"מה שלומך?", שואל השופט את הבחור הצעיר על דוכן הנאשמים, באחד מאולמות בית משפט השלום ברמלה. "הסדנה ששלחנו אותך אליה עוזרת לך?"
"בינתיים קצת משעמם", מודה הבחור, "אבל אני יודע שאני חייב להתמיד". כבר חמישה חודשים שהוא מחזיק מעמד במקום עבודתו, המנהל מרוצה, וגם בבית הדברים מתחילים להסתדר. "אתה משתתף בטיפול בהצלחה", אומר לו השופט ומביט בו בחיוך תומך שלא מקובל לראות בבתי משפט. "הצוות מביע שביעות רצון, קצינת המבחן שלך אומרת שאתה מגלה רצינות ושיתוף פעולה גבוה, כך גם באה-כוח התביעה. נראה שאתה עושה דרך מאוד יפה. נקבע דיון להסדר טיעון בעוד חודש, וננסה להבין כיצד ניתן להפחית את הקנסות".

אולם בית המשפט הקהילתי בבית משפט השלום ברמלה. השופט אביטל חן, נשיא בתי המשפט הקהילתיים; העוזרת המשפטית שלו, עו"ד מירית דניאלי (מימין), והקלדנית חן חובל. לרגעים נדמה שזה לא בית משפט אלא מין מפגש טיפולי, חינוכי (צילום: כדיה לוי)

עשר בבוקר. באולם תנועה ערה. זהו יום דיונים בבית המשפט הקהילתי; יום מרוכז, אחת לשבועיים, שבו נידונים בזה אחר זה, בדיונים קצרים בני 10-5 דקות, עשרות תיקים של משתתפי התוכנית המיוחדת, שמחליפה הליך פלילי ועונשי מאסר בתהליך שיקומי מובנה, מפוקח וממושך.

"בוא נחשוב כיצד ניתן למצוא לך סיוע משפטי נוסף", אומר השופט לבא בתור על הדוכן, בחור שנאשם בעבירות אלימות ופגיעה ברכוש. "אתה מתמיד בטיפול כבר מעל לשנה, אנחנו שואפים קדימה, ויש לנו דרך ארוכה". הסנגור מגבה את דברי השופט; "אנחנו ממליצים על עלייה לשלב 4", אומרת באה-כוח התביעה לשופט. (על שלבי התוכנית בהמשך).

האווירה באולם משתנה כשלדוכן מגיע צעיר שנאשם בעבירות סמים ואלכוהול. שבוע קודם לדיון הוא נתפס נוהג בשכרות. "אתה יודע שאתה מצוי בתהליך", אומרת לו באה-כוח התביעה, "וכל סיטואציה כזו משנה תמונה". והשופט מעודד. "לצד הביקורת", הוא אומר לבחור, "יש פה דרך. אל תצא מפה חמוץ". הצעיר מבטיח שישתנה ומתחייב שעד ועדת הביקורת, בעוד חודש, הוא יוכיח שהוא מסוגל להמשיך.

לרגעים נדמה שזה לא בית משפט אלא מין מפגש טיפולי, חינוכי. את האולם גודשים עובדים סוציאליים, אנשי הסנגוריה הציבורית ושירות המבחן, מטעם שירותי הרווחה. במקום טיעונים מפולפלים של עורכי דין, כאן נשמעים דבריהם של בעלי התפקידים השונים שמדווחים על התהליך שהמשתתף עובר. אין כאן צדדים, כאן כולם באתו צד – בעד הנאשם.

הבא בתור על הדוכן הוא בחור שסיים את התוכנית. התיק שלו עסק בסחר בסמים. נגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים. השופט מבקש ממנו להתחייב שלא יעבור עבירת סמים בשנתיים הקרובות. אם יעבור, ישלם גם קנס. נוסף על כך, הוא קובע לו טיפול ושירות מבחן של 60 שעות במחלקת הרווחה. "היה לך פה הליך מדהים", אומר לו השופט, "מההתחלה לקחת את עצמך בידיים, גילית רצינות. שימרת תעסוקה, הבדיקות היו נקיות. סיימת קורס מלגזה, מצאת עבודה. אפילו התנדבת עם חולה דיאליזה, ממש להסיר את הכובע".

