדדים שמציג הספר, הוא עולם מסוכן ולא יציב. הם מדגישים ששאלת השוויון היא עמוקה ורב ממדית.

נדמה שהיום יותר מתמיד נדרשת תנופה רוחנית עמוקה לחשיבה סוציאל דמוקרטית, שתדע לגבש פתרונות לבעיות העמוקות מהן סובל העולם. ברגעים בהם פיקטי מבקש לראות בספרו מניפסט לתנועה רחבה לתיקון עולם, חסרונם של הפתרונות מורגש.

קיצור תולדות השוויון – הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023. תרגום: ד"ר עופר סיטבון. לרכישה באתר ההוצאה