"ההצלחה של שביתת איגוד תעשיית הרכב בארצות הברית תימדד לא רק בגובה תוספות השכר שיקבלו, אלא גם בשאלה האם יצליחו להביא לזה שיותר עובדים במקומות עבודה לא מאוגדים כמו טסלה יראו את מה שהשיגו ויגידו לעצמם: 'אולי הגיע הזמן להתאגד'", אומר ל'דבר' ד"ר אלי קוק, היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי וראש התוכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה.

לדבריו, התייצבות הנשיא ביידן בקו הראשון עם העובדים השובתים היא אירוע חסר תקדים. "זה דבר שאף נשיא אמריקני מעולם לא עשה לפניו" אומר קוק, "גם לא רוזוולט בימי הניו-דיל".

כדי להבין את השביתה הנוכחית, מבקש קוק לחזור למשבר הכלכלי של 2008 אז חברות הרכב האמריקניות כמעט קרסו בגלל ניהול כושל, והרפתקנות פיננסיות. אובמה נאלץ לתת להן חבילות חילוץ מאוד משמעותיות כדי שלא יקרסו. מי ששילם מחיר מאוד כבד במשבר הזה, היו העובדים שספגו קיצוצים גדולים בתנאים ובשכר מתוך הבנה שהחלופה היא שהחברות יתפרקו ואיתן האיגוד.

ד"ר אלי קוק (צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה)

"בשנים האחרונות יש פריחה משמעותית של תעשיית הרכב", הוא אומר. "הרווחים חזרו, השכר של הבכירים עלה, אבל השכר של העובדים לא. לכן, כשביידן מגיע לנאום בהפגנת העובדים הוא פונה לבעלי ההון ומזכיר להם: אנחנו חילצנו אתכם ב-2008. עכשיו הגיע הזמן שאתם תחזירו גם לעובדים, וזו אמירה חשובה".

אחד מצעדי המדיניות המשמעותיים ביותר שהצליח ביידן להעביר בקונגרס במישור הכלכלי הייתה שורה של הטבות מס משמעותיות ביותר לעידוד המעבר ופיתוח הייצור של רכבים חשמליים בארצות הברית. אלא שביידן, ביקש לתעדף במסגרת התוכנית מקומות עבודה מאורגנים ולא הצליח בכך לאור התנגדותו של הסנטור הדמוקרטי ג'ו מנצ'ין, שביידן היה תלוי בו להעברת התמיכה.

הפגנה של איגוד עובדי תעשיית הרכב ליד מפעל ג'נרל מוטורס בדלתא טאון, מישיגן (צילום: AP/פול סנסיה)

"בימים אלה חברות הרכב האמריקניות בונות מפעלים חדשים והחשש הגדול של איגוד עובדי תעשיית הרכב היא שתחת אצטלה של מעבר לייצור מכוניות ירוקות יותר, יוקמו המפעלים החדשים שייצרו בטריות ורכיבים נוספים, ללא עבודה מאורגנת. גם התמיכה של ביידן, מנסה להערכתי להביא לכך שחלק מההישגים שלא הצליח להביא בחקיקה, יושגו במסגרת המשא ומתן הקיבוצי".

מאיפה באה התמיכה של הנשיא באיגודים?
"כשביידן מעיד על עצמו שהוא הנשיא האמריקני הכי פרו איגודי עובדים שאי פעם היה, יתכן שזה לא רחוק מהאמת. נראה שהחברה האמריקאית עוברת שינוי. הסקרים מלמדים על 75% תמיכה בשביתת עובדי תעשיית הרכב, וזה מספר מטורף. אני לא זוכר אף תקופה אחרת בהיסטוריה של ארצות הברית שבה התמיכה באיגודים בקרב הציבור הייתה כל כך גדולה וגורפת".

"כבעל הון, טראמפ לא יכול באמת לתמוך באיגודים"

"מה שמעניין הוא שהתמיכה באיגודים מתחזקת לא רק בתוך המפלגה הדמוקרטית. גם במפלגה הרפובליקנית אנחנו רואים שנוצר אגף שמביע תמיכה באיגודי העובדים" אומר קוק. "הוא עדיין בשוליים, אבל כבר יש להם כמה אינטלקטואלים ודוברים בולטים, ואפילו כתב עת בשם 'קומפקט'. הם תומכים בטראמפ, יש בהם צדדים מאוד שמרניים ולאומניים, אבל כשזה מגיע לתמיכה באיגודים, יש תמיכה מאוד משמעותית. וזה גם הגיוני כי אנחנו רואים בעשורים האחרונים מעבר של הרבה מצביעים ממעמד הפועלים הלבן למפלגה הרפובליקנית, ולכן הגיוני שגם נוצר שם קשב לנושא, למרות שהיום זה בשולי המפלגה".