דיון בתיק נוסף. אין כאן צדדים, כאן כולם באתו צד – בעד הנאשם (צילום: כדיה לוי)

הבחור מפתיע ומוציא מהכיס דף מקופל ומקריא: "אני זוכר שבפגישה הראשונה נשארתי בגלל הסבלנות שלכם, ואני לא מצטער על זה. היה לי קשה להיכנס לבית המשפט הקהילתי. לא רציתי לבקש עזרה. היום אני יותר מכיר את עצמי, גיליתי עליי דברים טובים. האדם שהיום עומד מולכם זה לא אותו איש. למדתי עברית, למדתי מקצוע, רכשתי כלים לחיים. תודה רבה לכולכם".

מחיאות הכפיים סוערות. אין עין יבשה באולם. קצינת המבחן, אומרת לו בהתרגשות, שהיא גאה בו: "התהליך שלך נותן לנו המון השראה. אני מקווה שתצליח לממש את המטרות שהצבת לעצמך". גם באה-כוח התביעה מברכת: "הסיום הזה מרחיב את הלב. אנחנו גאים בתהליך שעשית פה, כל הכבוד". והסנגור מוסיף: "בבית משפט קהילתי אתה לוקח מכל אחד משהו. ממך לקחתי את היכולת לשנות את החיים, להשפיע על הגורל שלך".
השופט מגיש לבחור תעודת סיום ממוסגרת, ומסכם בחיוך גדול, בברכה שכנראה מקובלת כאן: "שלא נראה אותך שוב לעולם".

התוכנית

50% פחות עבירות חוזרות

בתי משפט קהילתיים הוקמו לראשונה בארצות הברית בשנות ה-80, תחת השם "בתי משפט פותרי בעיות". לישראל הם הגיעו ב-2014, והחלו כפיילוט בשיתוף ד"ר דניאלה בייניש ועמותת ג'וינט אשלים, אגף בארגון ג'וינט ישראל שפועל לפיתוח פתרונות לקידום מובילויות חברתית. ביוני 2022 זכתה התוכנית לעיגון סטטוטורי בתיקון לחוק סדר הדין הפלילי. אז גם מונה לבתי המשפט הקהילתיים, באופן רשמי, נשיא – השופט אביטל חן.

כמעט עשור פועלים בארץ בתי משפט קהילתיים, ובכל זאת נדמה שחמקו מתחת לרדאר. כיום הם פועלים בנצרת, חיפה, רמלה, תל אביב, ירושלים, באר שבע, עכו, כפר סבא, אשקלון וחדרה. שני האחרונים נפתחו ממש בימים אלה. בשנים הקרובות הם צפויים להגיע גם לנתניה, טבריה, קריית שמונה, פתח תקווה, בית שמש וראשון לציון.

בתי המשפט הקהילתיים הוקמו מתוך תפיסה שטיפול בעבריינות לא יכול להסתכם רק בכליאה ובהרחקת עבריין מהחברה, והוא חייב לכלול גם שיקום ושילוב מחדש בחברה. כמודל חלופי לניהול ההליכים הפלילים המקובל, השיפוט הקהילתי מבקש לחסוך במשאבים, לצמצם את הצפיפות בבתי הכלא, ובעיקר לצמצם את שיעור הרצדיביזם – מוּעָדוּת – שיעור שובם של עבריינים מורשעים ששוחררו מהכלא לבצע עבירות, שבישראל עומד כיום על כ-40%.

מחקר הערכה רחב שפרסמה מערכת בתי המשפט באוגוסט האחרון מלמד שנאשמים שסיימו בהצלחה את ההליך בבתי המשפט הקהילתיים, ביצעו לאחר סיום התוכנית, ולאורך זמן, כ-50% פחות עבירות חוזרות, בהשוואה לנאשמים בעבירות דומות שנשפטו בהליך פלילי רגיל.

