בדיוק לפני 50 שנים, ב-20 בספטמבר 1973, התקיים "קרב המינים". בצד אחד של מגרש הטניס: בילי ג'ין קינג (29), אחת הטניסאיות הדומיננטיות בהיסטוריה ופעילה פמיניסטית נגד אפליית נשים בחברה ובספורט. בצד השני: בובי ריגס (55), טניסאי, שדורג בשיאו במקום הראשון בעולם ולאחר שפרש עסק בעיקר בהימורים, משחקי ראווה והיה שוביניסט גאה.

מספר שיא של יותר מ-30 אלף צופים הגיעו ל"אסטורדום" ביוסטון, טקסס ויותר מ-50 מיליון אנשים מ-36 מדינות צפו באירוע בטלוויזיה. כולם רצו לראות האם שחקן טניס מבוגר, שהקריירה המקצועית שלו הסתיימה מזמן, יכול לנצח את מי שנחשבה באותה תקופה לאחת משחקניות הטניס הטובות בעולם. על השולחן: פרס של 100 אלף דולר ותהילת עולם.

***

ריגס כבר פנה לקינג מספר פעמים בעבר אבל היא סירבה, כי לא ראתה טעם לשחק מול "החזיר השוביניסט", כפי שהיא כינתה אותו. מי שכן הסכימה לשחק מול ריגס הייתה המדורגת מספר אחת בעולם באותה שנה, מרגרט קורט, ששמחה להרוויח עשרת אלפים דולר ללא קשר לניצחון או הפסד ולא יחסה משמעות מיוחדת למשחק. ב-13 במאי 1973, ארבעה חודשים לפני המשחק מול קינג, ריגס ניצח את האוסטרלית 1:6 ו-2:6.

אחרי הניצחון ריגס שוב קרא תיגר על קינג. הוא לא רצה לנצח שחקנית טניס הוא רצה לנצח את מנהיגת ספורט הנשים בארה"ב. הוא גם ידע שבגלל האופי הלוחמני של קינג המשחק ימשוך הרבה מאוד תשומת לב וקהל. קינג מצידה הרגישה, שאחרי ההפסד של קורט היא חייבת לייצג את ספורט הנשים בכבוד ונענתה הפעם לאתגר.

***

החשיבות הסמלית של המפגש בין קינג לריגס הייתה גדולה מהחשיבות המקצועית שלו. לכולם היה ברור שזה לא משחק טניס אלא קרב על תודעה. ריגס וקינג הציגו שתי תפיסות עולם מנוגדות לחלוטין. בעוד ריגס ייצג את העולם הישן, הסקסיסטי והשוביניסטי. קינג הציגה את העולם החדש, שדרש שווין מלא בין המינים.

בילי ג'ין קינג (משמאל) ובובי ריגס במסיבת העיתונאים לקראת המשחק ביניהם (צילום: AP)

ריגס אומנם היה כבר בן 55 אבל 30 שנה קודם לכן הוא נחשב לאחד משחקני הטניס הטובים בעולם. הוא זכה בשישה תארי גראנד סלאם לפני שפרש ב-1951. אחרי הפרישה הוא המשיך לשחק אבל פחות על מגרש הטניס ויותר על מגרש ההימורים. כדי להשלים הכנסה הוא ארגן משחקי ראווה. בתחילת שנות ה-70 הוא חיפש הכנסה נוספת וחשב לאתגר את טניס הנשים, כשטען שהוא יכול לנצח בטניס כל אישה בעולם.

הוא השתמש בכל פרובוקציה אפשרית כדי למשוך תשומת לב תקשורתית למשחק. בראיון בתוכנית האירוח של "ג'ון קרסון" הוא טען, שנשים צריכות להישאר בחדר המיטות או במטבח. הוא גם אמר, שהדרך הכי טובה להיות אישה זה להיות בהריון וככה לא יעלו להן מחשבות להתחרות בעולם הגברים. "הגבר הוא המלך. הגבר הוא עליון. ונשים צריכות לדעת את זה", אמר והוסיף: "נשים לא צריכות להרוויח כמו גברים כי הן לא משחקות טוב כמו גברים. אני אנצח את בילי קינג ואחזיר את התנועה הפמיניסטית 20 שנים אחורה בזמן".

***

קינג הייתה המראה ההפוכה של ריגס, היא הייתה פמיניסטית – לוחמנית ופעילה בולטת בקהילה הגאה אליה היא משתייכת. היא הייתה מהשחקניות הראשונות שהובילו את הטניס לעידן מקצועני שבו נשים הרוויחו כסף ראוי והייתה האישה הראשונה שהרוויחה ממקצוענות. היא נאבקה במשך שנים לשווין מוחלט בין גברים לנשים בטניס.

בילי ג'ין קינג במשחק "קרב המינים" מול בובי ריגס (צילום: AP)

"אני רוצה להשתמש בספורט כדי לעשות שינוי חברתי" היא אמרה וביצעה. ב- 1972 כשזכתה באליפות ארה"ב היא טענה, שלא תשוב להגן על התואר בשנה הבאה, אם סכום הפרס לנשים לא יהיה זהה לזה של הגברים. שנה אחר כך אליפות ארה"ב הפכה לטורניר החשוב והגדול הראשון שהעניק פרס שווה לשני המינים.

בילי ג'ין קינג זכתה ב-39 תארי גראנד סלאם: 12 ביחידות, 16 בזוגות נשים ועוד 11 בזוגות מעורבים אבל ההישגים הכי משמעותיים שלה היו מחוץ למגרש. ב-1972 היא נבחרה לספורטאית השנה של "ספורט אילוסטרייטד", האישה הראשונה לזכות בפרס. ב-1975 היא נבחרה על ידי המגזין "סבנטין" לאישה הנערצת ביותר בעולם וגם לאשת השנה של המגזין "טיים". ב-1990 היא נבחרה לאחת ממאה האישים האמריקאים החשובים במאה ה-20. ב-2009 היא קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארה"ב, ברק אובמה.

***

המשחק עצמו, לפני 50 שנה בדיוק, היה חד צדדי לחלוטין. קינג הגיעה נחושה ומדויקת יותר ובסיום ניצחה 4:6, 3:6, 3:6.

בילי ג'ין קינג מניפה את הגביע לאחר שניצחה את בובי ריגס במשחק הטניס שזכה לכינוי "קרב המינים" (צילום: AP)

ריגס אמר בסיום: "אמרתי לפני המשחק שאנצח. ושלא תהיה בכלל תחרות. טעיתי. הייתי צריך להתכונן טוב יותר ואשמח לשחק מול קינג שוב". לא היה משחק חוזר. לפני עשר שנים תחקיר של ESPN טען שהמשחק היה מכור ושריגס הפסיד בכוונה בגלל חובות למאפיה. הוא מעולם לא הודה. גם קינג עדיין טוענת שריגס ניסה לנצח ופשוט לא היה מספיק טוב.

בין אם היה מכור או לא, ספורט הנשים השתנה אחרי אותו משחק. לא בגלל שאנשים חשבו, שנשים יכולות לנצח גברים בספורט, אלא בגלל שנשים החליטו לא לשתוק יותר, לדרוש שווין, לדרוש הכרה ולדרוש שיפסיקו לזלזל בהן. רוח הפמיניזם, שנשבה במחאות החברתיות ברחובות בסוף שנות ה-60, הגיעה גם לספורט ומי שהובילה את המאבק הייתה בילי ג'ין קינג.