כ-13 אלף עובדי תעשיית הרכב משלוש יצרניות הרכב הגדולות בארצות הברית, ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר (שבבעלות סטלנטיס), פתחו אתמול (שישי) בשביתה מתואמת במטרה ללחוץ על החברות להעלות את שכר העובדים. חברות הרכב זוכות לרווחים גדולים, והתעשייה עוברת בהדרגה מייצור כלי רכב המתבססים על דלקים פחמניים לכלי רכב חשמלי. העובדים זכו לתמיכה מנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, ששלח נציגים מטעמו לדטרויט כדי לסייע לפתור את המבוי הסתום במשא ומתן, ואמר שהיצרניות צריכות לחלוק את "רווחי השיא" שלהן.

השביתה, שמארגן איגוד עובדי תעשיית הרכב (UAW), היא תקדימית בהיבט של המהלך המתואם והמקביל בשלוש החברות. המטרה היא בין היתר השבה של שורת תנאי שכר והטבות שהעובדים נאלצו לוותר עליהם בעשורים האחרונים. נכון להיום, מקיפות השביתות כ-10% מעובדי תעשיית הרכב המאורגנים בארצות הברית, בשלושה מפעלי הרכבה: מפעל ג'נרל מוטורס בוונצוויל, מיזורי, שמעסיק כ-3,600 עובדים, מפעל פורד בוויין, מישיגן, ליד דטרויט, שמעסיק כ-3,300 עובדים, ומפעל הג'יפים של סטלניטיס בטולדו, אוהיו, שמעסיק כ-5,800 עובדים.

לאורך 88 שנות קיומו, נהג איגוד עובדי תעשיית הרכב האמריקני לנהל משא ומתן נפרד מול כל אחת מיצרניות הרכב, מה שהגביל את ההשפעה הענפית של המגעים ואת כוחם הארגוני של העובדים שנובע מהשבתה של הענף כולו. כל הישג מול אחד מהיצרנים נתפס כתקדים, אך לאו דווקא כערובה ביחס למשא ומתן העתידי על ההסכם הקיבוצי הבא. החל מ-2007, ויתרו העובדים על מנגנוני תוספת היוקר והטבות נוספות עבור עובדים חדשים, ונוצרו 'דורות' עובדים בעלי זכויות שונות.

זה היה בין היתר כתוצאה מנכונות האיגוד לסייע לחברות לפני המיתון הגדול ובמהלכו. כעת, רווחי החברות נוסקים ואיתם גם חבילות השכר של המנכ"לים, ורבים מהעובדים סבורים שהגיע הזמן להחזיר את הזכויות שוויתרו עליהם מכיוון שחברי החברות וחבילות השכר של המנכ"לים נוסקים.

נשיא האיגוד שון פיין אמר שאם החברות לא יציגו במשא ומתן הצעות טובות יותר לעובדים, ישקול האיגוד השבתה של מפעלים נוספים.  בינתיים לא פגע האיגוד במפעלים הרווחיים ביותר של החברות, בדגש על מפעלי הטנדרים ומכוניות השטח הגדולות.

העובדים מבקשים העלאות שכר כלליות של 36% במשך ארבע שנים. החברות התנגדו והציעו עליות שנעות בין 17.5% ל-20% בלבד. נוסף על תוספות השכר, דורשים העובדים גם חזרה למדיניות תוספות יוקר על רקע האינפלציה, ביטול מנגנון 'דורות' העובדים במפעלים, קיצור שבוע העבודה ל-32 שעות עם שכר בגין 40 שעות עבודה, העלאת הפנסיה לגמלאים וחזרה למסלולי הפנסיות שהיו קיימות בעבר, בדגש על העובדים החדשים שמקבלים כיום תוכניות פרישה טובות פחות.

עובדים במשמרות המחאה מול המפעלים אמרו ל-AP שהם מקווים שהשביתות לא יימשכו זמן רב, אך הוסיפו שהם מחויבים למטרה, ומעריכים את הטקטיקה הקשוחה שנוקט פיין. "לא הייתה לנו בעיה להמשיך להגיע לעבודה במהלך הקורונה, להיות עובדים חיוניים ולהפיק להם רווחים גדולים", אמר צ'ריסם הוזינגטון, שעובד במפעל הג'יפים של סטלניטיס בטולדו מאז 2001. "הקרבנו הרבה".

למרות ההשבתה הענפית, נוקט האיגוד טקטיקה של דרדור אמצעים, כשבשלב זה שובתים רק כ-13 אלף מתוך 146 אלף העובדים בשלוש החברות. זה מספיק כדי לסבך את העניינים עבור יצרניות הרכב, אך מווסת את הלחץ על קרן השביתה של האיגוד, ששוויה מוערך ב-825 מיליון דולר. אם המשא ומתן על ההסכם יימשך, והשביתה תתרחב למפעלים נוספים, העלויות יגדלו הן עבור העובדים והן עבור החברות. במצב כזה, עלול להיווצר מחסור אצל סוחרי הרכב, שיוביל לגל של עליות מחירים ולהפעיל לחץ חדש על הכלכלה שנהנתה מהקלה באינפלציה.