למרות האופי הטיפולי, ההליך הוא הליך פלילי לכל דבר, המתקיים בתוך בית משפט השלום. אבל הוא לא כולל דיוני הוכחות, היות שתנאי הכניסה הראשון להליך הוא הודאה של המשתתף בביצוע העבירה המיוחסת לו, במסגרת הסדר טיעון, והתחייבותו לעמידה בהליך טיפול ושיקום אינטנסיבי, עד כדי הקדשת חייו לכך בתקופה המדוברת.

ההליך מיועד בעיקר לעבירות מסוג סמים, רכוש ואלימות ברף החומרה התחתון. הוא לא מתאים במקרה של עבירות הצפויות להסתיים בגזר דין קל, או לעבירות חמורות במיוחד, שהעונש עליהן הוא מאסר משמעותי.

התוכנית מציעה לעבריינים חוזרים ולכאלה שביצעו "פשעי עוני", או מגיעים מרקע של בעיות אישיות, חברתיות, כלכליות, התמכרויות, הדרה חברתית וכד' – חלופה לעונשי מאסר קלים בתוכנית טיפול ושיקום אינטנסיבית, בת חמישה שלבים, תחת פיקוח שיפוטי ופיקוח גורמי הרווחה.

למרות האופי הטיפולי, ההליך הוא הליך פלילי לכל דבר, המתקיים בתוך בית משפט השלום. אבל הוא לא כולל דיוני הוכחות, היות שתנאי הכניסה הראשון להליך הוא הודאה של המשתתף בביצוע העבירה המיוחסת לו, במסגרת הסדר טיעון, והתחייבותו לעמידה בהליך טיפול ושיקום אינטנסיבי, עד כדי הקדשת חייו לכך בתקופה המדוברת

לכל משתתף "נתפרת תוכנית אישית" שנמשכת כשנה וחצי, ומלווה על ידי סניגורים, קציני מבחן וגורמי רווחה נוספים, בשיתוף פעולה עם התביעה (המשטרה או הפרקליטות). השופטים הדנים בתיקים, שעברו הכשרה מיוחדת, שומעים את הראיות עם גורמי הרווחה, וקובעים (במסגרת הסדר טיעון) את תוכנית הטיפול המותאמת אישית.

התוכנית יכולה לכלול ביקורי בית; טיפולים פרטניים ומשפחתיים; עמידה בהסדרי ראייה; השלמת השכלה; גמילה מאלכוהול ומסמים; השתלבות בתעסוקה; מיצוי זכויות; התמודדות עם חובות ועוד. כל אלה תחת זכוכית מגדלת ופיקוח הדוק. אם משתתף לא עומד בתנאי התוכנית, הוא נשפט בהליך רגיל, ולא מקבל את העונש המותאם.

"בשלב הראשון של התוכנית אנחנו מכירים אותם", מסביר הנשיא חן. "שירות המבחן עושה תסקיר עומק ותופר לכל נאשם חליפה אישית לפי הצרכים שלו. זה גם השלב שנושרים בו הכי הרבה, כי מתחילים להבין שזה סיפור רציני. שלבים 2, 3 ו-4 אלה השלבים של העמקה בטיפול. אז השינוי מתרחש".

כל עליית שלב מסמלת התקדמות בטיפול, ודורשת מהמשתתף להסביר בכתב מדוע הוא ראוי לעלות שלב, מה הוא עבר בשלב האחרון, איזה שיפור הוא עשה. גם קצין המבחן, התביעה והסנגוריה צריכים להמליץ על כך.

נכון לאוקטובר 2023, השתתפו בתוכנית מאז פתיחתה 2,291 משתתפים, מהם 689 משתתפים פעילים, 839 סיימו את התוכנית בהצלחה ו-763 נשרו. הרוב המוחלט הם גברים. "אנחנו מסתובבים סביב 10% נשים", אומר חן, "דווקא גבוה יחסית לשיעור העברייניות לעומת עבריינים".

