כשנודע לגדיאל גאלבז שהבעלים של פארק הבתים הניידים שהוא מתגורר בו, דרומית לסיאטל, מתכוון למכור את הפארק, הוא ודיירים נוספים החלו לחשוש שהקהילה המקומית – רובה ממוצא לטיני – תפונה מהשטח כדי לאפשר הקמת מחסן נוסף של אמזון.

הם החליטו להקים קואופרטיב ולקנות את הפארק שלהם בלייקווד, וושינגטון. בעזרתו של ארגון ללא כוונת רווח, שמייעץ לקהילות ומסייע להן להשיג הלוואות, הם רכשו את הפארק תמורת 5.25 מיליון דולר (20 מיליון שקלים). מאז שהפכו לבעלים בספטמבר 2022, כולם השקיעו מאמצים כדי לקדם שיפורים.

פארק הדיור הקואופרטיבי ג'יימסטאון בוושינגטון. על השלט האדום נכתב: "לא להשכרה! השכרת בתים ניידים אסורה בפארק זה" (צילום: AP Photo/Lindsey Wasson)

"כולם חשבו, 'אני הולך לעשות בשביל המקום הזה כל מה שאני יכול", אומר גאלבז, 22, חבר במועצת המנהלים של הקואופרטיב. "יש אנשים שצבעו את בתיהם, אחרים עיצבו את הבית מחדש מבפנים ומבחוץ, ויש כאלה שמטפלים בגגות".

בעקבות העלייה בשכר הדירה בפארקים של מבנים ניידים בכל רחבי המדינה, תומכי מודל הקואופרטיב מצביעים עליו כדרך לשימור אחת מהאפשרויות האחרונות של דיור בר השגה עבור בעלי הכנסות נמוכות או קבועות, שמאפשרת להם להשפיע על ניהול הפארקים שלהם.

עד כה, הקהילות שבבעלות הדיירים הוכיחו את עצמן כאפשרות מהימנה. אף אחת מהקהילות החברות ברשת ROC USA, שמספרן יותר מ-300, לא נקלעה לקשיים או נסגרה. אחת הקהילות החליטה על מכירה חוזרת לרשות הדיור של המחוז שממנה בוצעה הרכישה המקורית.

"יש להם רקורד של 100% הצלחה, מה שאומר שהפתרון עובד עבור הדיירים", אומר ג'ורג' מקארתי, נשיא ומנכ"ל מכון לינקולן למדיניות קרקע, צוות חשיבה שפועל בקיימברידג', מסצ'וסטס. "בעלות הדיירים היא חומה בצורה שמונעת את חדירת ההון המוסדי הקיים בשוק".

הקריאה לעידוד של בעלות דיירים נשמעת בעקבות הפיכתם של הפארקים ליעד מועדף של בנקי השקעות, קרנות גידור ומשקיעים כבדים.

לדברי מקארתי, מאז 2015, כמעט שליש מפארקי הבתים הניידים בארצות הברית נרכשו על ידי משקיעים. לנגד עיניהם של משקיעים אלה עומדים תזרים המזומנים האמין והתשואה הגבוהה, שמקורה בהעלאת שכר הדירה המקובל בשוק בשיעור כמעט כפול.

"הם מנצלים את הייאוש של האנשים שגרים בפארקים", הוא אומר. "אין מקום שיוכלו להעביר אליו את בתיהם, אם לא יצליחו לעמוד בתשלומי שכר הדירה שהולכים וגדלים".

לעתים קרובות, דיירי הפארקים הם הבעלים של הבית שהם חיים בו, אולם לא של הקרקע שמתחתיו. לכן, כשבעל הקרקע מעלה את שכר הדירה, הדיירים עלולים להיות מפונים או להיאלץ למכור את בתיהם. אם פארק מסוים נמכר לצורך פיתוח הקרקע למטרות בנייה, בתים ניידים שאינם ניתנים להזזה – נהרסים.

"הדיירים נדרשים להתמודד עם האפשרות של הפיכתם למחוסרי בית", כתוצאה מהעלאה אגרסיבית של שכר הדירה על ידי משקיעים, אומרת ויקטוריה אובניון, מומחית השיווק והרכש שלROC Northwest.

