שחקנית הבדמינטון הפראלימפית, נינה גורודצקי, סיימה בחודש שעבר את המשחקים האירופיים הפראלימפיים עם שתי מדליות על צווארה – מדליית ארד ביחידות ומדליית כסף בזוגות נשים. נבחרת הבדמינטון הפראולימפית הכוללת גם את אמיר לוי וקונסטנטין אפינגנוב סיימה את הטורניר עם שלל מדהים של חמש מדליות, 4 מארד ואחת מכסף.  

גורודצקי פתחה את תחרות עם הפסד ליריבה מאוסטריה, אך שינתה את המומנטום עם ניצחונות על יריבות מצרפת ופולין שהבטיחו לה את מדליית הארד. "זה היה מורט עצבים. זאת מטרה שאני והמאמן שלי הצבנו לעצמנו. יש כל כך הרבה לחץ שצריך לספק את הסחורה", היא מספרת בראיון ל'דבר'. "כשהבטחתי את המקום השלישי, הלחץ ירד והבנתי שעכשיו אני צריכה לראות אם אני מצליחה יותר מזה".

לאחר שהבטיחה את המדליה האישית, המשיכה גורודצקי למדליה שניה וזכייה איכותית במדליית הכסף בטורניר הזוגות עם מאן קי טו הבלגית. "היא מאוד טובה, היא גם לקחה מקום ראשון בטורניר היחידות. הזוג השוויצרי ששיחקנו נגדו בגמר, הן מאוד חזקות, מאוד מנוסות, הן משחקות כבר כמה שנים ביחד. אמרנו בוא נשחק ונהנה מולן והיה משחק טוב שבאמת נהנינו בו".

איך נוצר הקשר עם השחקנית הבלגית?
"יש לנו קבוצה של בנות שאנחנו חברות ונפגשות ביחד למחנות אימונים ולפעמים נפגשות באיזה שהוא מקום באירופה לחופשה ביחד. אני הבלגית, גרמניה, שוויצרית ואוסטרית. יצא לנו כבר לשחק ביחד בתחילת השנה בטורניר בספרד בו לקחנו מקום שלישי. שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק איתי, כי היא שיחקה רק ביחידות וגם לה כמוני לא הייתה בת זוג". 

נינה גורודצקי עם שותפתה הבלגית על הפודיום, במשחקים האירופיים הפראלימפיים (צילום: לילך וייס רוזנברג)

שתי המדליות החדשות התווספו לארון התארים הבלתי נגמר של גורודצקי. היא זכתה במדליית הכסף (יחידות) באליפות העולם ב-2007, מדליית ארד (זוגות מעורבים) באליפות העולם 2011. שתי מדליות זהב באליפויות אירופה (2008 יחידות ו-2018 זוגות מעורב עם אמיר לוי), שתי מדליות כסף ולא פחות מ-5 מדליות ארד. 

גורודצקי (42) מדורגת במקום ה-7 בעולם, מצליחה לשלב את הקריירה הספורטיבית עם גידול שני ילדים קטנים בבית שיהיו בחודשיים הקרובים בני 10 ו-3. "את כל הזמן בהתלבטות מה את מרוויחה ומה את מפסידה. יש פה גם את המחיר המשפחתי. זה שאני לא נמצאת הרבה בבית. זה לא פשוט לילדים. גם אם זה לא נראה לעין, יש לזה מחירים".

"הבן הגדול שלי לפעמים מגיע לתחרויות והוא גם מבין יותר. לקטן יותר קשה. כל פעם שאני אומרת לו שאני טסה לתחרות אז הוא אומר שהוא הולך לחפש אותי. זה דברים שהם קשים. כאשר אני שם, אני שם כל כולי. אבל המעברים האלה והם קורים בתדירות כל כך גבוהה".

"לא באמת חשבתי שמישהו משותק יכול לשחות"

גורודצקי נולדה בעיר סחומי היום חלק מהבדלות אבחזיה בגאורגיה. היא עלתה בגיל 10 לישראל. כנערה עסקה בספורט בטניס ושחיה. בגיל 17 נפצעה בתאונת דרכים ונשארה משותקת בפלג הגוף התחתון. "הייתי אחד עשרה חודשים בשיקום בבית לוינשטיין, אחרי שיצאתי מהשיקום אמרתי אוקי מה עושים? לא באמת חשבתי שמישהו משותק יכול לשחות", היא מספרת. "עד אז בחיים לא פגשתי בן אדם נכה ולא היה לי מושג".

במהלך תהליך השיקום גורדוצקי הלכה לטיפול הידרותרפיה ומשם הגיעה לענף השחייה הפראלימפי בו התחרתה ברמה הארצית במשך תשע שנים. "ראיתי וואלה, אפשר לשחות. אבא שלי הכיר מישהי שהכיר בבית הלוחם חיפה. ראו בי שם כספורטאית לעתיד, כי הייתי נורא צעירה ואימצו אותי. בשחייה לא באמת היה לי סיכוי להיות מאוד טובה".

בעקבות הפציעה נאלצה גורודצקי לעשות הפסקה מענף השחייה ודלת חדשה נפתחה בפניה. "כאשר הייתי עוברת ליד אולם הספורט, היה שם מאמן, שכל פעם היה רואה אותי ואומר לי 'נינה בואי. יהיה לך אחלה, לא, אז לא'. וכל פעם הייתי אומרת לו ולדי עזוב אותך לא באה. והוא היה אומר לי מה אכפת לך, תכנסי ותנסי".