נשיא בית המשפט

"אפשר להשתקם. זה מצליח. זה עובד"

הגישה הטיפולית-שיקומית לא זרה לחן. הוא התמנה לשופט כבר לפני 26 שנים, ובמשך חמש שנים כיהן כשופט נוער. במאי 2016 התמנה לנשיא בית משפט השלום בירושלים, ובאוגוסט 2022 מונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לנשיא בתי המשפט הקהילתיים. "זה קרה במקרה", הוא מספר בראיון ל"דבר", "בדיוק סיימתי תקופה של נשיאות בית משפט שלום בירושלים, והתפקיד הזה נפתח. הנשיאה קראה לי, והייתי בר מזל להיות בזמן הזה. גם בנוער עושים שיקום, וזה מצליח".

עיניו נוצצות כשהוא מדבר על עבודתו: "ברגע שאתה מתייחס לאנשים בכבוד ונותן להם את הטיפול שהם צריכים, הם מגלים אמון במערכות, בבית המשפט, ורוצים להראות בעצמם שהם מצייתים לחוק. אני מאוד מאמין בזה. זה קרוב ללבי, זה קרוב להשקפת העולם והאמונה שלי. אפשר להשתקם. זה מצליח. זה עובד. לא אצל כולם, אבל כשכן, זה נפלא".

נשיא בתי המשפט הקהילתיים, השופט אביטל חן. "שינוי לוקח זמן. צריך סבלנות והמון אמונה בדרך" (צילום: כדיה לוי)

חלק גדול בתוכנית עוסק, לדבריו, בפתרון בעיות. "להרבה מאוד מהאנשים שמגיעים לכאן לא היה מה להפסיד, ואז הם פנו לדרך של פשע – כדי להשיג עוד מנה, כדי למלא אוכל במקרר, כדי 'להתנקם' בחברה שלא נתנה להם שום דבר".

הוא מדגים עם אחד המקרים שהופיעו לפניו באותו יום: "כשהבחור הגיע לכאן הוא הבהיר שהוא לא רוצה להיות פה. הוא כעס מאוד על כל העולם, הגיע עם עיקולים, עם מקום עבודה שלא רוצה אותו, ולא מצליח להתפרנס. במסגרת התוכנית הוא קיבל קורס תיקון טלפונים על חשבון המדינה, יצא טכנאי טלפונים מוסמך, והתחיל לעבוד".

מספר הנאשמים מוכתב לבתי המשפט הקהילתיים, ואת משתתפי התוכנית מחפשים, לדבריו, באופן אקטיבי – בעיקר עבריינים כרוניים, כאלה שנכנסו ויצאו מבתי הכלא ולא הצליחו לבנות חיים: "כל המעגל הזה, האנשים שאתה פוגש שם, לא תמיד מאפשרים לך לפתח חיים נורמטיביים – לרכוש מקצוע, הרגלי עבודה. הם נכנסים לסחרחרה ולא מצליחים לצאת מהלופ הזה. אבל כדי להיכנס לתוכנית הם חייבים להיות כאלה שמבחינת היכולות, המוטיבציה, הבשלות וההבנה, יכולים להכיר בכך שהם זקוקים לסיוע ושיקום. בית המשפט, יחד עם הסנגורים ושירות המבחן, מנסה לאתר את האנשים שיש להם פוטנציאל שיקום".

וזה עובד? אנשים משתנים?
"חלק מהמשתתפים מגיעים לפה כדי לא לקבל עונש מאסר", הוא מודה. "אבל מהר מאוד הם מבינים שזו דרך ארוכה, שצריך לעבוד קשה ולהתאמץ. אתה נותן ומקבל. אנחנו עוזרים להסיר מכשולים – למצות זכויות בביטוח לאומי; להסיר עיקולים; לפרוס חובות; אבל אתה עובד בזה. הדרישה עצומה – להגיע למשפט כל שבועיים, עוד פעם-פעמיים בשבוע מפגש עם קצין מבחן, עוד פעם-פעמיים בדיקת שתן, להתמיד בעבודה, בטיפול, בכל התוכניות והסדנאות. אף שהתוכנית מיועדת למענה שיקומי, אנחנו מנסים לתת גם מענה רווחתי מסוים, כי ברוב הפעמים הם מגיעים עם חבילה מאוד גדולה של צרות. יש לנו גם דרי רחוב, וכאלה שהגיעו עם נכויות שלא טופלו במשך שנים.

