סקירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה אתמול (שני) מעלה את אחת השאלות החשובות אך הזניחות בכלכלה הישראלית – מה גרם לירידת מחירי שימורי הטונה? האם הירידה של המכסים על טונה מיובאת או שמא הירידה של כ-50% במחיר הטונה בעולם?

באופן ישיר מדובר בשאלה זניחה למדי. בישראל נאמדת צריכת שימורי הדגים בכ-0.1% מסל הצריכה של משק בית ממוצע, שמשמעותה 17.6 שקלים בממוצע בחודש. מחירי הטונה לצרכן רשמו ירידה משמעותית של כ -15%. הכלכלן הראשי טוען כי החיסכון הוא של 3 שקלים, אך הוא לא מביא בחשבון את העובדה שההוצאה של 17.6 שקלים כוללת שימורי דגים נוספים בהם לא נרשמה ירידה. על פי הלמ"ס, הירידה של מדד שימורי הדגים כולו נאמדת ב-5%  – חיסכון חודשי של שקל אחד בלבד למשק בית. סך כל שוק הטונה בישראל נאמד ב-50 מליון שקלים בשנה שהם 0.04% מהתמ"ג בישראל בלבד.

באופן עקיף מדובר בנושא חשוב ביותר. בגלל אופיו של שוק הטונה כשוק ריכוזי בו חברה אחת מחזיקה נתח שוק של יותר מ-50%, ובגלל אופיו של המוצר כרכיב מזון בסיסי המצוי בכל בית ומבוסס על שילוב של ייבוא חומרי גלם ויצור מקומי. כל אלה הופכים את הטונה למקרה מבחן מעניין של ההשפעה של הורדת מכסים על המחיר לצרכן אבל גם על ענף הייצור, המפעלים והעובדים. הפרופיל הגבוה לו זכתה הורדת המכסים על הטונה בדיונים בוועדות הכנסת ובתקשורת הופכים אותה ממקרה מבחן לסמל.

אז מה קרה למחירי הטונה?

מחירי הטונה בקופסאות שימורים לצרכן בישראל ירדו בשיעור של כ-15% בין אוקטובר 2013 (ערב הורדת המכסים) ועד לאוקטובר 2016. מדובר בירידה ממוצעת למוצר המגיע באריזות בגדלים שונים, במארזים שונים ועם תוספות שונות של תיבול, שמן וכו'.

ירידה של 15% משקפת בדיוק את הירידה של שיעור המכס. אבל יש נתון חשוב נוסף. מחירי טונה בוואקום, המשמשת כחומר גלם לתעשיית השימורים, ירד באותה התקופה בשיעור של כ-50%. חומר הגלם מהווה כ-50% מעלות הייצור של פחית טונה. כך שעלויות הייצור של הטונה ירדו בכ-25%.

שאלת מיליון הדולר היא מה גרם לירידת המחיר – הורדת המכס או הירידה בעלות חומרי הגלם? הכלכלן הראשי במשרד האוצר טוען בסקירה שגם וגם. "יש, לכאורה,  לייחס את ההוזלה לצרכן לשילוב של הפחתת המכסים וירידה במחיר הבינלאומי של היבוא" כתב, אך הוסיף כי, "מאידך, יתכן שללא הפחתת המכסים, הירידה במחיר הבינלאומי לא הייתה מתגלגלת לצרכן. הפחתת המכסים הגבירה את התחרות שהובילה לגלגול הפחתת העלויות לצרכן".

האם הפחתת המחירים אכן הגדילה את התחרות?

את העלייה ברמת התחרות בענף מסוים ניתן לזהות על ידי שני תבחינים מרכזיים. הראשון – עלייה במספר השחקנים בענף והפיזור המאוזן של נתחי השוק שלהם. השני – הקטנת מתח הרווחים של היצרן/יבואן על מנת לעמוד בתחרות. המציאות היא שעל פי שני התבחינים הללו התחרותיות בענף לא התחזקה ואולי אפילו נחלשה.

היצרן המרכזי בישראל של טונה בקופסאות שימורים, סטארקיסט, החזיק ב-2012 נתח שוק של 50%. בשנת 2016 הגיע חלקו ל-52% מהשוק. את הגידול בנתח השוק של שימורים מיובאים – מ-12% ב-2012 ל-20% ב-2016  – ספגו, אם כן, שאר היצרנים המקומיים הקטנים. אם נוסיף לכך את העובדה שחלק מהיבואנים הם למעשה היצרנים המקומיים שהמירו חלק מהייצור בישראל בייבוא, ניתן לומר כי מספר השחקנים וחלוקת השוק ביניהם לא השתנתה באופן משמעותי.

ביחס לתבחין השני – ירידה במתח הרווחים – הסיפור פשוט. היבואנים שנהנו מהפחתת מכס ועלויות חומרי גלם בשיעור המתקרב ל-40% הפחיתו רק 15% מהמחיר לצרכן. את שאר החיסכון הם השאירו בכיסם ובכיסי הקמעונאים. על פי הערכות של בכירים בענף, היבואנים הגדילו את הרווח שלהם מ-8% ל-18% ורשתות השיווק הגדילו את הרווח על שימורי טונה מ-7% ל-18%.

במקרה של שופרסל, שהיא גם היבואן וגם המשווק, הגדלת הרווחיות הייתה כפולה. מן הצד השני היצרן הישראלי הוריד במחיר, על חשבון הורדת העלויות של חומרי הגלם. הרווחיות שלו נשארה דומה. במקרה של היצרנים הקטנים שמכירותיהם הצטמצמו לטובת הטונה המיובאת, הרווחיות נשחקה וחלקם גם נאלצו לצמצם קווי יצור ולפטר עובדים. בשורה התחתונה  – הרווחיות עלתה והתחרותיות בענף, במהותה, לא השתנתה.

אם כך, מדוע הכלכלן הראשי במשרד האוצר טוען כי הפחתת המסים הביאה לעליה בתחרותיות שהביאה לירידה במחיר? בגלל שענף הטונה הקטן הפך הסמל להשפעות של הורדת מכס על יוקר המחיה. המדיניות של משרד האוצר ושל ממשלת ישראל היא הגדלת החשיפה של המשק הישראלי והגדלת הייבוא של מזון תוצרת חקלאית ומוצרי צריכה. המחיר לצרכן במקרה הזה הוא רק התירוץ.