גם טראמפ הלך בשבוע שעבר לדבר עם עובדים בתעשיית הרכב והביע תמיכה בהעלאות שכר
"צריך לזכור שהמדינות שהכריעו את מערכות הבחירות האחרונות, הן מדינות 'חגורת החלודה', שבהן מתקיימת השביתה הנוכחית: מישיגן, אוהיו, פנסילבניה. טראמפ הציג את עצמו כמי שהלך לדבר עם העובדים השובתים, כי יש לו חושים פוליטיים טובים וכנראה גם הוא מבין שהרוח נושבת לשם. אבל הוא בעצם הלך לדבר במפעל רכב לא מאוגד. כבעל הון, הוא לא יכול באמת לתמוך באיגודי העובדים. וזה גם חושף מעט את פניה האמתיים של המפלגה הרפובליקנית שלא באמת תומכת באיגודי עובדים".

מה אתה חושב שגרם להתחזקות התמיכה הציבורית באיגודים בארצות הברית?
"האדם הציני שבי, יכול אולי להגיד שקל יותר לאהוב ולחבק איגודים חזקים. האיגודים של הסקטור הפרטי הם פופולריים כי זה יוצא מהכיס של בעלי ההון. האם גם האיגודים של איגודי העובדים בסקטור הציבורי פופולריים באותה מידה? אני בכלל לא בטוח. מצד שני – ראש העיר החדש של שיקגו, ברנדון ג'ונסון, שנבחר השנה, צמח ממש מתוך הזרם הרדיקלי באיגוד המורים".

מה גורם לשינוי בדעת הקהל?
"אני חושב שזה תהליך שקרה אחרי 40 שנה בהן השכר תקוע תחת משטר ניאו-ליברלי. בשנות ה-90 הרעיונות הניאו-ליברליים נשמעו חדשניים ומתקדמים, ועכשיו זה כבר לא ככה. רוב העובדים מבינים שכוח השוק שלהם מוחלש ואיגודי העובדים הולכים ונראים יותר ויותר אטרקטיביים.

"גם המלחמה הקרה החדשה עם סין משנה מעט את יחסי הכוחות, וכולם מדברים על זה שעידן הגלובליזציה הסתיים והגיע הזמן 'להחזיר את העבודות הביתה'. ואם כבר מחזירים אותן הביתה אז שיהיו גם עבודות טובות. ברור שבסוף יש גם תנועת התנגדות חזקה מאוד לאיגודים המקצועיים בארצות הברית, ושהשליטה של ההון ובעלי ההון היא חזקה מאוד. האם המכוניות החשמליות עליהן ניסע בעוד 20 שנה ייוצרו במפעלים מאוגדים? אם לומר את האמת, אני לא מאוד אופטימי".

מכונות במפעל טסלה. "בעלי המפעלים משתמשים בטסלה כאמצעי לחץ 'תקבלו את ההצעה שלנו אחרת טסלה תדרוס אותנו' (צילום: AP Photo/Jeff Chiu)

לדבריו, כבר בשנות ה-70 וה-80 נכשל איגוד עובדי תעשיית הרכב במניעת הקמתם של מפעלים לא מאוגדים בארצות הברית, של חברות הרכב המזרח אסיאתיות והגרמניות. גם חברת טסלה שמסמלת את הכיוון של תעשיית הרכב החשמלי איננה מאוגדת.

"בעלי המפעלים משתמשים כעת בטסלה כאמצעי לחץ ואומרים 'תקבלו את ההצעה שלנו אחרת טסלה תדרוס אותנו'. זה מעיד גם על מצב החברה האמריקנית היום שבסופו של דבר המפעלים הכי דרקוניים שהכי פוגעים בעובדים הם לאו דווקא מפעלים של שמרנים רפובליקנים בדרום  אלא דווקא בסיליקון וואלי. לצערנו גם בארץ אנחנו רואים שיש פחות תמיכה בעבודה המאורגנת בהיי-טק. ולכן ההצלחה של האיגוד תלויה בכך שיצליחו להרחיב את עולם העבודה המאורגנת לשוק של המכוניות החשמליות".

תוצאות השביתה, בהקשר הזה, ישפיעו לדבריו לא רק על ענף הרכב לבדו שכן איגוד עובדי תעשיית הרכב הוא אחד האיגודים הגדולים והוותיקים בארצות הברית, וההסכמים עליהם הוא חתום הם בעלי השפעה רוחבית.

"האיגוד הזה מזכיר מעט את ההסתדרות בישראל, שההסכמים הגדולים שהיא חותמת במגזר הציבורי למשל, מהווים בנצ'מרק, סטנדרט שמושך את כל שאר המשק. גם את האיגודים האחרים ואפילו מקומות עבודה לא מאורגנים. מעבר לזה, זה אחד האיגודים שיש לו הכי הרבה תשתית וניסיון. כשהייתי בהרווארד ורצינו להקים איגוד של הדוקטורנטים באוניברסיטה, משהו שדי מקביל לאיגודי הסגל הזוטר באקדמיה בישראל, מי שליוו אותנו היה איגוד עובדי תעשיית הרכב, כי הם אלו שיודעים היום לעשות את זה".