"אבל שינוי לוקח זמן. צריך סבלנות והמון אמונה בדרך. יש מקרים שאתה נזכר איך הם הגיעו בפעם הראשונה – מיואשים, בטוחים שגם זה לא יעבוד, שהם לא יגיעו לשום מקום. ופתאום הכול מסתדר – העיקולים בוטלו, יש עבודה, המשכורת נכנסת לחשבון הבנק, יש הליך גמילה. הם חוזרים לחיים".

לפעמים זה גם נכשל?
"ודאי. ואתה הולך לישון עם זה בלילה. אבל בסופו של דבר, חייבים לדעת, לא כולם מסוגלים לזה".

מה עם תשלום החוב לחברה? למה לוותר על ענישה?
"זה לא מסתיים בלי עונש, אבל למי שעובר את התהליך זה מסתיים עם עונש מותאם, וקל, שלוקח בחשבון את השיקום. אצלנו מדובר בעבירות ברף הבינוני-נמוך, של בית משפט שלום, שהרבה פעמים נובעות מכך שאדם נולד במקום הלא נכון, ולרוב העונש בהן קל יחסית. מגיעים לפה אנשים שאם הם היו נולדים במקום אחר, למשפחה אחרת, היו מצליחים לעשות הרבה מאוד עם החיים שלהם. כך שמצד אחד יש פה תשלום חוב לחברה, ומצד שני יש פה הקלה בדין כתוצאה מההליך שהם עברו. אם צריך, אנחנו מגיעים גם לשפיטה. מי שנופל ונכשל, נשפט באופן 'רגיל'. גם היום, בין הדיונים היו הרשעות וגזירת עונש. זה חלק מההליך".

"יש מקרים שאתה נזכר איך הם הגיעו בפעם הראשונה – מיואשים, בטוחים שגם זה לא יעבוד, שהם לא יגיעו לשום מקום. ופתאום הכול מסתדר – העיקולים בוטלו, יש עבודה, המשכורת נכנסת לחשבון הבנק, יש הליך גמילה. הם חוזרים לחיים"

והקורבנות?
"עבירות חמורות מאוד לא נכנסות לבית המשפט הקהילתי. אנחנו לא עוסקים בעבירות של בית משפט מחוזי – לא בשוד מזוין, לא באונס, לא בניסיון רצח, לא במשפחות פשע. אנחנו לא מתעסקים עם אלימות במשפחה ברף הגבוה, כזה שמסכן חיים. אנחנו מנסים בכל כוחנו להבין מיהם המסוכנים ומיהם אלה שבטיפול אנחנו יכולים להחזיר הביתה.

"אם יש אצלנו נפגעי עבירה, הם מאוד חשובים בתהליך. אנחנו עומדים בקשר איתם, שומעים את העמדה שלהם, במיוחד בתיקי אלימות. חלק מהנאשמים שלנו הפעילו אלימות בבית – נגד ילדים, נגד בן/בת זוג. אז האיחוי הוא הרבה יותר מורכב. הכעס לא עובר מהר, הפגיעה לא עוברת מהר, הרבה פעמים הפוגע ממשיך לחיות בבית.

"אנחנו מעניקים טיפולים דרך שירותי הרווחה – אם זה מרכזים זוגיים, מרכזים מיוחדים שתומכים בטיפול, אפילו הוסטלים שעוסקים בשיקום ולימוד, הבניה והפנמה איך לא להגיע למצבים כאלה, איך להתייחס לבת הזוג, איך לראות את הילדים ולשמור עליהם".

