אפרת גוש ומעריציה ציינו בהופעה חגיגית ב'בארבי' 18 שנים לאלבום הראשון שנקרא על שמה ויוצא בימים אלה במהדורת ויניל. "זה לא עשרים שנה, אבל קרוב", אמרה גוש בחיוך כובש בתחילת הערב.

כשהאלבום יצא גוש הייתה בשנות ה-20 לחייה, ההופעה נפתחה בשיר המוכר ביותר מהאלבום 'תמיד כשאתה בא'. אחר כך בוצעו כל שירי האלבום אך לא לפי הסדר. גוש עברה ישר לשיר האחרון באלבום "ג'ורג'יה", מה שלא הפריע לקהל שהיה צעיר בחלקו ומכיר את גוש כפעילת מחאה מובילה, להתמסר אליה לחלוטין.

יוני בלוך שהלחין את כל שירי האלבום, מלבד הקאבר "פעם בחיים" של עמיר לב, ודניאל קורן שניגן והיה אחראי לעיבודים באלבום הראשון התארחו בהופעה ושרו את 'מועדון ריקודים', 'מגרד' ו'שיר אחר'. הביצועים לשירים היו מעולים וניכר שהדינמיקה בין שלושתם משעשעת וחברית.

חלק מהשירים בהופעה זכו לעיבוד מיתרים של ההרכב "צ'יל פיל" וכלי נשיפה. ההופעה כללה מלבד שירי האלבום הראשון להיטים ושירים חדשים של גוש כמו 'אה אה אה', 'לראות את האור', 'גוש תרימי' ו'כוח גדול'.

רגע שיא היה כשגוש חשפה שהשיר "שעתיים אחרי" שמתאר שברון לב נכתב על הזמר שלומי שבן. "לפני כמה זמן הייתי בחדר חזרות עם שלומי ומירי מסיקה", ספרה גוש, "מירי בירכה אותי על ההופעה הזאת וסיפרה שהיא הייתה מאזינה לאלבום. ואז שלומי אמר לה: 'השאלה היא אם באלבום יש שיר שכתבו אותו עלייך'.  'ככה?' ענתה לו גוש, 'אתה הולך ומספר לאנשים שהשיר הזה נכתב עלייך? אז אני אספר לכולם איך שברת לי את הלב'".

הפער בין אפרת, הנערה הצעירה בעיר הגדולה, לגוש האישה הבוגרת, העצמאית והבועטת ניכר בשירים. בעוד שבשיר 'תמיד שאתה בא' עולה דמות של אישה שברירית, פאסיבית תלויה במחשבות ובדעות של בן זוגה, האישה בשיר 'הבא שנוגע בי מת', האחרון שגוש שיחררה, היא חזקה דעתנית.

ההתרפקות על העבר נמשכת כשגוש שרה את "לילה טוב" שכתב ברק פלדמן שיש בו שורה כמו "רק איש אחד רחוק מכאן/ בא ואוהב אותי/ בא ואוהב אותי עוד/ בא ואוהב אותי עד שהכל כואב פחות" שכנראה לא יכלה להיכתב היום. אבל גוש מבינה זאת ומבצעת את השיר בחמלה ובאהבה גדולה לאפרת הצעירה של אז והקהל מתמסר ושר יחד איתה באותה חמלה וגעגוע לימי החטיבה והתיכון.  גוש הפתיעה הוסיפה לשיר בית שמדבר על היכולת שלנו לאהוב את עצמינו עד ש'כואב פחות'.

שיר יוצא דופן באלבום הוא 'טוב לבד' שבו כבר מבצבצת גוש החזקה שמדברת בעוצמה על היכולת להסתדר בכוחות עצמך, לבד גם ללא זוגיות. שיר שחייב להיות חלק מכל פלייליסט של שירי פרידה.

החזרה לאלבום שיצא ב-2005 העלה את השאלה האם, גם בעידן העוצמה הנשית, עדיין נדרש מקום לרגעים בהם אנחנו מרגישות פגיעות, חסרות ערך עצמי ונזקקות כמו שגוש שר ב"בוא אליי", "אתה בא ומעודד תמיד/ כשאני בוכה/ איך אתה יכול לחשוב/ שזה לא בגללך?". אמנם זאת תחושה קצת פתטית, אבל אולי לפעמים אנחנו רוצות להרגיש יותר פתטיות מאשר "פנתרות".