בית הדין האזורי לעבודה קבע כי 13 עובדים שהגיעו מבורקינה פאסו שבמערב אפריקה לישראל במסגרת תוכנית 'התנדבות' והכשרה חקלאית של תנועת המושבים, למעשה הועסקו בלא שכר בבית אריזה של חברת פריאור, על ידי החברה ועל ידי חברה מתווכת נוספת, ד.ח.פ.ש בע"מ (כיום אגרוול).
ראשיתה של הפרשה בשנת 2017, אז החליטה תנועת המושבים לנסות ולהקים תוכנית להבאת מתנדבים חקלאיים, בדומה למודל שהיה קיים לאורך השנים בתנועה הקיבוצית במסגרתו צעירים מגיעים לישראל מרחבי העולם להתנדב בעבודה חקלאית וקהילתית בקיבוצים מתוך מניעים אידיאלוגיים ורצון להתנסות בחיי קיבוץ ובעבודה חקלאית. לשם כך התקשרה תנועת המושבים עם חברת ד.ח.פ.ש אשר התקשרה עם חברה מקומית בבורקינה פאסו לצורך איתור המתנדבים. בהתאם, הסדירה ד.ח.פ.ש גם את הרישיונות והאישורים להפעלת התוכנית מול רשות האוכלוסין וההגירה ואת ויזות הכניסה.
במסגרת התוכנית הגיעו לישראל 17 מתנדבים, אשר הבינו כי מטרת התוכנית היא להתנסות, ללמוד ולעבוד בחקלאות מודרנית בישראל, על מנת שיוכלו לחזור לארצם עם ידע חקלאי משמעותי. המתנדבים, אף נדרשו לשלם עבור הגשת הבקשה להשתתף בתוכנית, הוצאות הבריאות והוצאות ההגעה לישראל סכום השווה לכ-1,250 דולר, סכום משמעותי במדינת מוצאם. אלא שעם הגעתם, לא נשלחו ליישוב כפרי ולעבודה חקלאית, אלא שוכנו באשקלון על ידי חברת פריאור והוצבו לעבודה במפעל אריזת פירות ההדר שלה, כשהם מקבלים רק דמי קיום בגובה 2,250-3,000 שקלים בחודש. מדי יום, הוסעו למפעל יחד עם יתר עובדי המפעל.
בפברואר 2018, הגיעה לבית האריזה של פריאור במסגרת עבודתה מנהלת תחום פיטופתולוגיה בשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות, מלר הראל. הראל שפגשה את הקבוצה במפעל, שוחחה עימם בצרפתית, כשאחד מהם הסביר לה כי הוא סטודנט שהגיע לישראל להשתלמות אך בפועל הוצב לעבודה בבית האריזה בשכר השקול לכ-15 שקלים לשעה. בעקבות כך החלה הראל לברר את העניין מול גורמים במשרד החקלאות ולאחר מכן מול משרד הפנים.
כשבועיים לאחר מכן שודרה בנושא כתבת תחקיר בחדשות 2 בה טענו חברי הקבוצה כי הובאו לישראל להשתלם בחקלאות ולא להתנדב. בעקבות שידור הכתבה וההד התקשורתי שעוררה, הורה שר הפנים דאז אריה דרעי להקפיא את התוכנית ולא לאפשר לתנועת המושבים להביא 'מתנדבים' נוספים לישראל. במקביל, הועברו התובעים למרכז השתלמות בחקלאות והחלו השתלמות של חברת אגרוסטאדיס, במסגרתה שולם להם שכר עבודה. מעמדם בישראל שונה בהתאם.
בעקבות האירועים, הגישו חברי הקבוצה תביעה כנגד תנועת המושבים, פריאור וד.ח.פ.ש. באמצעות עורכי הדין תומר ורשה ועומרי רטנובסקי, בדרישה לתשלום הפרשי שכר עבודה (ושעות נוספות), זכויות סוציאליות, ופיצויים בגין הפרות חוק הודעה מוקדמת, חוק עובדים זרים ובגין העסקה פוגענית. בית הדין לעבודה קבע כי העובדים הועסקו במשותף על ידי חברות פריאור וד.ח.פ.ש. על אף שהתוכנית כולה פעלה תחת חסות תנועת המושבים שיזמה אותה, קבעה השופטת חופית גרשון-יזרעאלי כי לא הוכחו יחסי עובד ומעסיק בין התובעים לבין התנועה. בנוסף, דחתה השופטת את תביעתם של ארבעה מחברי הקבוצה, אשר לא הגישו תצהירים במסגרת ההליך.