"כל הכסף שאנחנו מקבלים צריך לחזור לכפר ולשלם את המשכנתאות"

ברימרוק קורט בעיר מדראס במרכז אורגון, שכר הדירה עלה מ-350 ל-495 דולר (מ-1,350 ל-1,900 שקלים) בחמש שנים. כשהבעלים הודיע לדיירים על כוונתו למכור, הם החלו לחשוש מהעלאות נוספות, או גרוע מכך, שהפארק ייהרס לצורך בניית דירות. לכן הם החליטו לקנות את הפארק.

גדיאל גאלבז עם בני משפחתו בביתם בלייקווד, וושינגטון. "הפתרון עובד עבור הדיירים" (צילום: AP Photo/Lindsey Wasson)

"חששנו מאוד שיפנו אותנו מהבתים שלנו", אומרת שון קינג, שמתגוררת במקום עם בעלה, חיה מהכנסה קבועה, וחוותה על בשרה את המשמעות של להיות חסרת בית.

כדי להחזיר את הלוואת הרכישה, הדיירים משלמים כעת 520 דולר (2,000 שקלים) בחודש – מעמסה לא פשוטה, אולם כזו שיש בצדה ביטחון, אומרת קינג.

"העובדה שיש לנו שקט נפשי", היא מסבירה, "הידיעה ששכר הדירה שלנו יהיה קבוע לזמן מה ולא ימשיך לעלות, וגם הידיעה ששכר הדירה שלנו חוזר לנכס, זה החלק הטוב שבעניין".

ההעלאה בשכר הדירה שנדרשה לצורך הפיכה לקואופרטיב הייתה חדה עוד יותר במקרה של קואופרטיב אברגרין וילג' במאונט בת'ל, פנסילבניה – מ- 460 ל-750 דולר (מ-1,770 ל-2,900 שקלים) לחודש, לצורך כיסוי ההלוואה בסך 12 מיליון דולר (46 מיליון שקלים).

ובכל זאת, יותר משני שלישים מהדיירים הצביעו בעד, מתוך מחשבה ששכר הדירה שלהם יתייצב בטווח הארוך.

"אנחנו לא חושבים על רווח", אומר סטיבן לקלייר, נשיא מועצת המנהלים. "כל הכסף שאנחנו מקבלים צריך לחזור לכפר ולשלם את המשכנתאות".

לדבריו, אברגרין ווילג' הקצה כספים לטובת פרויקטים של השבחה שמתוכננים לעשור הקרוב, ובמהלך השנה הנוכחית מתכוון לשפר את מערכת הביוב ולטפל בבעיות חשמל.

הקואופרטיבים אף מספקים תמיכה סוציאלית לדיירים. בקואופרטיב ליברטי לנדינג במיזורי, הדיירים הקימו מחסן מזון כדי לסייע לשכנים נזקקים.

"כשיש קושי, אנחנו מוכנים לעבוד עם אנשים", אומרת קריסטי פיטרמן, סגנית הנשיא של מועצת המנהלים. "כשמתברר לך שאנשים איבדו את מקום עבודתם, את קצבת הילדים שלהם, ושהם לא יודעים מה לעשות, זה משפיע רגשית. הנשיא שלנו נוהג לומר: 'אם זה לא עובד עבור העניים ביותר שבינינו, זה לא יעבוד עבור אף אחד'".

למרות הדיבורים על ניהול משופר וקהילות חזקות יותר, רוב הפארקים אינם קואופרטיבים.

לפני נתוני ה-Manufactured Housing Institute, איגוד מסחרי ארצי, קהילות הבתים הניידים בארצות הברית מונות כ-43 אלף, שבהן 22 מיליון דיירים. אבל לדברי קרוליין קארטר, סגנית מנהל המרכז הלאומי למשפט צרכני, רק כ-1,000 מהפארקים אלה נמצאים בבעלות הדיירים.

ההתנגדות מגיעה בחלקה מהדיירים, שכמה מהם אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלות, שלא מעוניינים באחריות הכרוכה בניהול הפארק. אחרים טוענים שיש אפקטיביות רבה יותר לפיקוח על שכר דירה או לתקנות אזור (zoning) מחמירות יותר, שיגנו על פארקי הבתים הניידים.

