הופמן נולד בשנת 1937 בעיר ברשוב שברומניה. בגיל שנה עלה לארץ ישראל עם משפחתו. זמן קצר אחרי העלייה, בגיל שלוש, התייתם מאמו ואביו הפקידו בבית יתומים. הוא שהה שם עד שאביו התחתן בשנית ואז החזיר אותו לביתו. הוא למד בתיכון חדש בתל אביב ושירת בחיל הים.
בגיל צעיר הופמן נסע ליפן, שם שהה במשך שנתיים במנזר זן ולמד ספרות והגות יפנית וסינית. באמצע שנות ה-60 התיישב בצפת עם רעייתו ורדה, בת העיר, ולימד בבית הספר התיכון העיוני בעיר מקצועות פילוסופיה, ספרות ואנגלית. אחרי לימודים באוניברסיטת תל אביב, בהם סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות בשנת 1969, הוא שב ליפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו, באוניברסיטת תל אביב, בפילוסופיה של הדת ובודהיזם.
עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' בן-עמי שרפשטיין, עסקה בניתוח ההבדלים שבתפישת ה"אני" במערב ובמזרח, ונושאת את השם The idea of the ’real’ – East and West: a comparison of central concepts in Theravada Buddhism and the philosophy of David Hume. לאחר מכן היה מרצה רב-תחומי באוניברסיטת חיפה.
ב-1986 הוא פרסם את סיפורו הראשון בכתב העת "אגרא 2" וזכה להתעניינות רבה. ב-1989 הוציא ספר פרוזה ראשון, ספר יוסף, שניכרים בו כבר ניצני הסגנון שעמו מזוהה הופמן כיום. הספר כולל ארבע נובלות, שאחת מהן, קצכן (בגרמנית: "חתלתול"), עובדה לדרמה טלוויזיונית.
החל משנת 2010 החל הופמן מתקרב לחסידות. הוא התפלל בבית כנסת אורתודוקסי באורח יומיומי ואף עלה לרגל לקברו של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן. יחד עם פרופ' יעקב רז וד"ר איתן בולוקן, נמנה הופמן עם המתרגמים של שירת הייקו לעברית.
בהוצאת "כתר" ספדו להופמן: "סגנון הכתיבה יוצא הדופן שלו והעלילות שאינן ניתנות לאחיזה זכו לשבחי הביקורת בארץ ובעולם, והוא נחשב לאחד הקולות הייחודיים והעצמאיים בשפה העברית. ספריו תורגמו לאנגלית, איטלקית, גרמנית וצרפתית. בין ספריו שיצאו לאור בהוצאת "כתר": "ספר יוסף", "אפרים", "הלב הוא קטמנדו", "כריסטוס של דגים", "מה שלומך דולורס", "מצבי רוח" ו"Curriculum Vitae".
הופמן היה נשוי לוורדה הופמן ולהם שלושה ילדים. הלוויתו תערך היום (ראשון) בשעה 17:00, בבית העלמין בצפת.