על אף הכחשת חברת פריאור, במסגרת ההליך התברר כי שילמה לחברת ד.ח.פ.ש. סכום של 600-800 שקלים לחודש עבור כל 'מתנדב' שהוצב לעבודה במפעלה שהוגדרו כ'דמי ניהול'. שרון חדד, מנהל ד.ח.פ.ש. אף טען כי במסגרת הסיכומים בעל פה עם תנועת המושבים, אמורה הייתה החברה להתחלק עם התנועה בסכום זה 'שווה בשווה', אולם דבר זה הוכחש על ידי מזכ"ל תנועת המושבים דאז מאיר צור אשר טען שייתכן שהוסכם רק על תשלום לתנועה להחזרי הוצאות בלבד. בפני בית הדין לא הוצגו מסמכים המעידים על תשלומים בפועל בין הגופים. נציג משרד הפנים שהעיד בהליך, ארבל, הבהיר שלא ידע שיש כוונה לגבות דמי תיווך, וכי לו ידע זאת – לא היה מאשר את התוכנית.
"הנתבעות ניסו לצייר את התכנית כאילו נבעה ממניעים אידיאולוגיים ציוניים, תוך דאגה לרווחת החקלאים ולשיפור תדמיתה של מדינת ישראל בעולם" כתבה השופטת. "בפועל, מן הראיות עלה כי בכל הנוגע לפריאור ולחברת ד.ח.פ.ש היו ה'מתנדבים' עסק כלכלי לכל דבר, בחסות תנועת המושבים. פריאור קיבלה למעשה עובדים זרים לעבודה במשרה מלאה בתמורה סמלית. חברת ד.ח.פ.ש. נהנתה מעמלה חודשית בגין כל 'מתנדב'".
עוד הובהר, כי על אף שהעובדים הוחתמו בארץ מוצאם על הסכם ובו נכתב כי הם מגיעים לישראל לצורך 'התנדבות', בפועל הובטח להם באמצעות החברה המקומית, שהיא למעשה ידה הארוכה של חברת ד.ח.פ.ש. בארץ מוצאם, כי יגיעו לישראל וישתתפו בתכנית המשלבת השתלמות ועבודה. על פי עדויותיהם הם הוחתמו על ההסכם בחטף ובלחץ זמן, סמוך לטיסתם לישראל.
בית הדין אף קבע כי מעדויותיהם עלה שעל אף שהמילה Volunteer הופיעה בהסכם מספר פעמים, העובדים הבינו אותה באופן שונה זה מזה, כשחלקם הסבירו שהכוונה היא למי ש'מרצונו משתתף בתוכנית או בפעילות כלשהי'. "המונח לא היה ברור ומובן לתובעים, כפי שהוא מובן בשפה העברית", קבעה השופטת. "בנסיבות אלה, מצאנו כי אין לייחס משקל רב להסכם עליו הוחתמו 21 התובעים, ואת עיקר המשקל יש לייחס לעבודה בפועל ולתנאיה".
בית הדין פסק כי כל אחד מהעובדים זכאי לתשלום על סך 18-21.3 אלף שקלים בגין הפרשי שכר ודמי חופשה. בנוסף קבע בית הדין כי לאור העובדה שהנתבעות ניהלו עסק כלכלי על גבם ועל חשבונם של עובדים זרים מוחלשים, שהובאו לעבודה בכסות של התנדבות לארץ זרה שאינם דוברים את שפתה, יקבל כל אחד מהתובעים פיצוי נוסף על סך 20 אלף שקלים בגין העסקתם "באופן נצלני תוך שלילת מרבית זכויותיהם". סך הכל נקבע כי החברות ישלמו לקבוצה 530.4 אלף שקלים בנוסף לשכר טרחת עורכי הדין על סך 20 אלף שקלים נוספים.
בעקבות האירוע תוקן נוהל משרד הפנים בנושא הגעת מתנדבים לישראל, כך שניתן יהיה להביא מתנדבים רק ממדינות אשר התמ"ג לנפש שלהן הוא לפחות 50% למהתמ"ג לנפש של מדינת ישראל, זאת בעוד בבורקינה פאסו התמ"ג לנפש עומד על כ-5% מזה של מדינת ישראל.
החברות פריאור וד.ח.פ.ש (כיום אגרוול) ותנועת המושבים עדיין לא הגיבו לנאמר בכתבה.
