האם הכנסה בסיסית אוניברסלית (UBI) מוכיחה את עצמה בעולם האמיתי? זו השאלה שבה עוסק הסרט התיעודי "כסף בחינם" שיצא בשנת 2022 ועוקב אחר העמותה Give Direct שחותרת לפתור את בעיית העוני בעולם באמצעות ניסוי: לספק לעניים הכנסה בסיסית אוניברסלית לטווח הארוך.

הסרט, בבימויו של לורן דה פיליפו וסם סוקו, היה מועמד לסרט הבינלאומי הטוב ביותר לשנת 2023 בדוק-אביב, והוקרן בבכורה בנטפליקס ב-1 בספטמבר. זהו ניתוח חד ומלא ניואנסים של האופן שבו Give Directly, שהוקמה על ידי מגזר ההייטק האמריקאי, השפיעה על חיי היומיום של תושבי הכפר קוגוטו שבקניה לטוב ולרע, שכן במהלך 12 שנים קיבלו כל אחד מתושבי הכפר קצבה חודשית קבועה ובלתי תלויה של 22 דולרים.

את הרעיון לתוכנית הגה המייסד השותף של  Give Directly מייקל פיי. בתחילת הסרט, מסביר פיי את התיאוריה שלו: מגזר הארגונים הלא ממשלתיים פגום מאוד, שכן תרומות רבות שהוא מקבל אינן מגיעות בסופו של דבר לנזקקים. אי השוויון בעושר העולמי גדל מאוד, במקביל להחמרה של העוני. לדבריו, המחקרים הראו שלקצבאות ישירות בכסף מזומן יש השפעות משמעותיות בהפחתת העוני, בניגוד לאמצעים חלופיים כמו שוברים או תלושי מזון. אז למה לא פשוט לתת ישירות לעניים, ולוודא שהכסף יגיע ישר לכיסם?

"זו דרך אחרת לחשוב על כלכלה"

פיי החליט שנחוצים נתונים קונקרטיים כדי לגבות את המודל, אותם ניתן יהיה לאסוף רק באמצעות בחינה דרך אנשים אמיתיים ובעולם האמיתי. לאחר שקיבלו מענק ראשוני של 2 מיליון דולרים מגוגל עבור הניסוי, פיי ועמיתיו החלו להקים את Give Directly  שפועלת כיום ב-11 מדינות, מה שהפך אותה לאחת מהעמותות הצומחות ביותר בעולם.

"זו דרך אחרת לחשוב על כלכלה", הסביר. "זו שיטה שמשמשת לבדיקת תרופות וטיפולים רפואיים. יש בדיקת  A/B שבה קבוצה אחת מקבלת פלצבו, והשנייה טיפול ואתה משווה ביניהן". בניסוי הזה, קבוצת הטיפול מקבלת למעשה 22 דולרים מדי חודש במהלך 12 שנים, מה שעשוי לשנות באופן מסיבי את מסלול חייהם. "השאלה שלנו הייתה מה הם יעשו עם הכסף? איך זה ישפיע עליהם?".

Give Directly הושפעה ישירות מהתנועה שקוראת ל'הכנסה בסיסית אוניברסלית', כלומר שכל אדם או אזרח יקבל סכום כסף קבוע ללא התניה בסטטוס או התנהגות מסוימת. המחשבה מאחורי הרעיון הזה, היא שהאוניברסליות שלו יכולה לחסוך את הצורך בתיווך, בבירוקרטיה מיותרת, תוך קידום שוויון. הרעיון זכה לבולטות בשיח העולמי כשאנדרו יאנג, מועמד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הביע בו תמיכה ב-2020. הוא זכה אז ללעג כסוציאליסט, חולם, ולא מציאותי. אלא שכשמגפת הקורונה התפרצה וגרמה להרס כלכלי נרחב ברחבי העולם, מדינות רבות, כולל ישראל, ערכו ניסויים במדיניות קצרת טווח שכללה תשלומים שווים במזומן כדרך להניע את הכלכלה ולספק חיץ מפני הנפילה לעוני.