מה אם משתתף לא עומד בתוכנית, או שהוא צריך יותר משנה וחצי?
"המתווה הוא לשנה וחצי. לכל שלב יש את מספר החודשים שמוקצים לו. אבל אנשים הם לא תוכניות על נייר. אנחנו נותנים את הטיפול שמתאים לאותו אדם. זה יכול גם לגלוש. יש לנו גם משתתפים שסיימו אחרי שלוש שנים.

"טיפול הוא אף פעם לא ליניארי עולה. יש עליות וירידות. אתה משקם מישהו עם סמים, הוא כמעט בטוח ייפול באמצע. אתה צריך הרבה אמונה ואורך רוח. כשיש מעידות, ודברים כאלה קורים, ולא מעט, תמיד צריך לעצור ולחשוב איך מטפלים בתיק, ומה המשמעויות. האם זה מביא להפסקת התוכנית, הארכת התוכנית, לעיכוב בהתקדמות בשלבים?"

לנאשמים התוכנית מועילה. כמה היא טובה לקהילה?
"אדם לא חוזר לפשע, לא פוגע, חוזר למעגל המשפחה, לילדים, לאשתו שכשהוא בכלא היא חד-הורית לכל דבר. יש בית מתפקד, מה שמוריד את הסיכויים של הילדים להגיע גם הם למעגל הזה. ברגע שאנשים מקבלים אופציה אחרת, הם מגלים שיש דרך אחרת. הם מגיעים למצב שיש להם מה להפסיד. הם מקבלים כבוד, הם מתחברים חזרה למשפחות שלהם, לילדים שלהם. הם מסוגלים לתת דמי כיס לילדים, המקרר בבית מלא. זה טוב לכולם.

"הם גם רוצים להחזיר הרבה פעמים. במסגרת התוכנית אנחנו נותנים להם שש שעות התנדבות. הרבה מהם ממשיכים להתנדב, ופונים לחיים פעילים בקהילה. אנשים הם אנשים בכל מקום. ברגע שמצאת את המפתח הנכון להיכנס ללב של אדם, ברגע שנתת לו את האחריות על חייו, ברגע שנתת לו יד והזדמנות, הוא לוקח אותה".

ההצלחה

"בפעם הראשונה בחיים יש לי תוכניות לעתיד"

אליאור אומזגין (33), נשוי ואב לשלושה מירושלים, סיים השנה את ההליך בבית המשפט הקהילתי. "בכלל לא חשבתי שמבית המשפט תבוא הישועה", הוא מספר בהתרגשות, "בית המשפט הקהילתי נתן לי הזדמנות לחיים. בכלל לא ידעתי כמה כוחות יש לי. זה נתן לי ביטחון, זה נתן לי כלים לחיים".

הוא גדל בקריית מנחם בירושלים, במשפחה למודת קשיים כלכליים. בתי המשפט ובתי הסוהר לא זרים לו מאז שהיה בן 12 וחצי, וגנב בבית הספר כרטיסיות אוטובוס ומכשירי טלפון. בכיתה ח' הפסיק ללמוד, החל להשתמש בסמים, להסתבך בפלילים, להיכנס ולצאת מבתי סוהר. בן 24 התחתן ונולד לו ילד ראשון. ההסתבכויות נמשכו, עד שעצר.

אליאור אומזגין. "אדם יכול להשתנות, עץ עקום יכול להתיישר" (צילום: אלבום פרטי)

"בגיל 30, אחרי שכבר הבטחתי לכולם בבית המשפט שזהו, סיימתי עם הסמים, הגעתי הביתה מסטול מאוד. ראיתי את הפנים של אשתי ושל הילדים, והבנתי שאני חייב לעשות צעד משמעותי בחיים שלי אם אני לא רוצה לאבד את כל מה שיש לי. הרגשתי בודד, רדוף. הבנתי שאם אמשיך כך יש לי שלוש אופציות: בית סוהר, מוסדות או מוות".

