"מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה ב-2021, הפשיעה בחברה הערבית נסקה לשמיים. רק בחצי השנה הראשונה של 2023 נרצחו 111 אזרחים ערבים", אמר שלשום (רביעי) מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בוועידה השלישית לפיתוח כלכלי של הפורום הערבי. "זהו מספר בלתי נתפס. במבחן התוצאה מדובר בכישלון מהדהד של ממשלות ישראל".

דו"ח המבקר, כפי שהוצג בוועידה שהתקיימה בסח'נין, העלה שבשנת 2019 מספר קורבנות הרצח בחברה הערבית הגיע ל-95, באותה שנה 94% מהחשודים בעבירות ירי בישראל היו בני החברה הערבית. כמו כן, היו למעלה מ-15 אלף קורבנות בחברה הערבית מעבירות נגד אדם וגוף. עם זאת, מומש רק 47% מהתקציב של התכנית לחיזוק המשילות ושלטון החוק בחברה הערבי.

לפי דו"ח מבקר המדינה, 29% מהצעירים הערבים (57,000 צעירים) הם חסרי מעש – פי 2 מהממוצע ב- OECD. לדברי אנגלמן, התקציב היעודי לכך בתוכנית החומש הוא 400 מיליון שקלים מתוך תקציב כולל של 3 מיליארד שקלים.

לדברי אנגלמן, 15,000 צעירים ערביים לומדים לימודים אקדמאיים ממחוץ לישראל, מתוכם 8,000 לומדים ברשות הפלסטינית. מתוך 130,000 ישראלים שלומדים לתעודת מקצוע לא אקדמית (כגון טכנאים – י.ש.) רק 3,000 הם ערבים. הוא הוסיף כי החסם העיקרי ללימודים אקדמאיים בישראל הוא רף הידע בעברית הנדרש כתנאי קבלה. "אני קורא למשרד החינוך, זאת לא סיבה לא ללמוד בישראל", אמר אנגלמן. עוד הוסיף אנגלמן כי 50% מהילדים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני, אך רק 5% מתקציב מעונות יום (1.7 מיליארד שקלים) משמש לסבסוד מעונות יום בחברה הערבית.

אנגלמן הודיע כי משרד מבקר המדינה מתכנן להתחיל בביקורת נוספת בנושא מיגור הפשיעה בחברה הערבית. הביקורת תתמקד באופן השילוב בין משרדי ממשלה במיגור הפשיעה, בהוצאה לפועל של התכניות, במענה לבעיית אמצעי הלחימה והפשיעה הכלכלית וכן בפעולה נגד פשיעה חמורה וארגוני הפשע.

"אנשים בחברה הערבית איבדו את שמחת החיים, הם בורחים לעבודה, לא חושבים על העתיד"

מוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב העליונה התייחס בדבריו למצב החברה הערבית ולאחריות הממשלה. "החברה הערבית נמצאת במצב חירום. היא, מוסדותיה וחייה נתונים לאיום. היא משלמת מחיר דמים על אוזלת ידה של המדינה. איני יכול להשתכנע כי מוסדות המדינה יכולים להשליט סדר בתל אביב, בנתניה, בנהריה, אך אינם יכולים לעשות זאת בנגב, בסח'נין, בטייבה ובאום אל פחם". ברכה הדגיש כי "אין צמיחה כלכלית ללא תמיכת המדינה, ללא אזורי עדיפות. אין צמיחה כלכלית ללא יציבות חברתית ואווירת בטחון אישי וקולקטיבי".

מודר יונס, ראשי עיריית ערערה וראש ועד ראשי הרשויות סיפר כי החליט לרוץ לראשונה לראשות העיר לפני עשר שנים כאשר ראה את ילדי הישוב ממתינים לאוטובוס בצאתם ללמוד בישוב אחר. "השקעתי ופיתחתי את הישוב. היום אני לא בטוח שהצלחתי", אמר יונס. "נתקלנו בבעיות תקציב, נלחמנו על תכניות חומש, נלחמנו לשינוי מדיניות. היום אני מתסכל ומסתובב בתקופת הבחירות – לא מוצאים מתמודדים. יכול להיות שזה מתוך פחד, אך ההרגשה היא של מצב רוח ירוד, אנשים איבדו את שמחת החיים, הם בורחים לעבודה, לא חושבים על העתיד".

יונס הפנה אצבע מאשימה לממשלות ישראל. "מדינת ישראל התכוונה ופעלה כדי להחליש את החברה הערבית. הוא רוצים אותנו נפרדים", אמר. "הם לא רוצים אותנו כחברה, כקולקטיב. המלחמה בארגוני הפשיעה לא מתקיימת, המלחמה במנהיגות מתקיימת. הם מנסים לשים לנו אות קין, לנו משרתי הציבור, המעמד הבינוני. במקום לטפל בבעיה הם רוצים לפגוע בנו. אנו לא רוצים לדחות את הבחירות. גם אם לא ניבחר, לא נסכים שתסמנו אותנו כמושחתים. מעמד הביניים צריך להיות יחד כדי להילחם בניסיון הזה. אל תאבדו תקווה".

הפערים בין יהודים לערבים לא השתנו לאורך השנים

עדי ברנדר, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, הפנה את הזרקור לפערים בין החברה הערבית בישראל לבין החברה היהודית הלא חרדית. לדבריו פער ההכנסה בין הערבים ליהודים נשאר דומה לאורך השנים ובמעבר הדורות, כאשר עיקר הפער נעוץ בפער בשכר בין הקבוצות.

ברנדר הוסיף כי גם הפער בשיעורי התעסוקה נשאר דומה לאורך השנים, זאת למרות העלייה בשיעור בעלי ההשכלה האקדמית בחברה הערבית. מרבית האקדמאים הערבים משתלבים במגזר הציבורי. ברנדר ציין כי גם הפערים בהישגי התלמידים בין היהודים הלא חרדים לבין הערבים לא השתנו באורח משמעותי לאורך השנים. כמסקנה הוא קרא לגשר את פערי התקצוב, להדגיש את לימודי העברית ומקצועות היסוד ולבנות בתי ספר חדשים בחברה הערבית. ברנדר הדגיש את חשיבותה שת תכנית תקדם (החלטה 550) ואת חשיבותם ותפקידם של השלטון המקומי והמנהיגות המקומית המחוייבת לכלל היישוב.