טקטיקת המשא ומתן הזו היא רעיון של פיין, המנהיג הראשון בתולדות האיגוד שנבחר ישירות על ידי העובדים, לאחר שבעבר, למנהיגים יוצאים הייתה השפעה רבה יותר על בחירת המחליפים שלהם שנבחרו על ידי צירים בוועידה. המערכת הזו אף הולידה תרבות של שחיתות שהסתיימה בחקירה פדרלית ובמאסר של שניים מנשיאי האיגוד לשעבר.

פיין המיליטנטי זכה בבחירות צמודות שנערכו באביב שעבר, עם קמפיין תוסס שיצא כנגד מה שכינה 'איגודיזם של החברות', והתנהלות שלדבריו 'מכרה עובדים' כשאפשרה לסגור מפעלים והתפשרה במשאים ומתנים מול יצרניות הרכב. "זמן רב יותר ממה שאני חי התנהלנו כ'מדינה חד מפלגתית'", אמר פיין במהלך קמפיין הבחירות, והתייחס לכך שהאיגוד צריך להוות משקל נגד לחברות, ולא רק שותף עסקי שלהן. אפילו פיין מודה שדרישות האיגוד כעת הן 'נועזות', אבל מוסיף שיצרניות הרכב גורפות מיליארדים ויכולות להרשות זאת לעצמן. הוא לועג לטענות החברה שהדרישות היקרות יאלצו אותן להעלות את מחירי הרכב, ומשיב שעלות העבודה מהווה כיום רק 4%-5% מעלות הרכב.

דיוויד גרין, מנהיג איגוד מקומי לשעבר שנבחר השנה לתפקיד מנהל אזורי, אמר שהגיע הזמן לדרך חדשה למשא ומתן. לדבריו, אי אפשר לעשות כל הזמן את אותו הדבר ולצפות לתוצאה אחרת, והסיכונים בנקיטת הטקטיקות הישנות כיום גבוהים מתמיד. במהלך יותר משני העשורים שלו בקריירה בג'נרל מוטורס, גרין ראה את החברה סוגרת את מפעל ההרכבה בלורדסטאון, אוהיו, שהעסיק 3,000 עובדים.

האיגוד הסכים לשורת ויתורים שנעשו כדי לעזור לחברות לעבור את המיתון הגדול. "לא עשינו דבר מלבד לסגת אחורה ב-20 השנים האחרונות", אמר גרין, וכינה את האסטרטגיה החדשה של פיין "מרעננת". קרלוס גוואחרדו, שעבד בפורד ב-35 השנים האחרונות, ולפני כן עוד 11 שנים בג'נרל מוטורס, אמר גם שהוא אוהב את האסטרטגיה החדשה. "זה מאפשר לקרן השביתה להחזיק זמן רב יותר", אמר, בשעה שהשתתף במשמרת המחאה שאכפה את השביתה במפעל במישיגן אתמול לפני זריחת השמש, בשעות שהעובדים אמורים להגיע בהן.

השביתה הנוכחית תעצב ככל הנראה את עתיד האיגוד ואת תעשיית הרכב האמריקנית, בתקופה ששוק העבודה האמריקני משתנה בה, וחברות הרכב עומדות בפני תהליכי שינוי היסטוריים מבניית מכוניות עם מנועי בערה פנימית לרכב חשמלי. לאיגוד חשוב בין היתר להבטיח שהוא ייצג גם את מפעלי סוללות הרכב החדשים שבונות החברות, ושחבריו ישולבו בפסי הייצור של רכב העתיד. השביתה צפויה להיות גם סוגיה נוספת בשיח סביב הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנה הבאה, ומבחן להצהרותיו של ביידן, שלפיהן הוא הנשיא הידידותי ביותר לעבודה המאורגנת בהיסטוריה האמריקנית.

מנכלי"ת ג'נרל מוטורס אישרה אתמול ברשת CNBC שלאסטרטגיית השביתה המוגבלת שנוקט האיגוד עשויות להיות אדוות, שכן מפעלים רבים תלויים זה בזה בתהליכי הייצור. "עמלנו רבות כדי ליצור רשת ייצור יעילה מאוד, ולכן אפילו הפסקת עבודה במפעל אחד היא בעלת השפעה". בפורד, הודיעה הדוברת ג'ניפר אנוך שהחברה נקטה השבתת מגן, והורתה לכ-600 עובדים שלא שבתו לא להגיע לעבודה במפעל אתמול.

יצרניות הרכב טוענות שהן מתמודדות עם דרישות חסרות תקדים, כשהן מפתחות בימים אלו מכוניות חשמליות חדשות, ובמקביל מייצרות מכוניות שמונעות בגז, מכוניות שטח ומשאיות כדי לשמור על ההכנסה. לדבריהן, הן חוששות שעלויות העבודה יעלו עד כדי כך שיצטרכו לתמחר את המכוניות שלהם מעל אלה שנמכרו על ידי יצרניות רכב זרות עם מפעלים בארצות הברית, במפעלים לא מאוגדים.

עובדי מפעלי הרכבה ברמה הגבוהה ביותר מרוויחים כיום כ-32 דולר לשעה, בתוספת מענקים שנתיים גדולים של חלוקת הרווחים. פורד אמרה שהשכר השנתי הממוצע בה כולל שעות נוספות ובונוסים עמד על 78 אלף דולר בשנה שעברה.