בגיל 27 החלה גורדוצקי את דרכה בענף החדש, היא התאהבה במהרה ולא חזרה להתחרות בבריכה. ההישגים והמדליות החלו להגיע והיא הפכה לאחת השחקניות הטובות בעולם. לצערה בשנותיה הטובות ביותר הענף לא היה חלק מהמשחקים הפראלימפיים והכל השתנה בעקבות כניסתו למשחקים בטוקיו 2020.

שחקנית הבדמינטון הפראלימפית נינה גורדצקי (צילום: קרן איזקסון, הוועד הפראלימפי)

"כאשר הכניסו את הענף למשחקים הפראלימפיים נהיה פתאום טירוף. כולם פתאום רצו לזכות בכרטיס. כולם רצו להיות שם. לי זה היה נראה בהתחלה מוזר, כי אמרתי עד עכשיו הסתדרנו בלי אולימפיאדה כל כך הרבה שנים, לא באמת הבנתי את גודל הטירוף הזה".

"ביום שגיליתי שאני בהריון, הודיעו שדוחים את האולימפיאדה בשנה"

בתחילת הקמפיין האולימפי גורודצקי הייתה כבר בת 35 וניצבה בפני דילמה לא פשוטה "בדיוק הייתי במחשבות להביא ילד נוסף ועכשיו יש את כל הדבר הזה של האולימפיאדה, מה עושים? זה לא שהיה לי כרטיס במאה אחוז לאולימפיאדה ואמרתי לעצמי שאני אנסה להיכנס להריון".

"זה אכל אותי מפנים אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות גם וגם. אם אני עכשיו מוותרת ולא נוסעת במשך שנה וחצי לכל התחרויות, לנסות להתברג ולהיות במקום טוב. יכול להיות שאני עושה את כל זה וזה לא יספיק לי. לא תהיה לי אולימפיאדה ולא ילד".

גורודצקי החליטה לא לקבל החלטה חותכת לכאן או לכאן ולקוות שהדברים יסתדרו בצורה הטובה ביותר. "יכול להיות שאם לא הייתי נושקת ל-40 אז זה היה פחות מפריע לי. אמרתי לעצמי מה שיהיה יהיה, אם אכנס לאולימפיאדה אחלה אם אהיה בהריון אחלה. אם אהיה בהריון ואני לא אוכל לנסוע, אז לא אסע".

למזלה באופן מפתיע והדברים הסתדרו בצורה בלתי צפויה. בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, המשחקים הפראלימפיים נדחו בשנה וגורודצקי הצליחה לשלב את שני הדברים יחדיו. "החלו לבטל את התחרויות, סגרו את המתקנים. באיזה שהוא שלב הרגשתי לא טוב והחלטתי לעשות בדיקה. גיליתי שאני בהריון. שמחתי נורא והתחלתי לחשוב אם תהיה האולימפיאדה, אז אני מפסידה אותה. ביום שגיליתי שאני בהריון, הודיעו שדוחים את האולימפיאדה בשנה".

הדחייה בשנה העניקה לה את המרווח הדרוש והזמן ללד את בנה השני ולחזור לשיא הכושר בדרך להבטחת הקריטריון למשחקים בטוקיו. "התאמנו בזום כל מה שהיה אפשר לעשות. היה לי הריון לא פשוט, הרבה פעמים הרגשתי לא טוב. כל עוד יכולתי, הייתי מגיעה לאימונים, הייתי כבר עם בטן. עושה את מה שאני יכולה לעשות. בחודש שישי הפסקתי. אמרתי זהו גדול עליי, כבד לי קשה לי".

נינה גורדיצקי (צילום: קרן איזקסון, הוועד הפראלימפי בישראל)

חודשיים בלבד אחרי הלידה היא כבר חזרה להתאמן והחלה את המירוץ כנגד השעון במטרה להשיג את הקריטריון לטוקיו כשיש לה תינוק בן חמישה חודשים בבית. "זה היה קשה מאוד. התחרויות יכול להיות גם עשרה ימים. את חוזרת הביתה לשבועיים ואז את שוב נוסעת וכך זה ממשיך. אמרתי כבר די אין לי כוח אני מוותרת יש לזה מחיר מאוד כבד עם שני ילדים בבית".

בטוקיו היא הפכה לשחקנית הבדמינטון הישראלית הראשונה במשחקים הפראלימפיים שנערכו תחת מגבלות הקורונה "זה היה מוזר רק כשחזרתי, הבנתי את גודל האירוע. כולנו הסתובבנו עם מסכות. החוויה הייתה אחרת, אבל זה היה די מטורף בכפר האולימפי. את פוגשת אנשים בחדר אוכל מכל מיני ענפים עם נכויות שבחיים לא פגשתי, נגיד משהו אוכל עם רגליים. את מסתכל על נכות ואומרת 'אוקיי איזה ספורט הוא יכול לעשות?' והוא לוקח מדליית זהב".

מה המטרה שלך להמשך הקמפיין הפראלימפי לפריז?
"אני כל הזמן בהתלבטות. כרגע אני במצב שאני ממשיכה לראות אם אני מצליחה להשיג כרטיס לפריז. במרץ אני כבר אדע אם יש סיכוי או לא. אם לא, אז קשה לי להגיד שאני אפרוש אולי אני לא אתחרה בתחרויות בחו"ל, אלא רק בארץ. התחלתי גם לעשות תעודת מאמנת, אז אולי אני אמשיך בכיוון הזה".