כך הוא הגיע לקצינת המבחן. "ישבתי אצלה והתחלתי לבכות כמו ילד. אמרתי לה שזהו, אני לא יכול יותר. אני גמור נפשית, פיזית, אני צריך עזרה. היא סיפרה לי שנפתח בית משפט קהילתי בירושלים. לא ידעתי מה זה, אבל היא אמרה שזה תהליך ארוך עם שיקום. רציתי להשתקם, אבל לא הסכמתי ללכת לקהילה סגורה. הגענו להחלטה שאני נכנס לשם ומנסה.

"לא אשכח את הדיון הראשון בבית המשפט הקהילתי. השופט הסביר לי שהטיפול הוא שנה וחצי, ושאם אני מסיים אני לא מקבל עונש מאסר. הסתכלתי עליו ואמרתי: 'כבוד השופט, אני איתך, לשנה וחצי ואם צריך גם לשלוש'. לא אשכח את התשובה שלו. הוא הסתכל עלי ואמר לי: 'אנחנו פה'".

אומזגין החל את התהליך, מצא עבודה, עבד כמה חודשים, והסתבך שוב: "נתפסתי עם בדיקת שתן לא נקייה בנהיגה בלי רישיון. היה לי דיון קשה. השופט אמר לי: 'אל תסבן אותי יותר. היית בחוץ, עבדת, מעכשיו אתה צריך לקחת אחריות על החיים שלך'. ממש בכיתי. הסכמתי להיכנס לקהילה טיפולית סגורה ולנסות שיקום על באמת".

"סיימתי את בית המשפט, קיבלתי תעודה. בחיים לא סיימתי כלום. התחושה שלא אשכח היא כשמוחאים לך כפיים. במיוחד כשאתה עולה שלב. זו תחושה עילאית. זה מחלחל ומחלחל, ובסוף אתה מאמין. ביום שסיימתי ירדו לי דמעות, לא האמנתי שזה נגמר"

גם זה לא הלך בקלות. "באמצע התהליך כמעט ויתרתי. אמרתי: גם פה אני לא אצליח. חשבו לזרוק אותי. אבל השופט לא נתן לי. הוא אמר כל הזמן שהוא מאמין בי. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אני רק רוצה לברוח מהתיקים שלי והוא שופט. מה זה אומר שהוא מאמין בי? ככל שהוא האמין בי יותר זה גרם לי להרגיש שיש אנשים לטובתי, אז איפה אני? אם כולם רוצים ומאמינים שאצליח, אז למה שלא אנסה?"

במסגרת התוכנית, הוא נכנס לתשעה חודשים בקהילה טיפולית סגורה, "רטורנו". "עברתי שם תהליך מאוד קשה. למדתי לנהל חיים נורמטיביים, לדאוג למשפחה, איך לעבוד, איך לקבל חוסר אונים, איך להתאפק ולא להגיב, איך להתמודד עם כעס. סיימתי בהצלחה. הייתי עדיין בשלב 3, אחרי שנתיים וחצי. ולאחר מכן באה חצי שנה אינטנסיבית מאוד של שיחות, בדיקות שתן. היום אני מכור נקי.

"סיימתי את בית המשפט, קיבלתי תעודה. בחיים לא סיימתי כלום. התחושה שלא אשכח היא כשמוחאים לך כפיים. במיוחד כשאתה עולה שלב. זו תחושה עילאית. זה מחלחל ומחלחל, ובסוף אתה מאמין. ביום שסיימתי ירדו לי דמעות, לא האמנתי שזה נגמר".

מאז שסיים, הוא עובד כבר שבעה חודשים כמדריך בקהילת הצעירים ב"רטורנו"; מטופל ב-NA; סגר חובות; שוכר דירה; עומד בכל התשלומים; ובקרוב, כשיסיים את תקופת המבחן, כל התיקים הפליליים שלו ייסגרו. גם אישתו והילדים בטיפול וליווי.