"לאיזור יש חשיבות קריטית. זו המטרה שעבורה עלינו להילחם בכל מקום", אומר יאן לנארד, שמתגורר בפארק בוואלה וואלה, וושינגטון, ופעל בהצלחה עם דיירים נוספים כדי להניע את מועצת העיר לתקן את קודי האיזור, כך שתתאפשר הוספה של פארקי דיור כסוג של ייעוד קרקע.

דיירים אחרים ששוקלים לקנות את הפארקים שהם מתגוררים בהם מתמודדים עם אותם כוחות שהופכים את הפארקים לאהודים במיוחד על המשקיעים – שוק חם ותחרות מצד חברות פרייבט אקוויטי וקונים פוטנציאליים נוספים.

שרה מרצ'נט היא סמנכ"לית קרנות הלוואה לקהילה בסניף ניו המפשייר של ROC USA, שנקראTara Estates ואחראי לפארק בן 380 בתים ברוצ'סטר. מחיר השיווק הגבוה, שעמד על 45 מיליון דולר (173 מיליון שקלים), הרתיע את הדיירים ומנע מהם להתארגן.

אתגר נוסף טמון בעובדה שרק מדינות מעטות מספקות מימון לדיירים שרוצים לקנות את הפארקים שלהם. חוסר המענקים מקשה על הדיירים לממן הלוואות גדולות.

לדברי המרכז הלאומי למשפט צרכני, ניו המפשיר, ורמונט, רוד איילנד, מסצ'וסטס, קולורדו ואורגון נמנות עם המדינות שקיימים בהן חוקים שסייעו לדיירים ברכישת הפארקים שלהם.

הצעת חוק חדשה באורגון צפויה לאפשר הקצאת מענקים של 35 מיליון דולר (134 מיליון שקלים), במטרה לסייע לדיירים לרכוש את הפארקים שהם מתגוררים בהם. בחודש שעבר אושר בוושינגטון חוק שמחייב את בעלי הקרקע לאפשר לדיירים להתחרות על רכישת הפארקים. החוק גם מחייב התראה של שנתיים מראש על סגירת פארק, אם כי ניתן לקצר את משך הזמן אם בעלי הקרקע יפצו את הדיירים.

"בתים ניידים הם אפשרות דיור חשובה שנמצאת בהישג ידם של אנשים רבים, במיוחד אנשים מבוגרים שמזדקנים במקום, ועלינו לוודא את שימורה", אומר הסנאטור נואל פריים, המקדם העיקרי של הצעת החוק בוושינגטון.

"קשה מאוד למצוא דיור בר השגה כשההכנסה שלך נמוכה"

קבוצות נדל"ן ובעלי פארקים טוענים שהצעת החוק צפויה להטיל מעמסה לא הוגנת על בעלי הקרקע. "אם רוצים שהדיירים יתארגנו ויעבירו הצעות בנוגע לרכישת הקהילות שלה, אסור להמתין עד לרגע האחרון", אומר רוברט קוקרן, מנהל האתר של חברת הבתים הניידים קונטמפו בספוקיין.

מקדמי הדיור טוענים שהמימון הפדרלי שאושר לאחרונה, בסך 225 מיליון דולר (865 מיליון שקלים), עשוי להקל במידה מוסימת על דיירי הפארקים של הבתים הניידים. החל בשנה הנוכחית, הכסף יועבר באמצעות מענקים למדינות, פארקים בבעלות דיירים, ארגונים ללא כוונת רווח וכן ממשלים מקומיים וקהילתיים, במטרה לשמר את קהילות הבתים הניידים ולשפר את התשתיות שלהם.

קינג מעריכה את העובדה שההפיכה לקואופרטיב של רימרוק קורט שבאורגון מנעה עלייה בשכר הדירה ורכישה פוטנציאלית על ידי משקיעים. "קשה מאוד למצוא דיור בר השגה כשההכנסה שלך נמוכה", היא אומרת. "בעלות על בית משלך מעצימה כל כך. הבית הוא 55 מ"ר. זה לא הרבה, אבל בשבילי זה ארמון".