בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי יש לכלול בחישוב הפיצויים לעסקים שנפגעו בתקופת הקורונה גם את הוצאות שכר ההנהלה הבכירה. השופט שמואל בורנשטין קיבל את ערעור חברת פרינטופ על החלטות ועדת הערר בנושא בניגוד לעמדת רשות המיסים.
הערעור הוגש באמצעות עו"ד אמנון סמרה, ממשרד עורכי הדין גיא סרוסי ושות'. לדברי עו"ד סמרה, עסקים שנפגעו בתקופת הקורונה, זכאים על פי חוק לקבלת החזר על הוצאות קבועות, הוצאות שנכפו עליהם, גם כשהעסקים שלהם נאלצו לצמצם את פעילותם.
חברת פרינטופ, הוכרזה בתקופת הקורונה כעסק חיוני משום שזכתה במכרזים לאספקת ציוד חיוני לצה"ל, ועל כן, נכפה עליה להמשיך ולפעול במתכונת מצומצמת. בעקבות הפגיעה בפעילות החברה בצל המגיפה, הגישה מספר בקשות לרשות המיסים להשתתפות בהוצאות קבועות, שעמדו על פיצוי כולל בסך 2.5 מיליון שקלים, בהתאם לנוסחת החישוב הקבועה בחוק.
רשות המיסים דנה בבקשות, אך החליטה להעניק לחברה פיצוי חלקי בלבד. הנימוק העיקרי של רשות המיסים להפחתת הפיצוי, היה, כי שכר עובדיה אינו נחשב כהוצאה קבועה, ואם מנכים אותו מההוצאות הקבועות של החברה, מתברר שמגיעים לה פחות ממיליון שקלים כפיצוי. עקב כך, אישרה רשות המיסים לפרינטופ פיצוי בגין השתתפות בהוצאות בתקופה הרלבנטית, בסך 850 אלף שקלים בלבד. על החלטה זו של רשות המיסים, הגישה החברה ערעור לוועדת הערר, הפועלת כערכאה המקבילה לבית משפט השלום.
ועדת הערר קיבלה חלקית את ערר החברה. הוועדה קבעה כי שכר עובדיה אכן לא ייחשב כהוצאה קבועה, ועל כן יש להפחית את סכום הפיצוי כפי שעשתה רשות המיסים. עם זאת, שכר שני בכירים בחברה, שנצרכו לבצע עבודה שאיננה פעילות שוטפת – כן ייכלל בהוצאות הקבועות של החברה, והיא תפוצה בהתאם. שני הבכירים הם סמנכ"ל התפעול, וסמנכ"ל הכספים של החברה.
סמנכ"ל התפעול נאלץ לתחזק את מכונות הדפוס שהושבתו כתוצאה מהקורונה. ללא תפעול שוטף היו מכונות אלה ניזוקות ויוצאות מכלל פעולה. סמנכ"ל הכספים נאלץ לפעול לייצוב החברה מבחינה תזרימית. ללא פעולתו, החברה עמדה בפני סכנת קריסה, ועתידה היה לוט בערפל. מסיבה זו, קבעה וועדת הערר כי משכורות שני הבכירים, יוכרו חלקית כהוצאות קבועות.
בהיעדר אפשרות להפריד בין השכר ששולם עבור פעילות שוטפת (לצורך ייצור הכנסה), לבין שכר עבור עבודה שנדרשה עקב הקורונה, החליטה וועדת הערר להפחית את שכר הבכירים בהתאם לשיעור ירידת המחזורים בעסק בזמן הקורונה, ביחס לחודשים שקדמו לפרוץ המגפה.
על פי נוסחה זו, החליטה וועדת הערר להגדיל את הפיצוי לפרינטופ לסך של 1.2 מיליון שקלים, כמחצית מדרישתה הראשונית על פי הנוסחה שנקבעה בחוק, שהועמדה על 2.5 מיליון שקלים. על החלטתה זו של וועדת הערר, הגישה פרינטופ ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד, ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, באמצעות עו"ד אמנון סמרה.
בפסק דינו קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין לפצות את החברה על פי הנוסחה הקבועה בחוק, כאשר נפער פער גדול בין ההוצאות הקבועות בפועל של עסק, לבין הפיצוי שנקבע בנוסחה. על פי פסק הדין, במקרה של פער משמעותי שכזה, יש לפצות את העסק על פי ההוצאות הקבועות שנכפו עליו בפועל.
בנוסף, קבע השופט בורנשטין כי בעת משבר חמור כמו מגפת הקורונה, פועלי הייצור אומנם נשלחו הביתה לחל"ת ובשל כך הוצאות שכרם הצטמצמו ואף התאפסו. בניגוד לכך – שכרם של אנשי ההנהלה הבכירה של העסק ממשיך להשתלם, משום שהם אמורים לנהל את המשבר, ובנוסף למצוא לקוחות חדשים לעסק – להבטחת עתידו.
מסיבה זו, קבע השופט בניגוד לעמדת רשות המיסים, כי שכרם של חברי ההנהלה הבכירה ייחשב כהוצאה קבועה לצורך פיצוי – ובכך קבע תקדים שיחייב הן את רשות המיסים והן את הערכאות הנמוכות יותר כמו וועדת הערר, בכל הנוגע לקביעת ההוצאות הקבועות בעסקים לצורך חישוב הפיצויים המגיעים להם.
תקדים נוסף בפסק הדין נוגע לכוחה ולסמכויותיה של רשות המיסים. פסק הדין אוסר על רשות המיסים להתערב בסכום ההוצאות שהוכרו כהוצאות קבועות. על פי פסק הדין על רשות המיסים להכיר במלוא השכר ששולם לעובדים הבכירים לצורך הפיצוי, ואין היא רשאית לתאם או להפחית את שכרם בטענה שהעסק המשיך לפעול והשיא רווחים.
הנימוק של עסק משיא רווחים אינו תקף, כך קבע בית המשפט המחוזי, לצורך חישוב הפיצוי בגין מגפת הקורונה. על כן, במקרה שבו שולם שכר להנהלה הבכירה, הוא חייב להיות מוכר כולו כהוצאה קבועה של העסק, כמו כל יתר ההוצאות הקבועות האחרות.
בכך למעשה, הכיר פסק הדין במלוא שכרה של מנכ"לית החברה כהוצאה קבועה, והגדיל משמעותית את סך הפיצוי שאותו תקבל פרינטופ מרשות המיסים שיעמוד על כ-2 מיליון שקלים במקום 1.2 מיליון השקלים שקבעה וועדת הערר.