"בחיים לא עבדתי שבעה חודשים ברצף", הוא מספר, "רטורנו בשבילי זה בית שני. התנתקתי מהחברים בחוץ, אני קם בבוקר עם חיוך, בידיעה שיש אנשים שצריכים אותי. אני חשוב, ויש לי אחריות, אני צריך להוות דוגמה ולהישאר בתלם. יש לי חיים טובים שאני אוהב, ויש לי המון מה להפסיד. אני מפחד לחזור לסמים ולחיי הפשע, לא רוצה להגיע לשם יותר. היום הראש שלי נקי, אני מרגיש בריא. בפעם הראשונה בחיים יש לי תוכניות לעתיד. אני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית. פעם לא ידעתי בכלל מה זה שאיפות. ואם אני יכול, כל אחד יכול. אם רוצים באמת, אם יש מי שמאמין, ואם מוכנים לעשות מאמץ, אפשר לקבל עזרה. אדם יכול להשתנות, עץ עקום יכול להתיישר".

מצב המערכת

"להשיג עוד קצין מבחן זה קריעת ים סוף"

בבתי המשפט הקהילתיים בישראל יש כיום עשרה שופטים פעילים, שישה נוספים עברו הכשרה וארבעה נוספים יעברו הכשרה השנה. סך הכול 20 שופטים. המינוי מחייב הסמכה מיוחדת, חתימה של שר המשפטים ושל נשיאת בית המשפט העליון.

גם שאר בעלי התפקידים בתוכנית – תובעים, סנגורים וקציני מבחן – קבועים, וגם הם "נבחרים בפינצטה", אומר הנשיא חן, "אנחנו מחפשים אנשים שמדברים שיקום, שחושבים שיקום, שרוצים לעסוק בשיקום".

אבל כשזה מגיע למערכת הרווחה למודת המחסור, החיים נעשים לא פשוטים. "אנחנו (מערכת המשפט), התביעה והסנגוריה", אומר חן, "מסוגלים להכיל עוד 10%-20% על הקדר הקיים, ולהרחיב. אני רואה את המשתתף 10 דקות פעם בשבועיים, ואילו שירות המבחן ושירותי הרווחה, קציני המבחן והעובדים הסוציאליים, הם אלה שעושים את הטיפול. עובד סוציאלי מטפל ב-20 נאשמים. יש לי פה חמישה קציני מבחן. להשיג עוד קצין מבחן זה קריעת ים סוף. האוצר מוכן לתקצב, אבל יש תת-איוש של תקנים. אנחנו לא מצליחים לקבל מספיק קציני מבחן.

"שופטים פליליים כבר מבינים שאפשר לדבר שיקום גם בתוך מערכת המשפט ה'קלאסית'. זה מדובר ונשמע באולמות ויוצר אדוות. עכשיו, כשהגיע המחקר שמאשש את העובדה שהשיטה עובדת, גם שופט באולם רגיל יכול לעשות עם שירות המבחן שיקום בכל מיני רמות, ולתת יותר אורך חבל וסבלנות"

"בתור הנשיא הקהילתי, אתה גם נלחם המון – מול שירות המבחן לקבל תקציבים, מול הסנגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי. הכול מסתובב סביב זה".

תצליחו להתרחב?
"נגיע לסדר גודל של 1,700 משתתפים בו זמנית בתוכנית, באופן מתגלגל. זה לא מעט. 1,700 משתתפים זה יכול להיות גם 5,000 תיקים. אף אחד לא מגיע הנה עם תיק אחד. יש עכשיו 10 בתי משפט קהילתיים, ונגיע ל-15 בסוף שנה הבאה. המטרה היא שכל נאשם בפלילים שמתאים לשיקום יוכל לקבל מענה".

בצד הקשיים, הנשיא חן חש בהשפעה של ההליך הרבה מעבר לאולמות הקהילתיים ולמשתתפים: "שופטים פליליים כבר מבינים שאפשר לדבר שיקום גם בתוך מערכת המשפט ה'קלאסית'. זה מדובר ונשמע באולמות ויוצר אדוות. עכשיו, כשהגיע המחקר שמאשש את העובדה שהשיטה עובדת, גם שופט באולם רגיל יכול לעשות עם שירות המבחן שיקום בכל מיני רמות, ולתת יותר אורך חבל וסבלנות".