אין ספק שיותר כסף עוזר, לפחות בטווח הקצר. רבים מתושבי הכפר קוגוטו שבקניה, שנבחר באקראי לניסוי, הגיבו תחילה להצעה בחשדנות ובספק רב. אחרי הכל, מסביר הכתב הקנייתי לארי מאדו, ארגונים לא ממשלתיים רבים הגיעו לקניה כדי לנסות לעזור, ולעתים קרובות עשו יותר נזק מתועלת. "יש דוגמה קורעת לב לכך בכפר, אתה יכול לראות בתים רבים שבנויים למחצה, ללא גגות כי באה עמותה ואמרה: תבנו בתים ואנחנו נחזור לשים עליו את הגג. אז כולם מכרו את הפרות שלהם, מה שהיה להם, ונכנסו לחובות כדי לבנות את הבתים האלה, אבל העמותה מעולם לא חזרה לממש את ההבטחה".

"ייסוד קרן קולקטיבית לכפר"

עם זאת, כשהתבררו להם ההשפעות הקונקרטיות שיכולות להיות לכסף על חייהם, רוב תושבי הכפר נרשמו לקבלו בשמחה. הסכום הקטן יחסית הזה של 22 דולרים, שהם קיבלו ישירות דרך טלפונים ניידים, עשה הבדל עצום באיכות החיים היומיומית: כפרי אחד תיקן את ביתו, אחר תיקן משאבה, שמספקת מי שתייה נקיים קרוב לבית. רבים תכננו, השקיעו את הכסף לאט ובזהירות בעסק שלהם, או חסכו את הכסף כדי ללכת לאוניברסיטה.

מתוך הסרט "כסף בחינם" (צילום: באדיבות yes)

הפרויקט המרשים ביותר של הכפריים היה ייסוד קרן קולקטיבית לכפר. כל מבוגר שקיבל את הכסף נתן סכום מסוים מדי חודש לקופה קהילתית, ופעם בחודש ועדה הייתה מחליטה מי ראוי שיקבל את הכסף. זו הייתה צורה של חוסן קהילתי שהתבססה על מסורות קולקטיביות קיימות של הכפר, שנסתייעו אך לא הומצאו על ידי הארגון החיצוני המערבי.

הניסוי העלה שורה של דילמות רציניות. לצד היתרונות שלו עלתה השאלה מה יקרה לתושבי הכפר כשיעברו 12 שנים? האם הם יחזרו לעוני שממנו קיבלו הפוגה קצרה? עד כמה הכסף הזה ישפיע על מצבם הכלכלי לטווח ארוך? בנוסף, הכסף החמיר את אי השוויון האזורי: הכפר השכן, שהיה עני עוד יותר, לא נבחר לפרויקט, דבר שגרם לטינה ולקרעים בין השכנים.

"לשחק את אלוהים בחייהם של אנשים"

אפילו בעיות טכניות מקריות ברישום לתוכנית גרמו לקושי וכאב רב בקרב תושבי הכפר. רצה הגורל ותלמידת בית ספר בשם ג'אל, לא הייתה בבית בזמן שעובדי Give Directly הגיעו לכפר לרשום את המשתתפים בניסוי. היא לא נרשמה ומעולם לא קיבלה העברות, למרות ניסיונות מרובים ליצור קשר עם הארגון ולבקש עזרה. בינתיים, חברתה הטובה קיבלה את הכסף והצליחה לעבור לבית ספר טוב יותר מחוץ לכפר, דבר שעליו חלמה ג'אל. כאן, הבירוקרטיה נותרה מכשול עבורה ועבור משפחתה.

באופן כללי, "כסף בחינם" מעלה דילמה אתית חשובה. האם זה מוסרי להשתמש באנשים כניסוי למען איסוף נתונים, כאשר חייהם עשויים להיות מושפעים עמוקות? האם היתרונות שיש בכסף עולים על המורכבות הנוספת, אי השוויון, הציפיות? האם זה משנה שמדובר בארגון לא ממשלתי הממומן על ידי המערב המספק להם את מזונם, במקום הממשלה ומערכות הרווחה של ארצם?

מדאוו מכנה את זה "לשחק את אלוהים בחייהם של אנשים". הוא טוען שההכנסה הבסיסית האוניברסלית היא דבר טוב, אבל לא כדור קסם שיכול לשים קץ לעוני אחת ולתמיד. פתרונות אמיתיים חייבים להיות ספציפיים להקשר וברי קיימא.

"הניסוי הזה מתנהל על גבם של אנשים עניים", אמר. "איזו ישות בצד השני של העולם חושבת שהיא יודעת הכל ויכולה להגיע לעולם המתפתח ולהביא את הפתרון, למרות שהוא עלול להיות מזיק, או מסוכן. אם חייהם של אנשים יהרסו, אין להם לאן ללכת. אין להם סמכות לפנות אליה. ו- Give Directly לא תצטרך לקחת אחריות על ההשלכות".