תקציר

מאמר זה מציג את ההתערבות הקהילתית "מחר ורוד", שעסקה בהכשרת אנשי מקצוע בשירותים ציבוריים למתן שירות רגיש ומיודע–הקשר לחברי ולחברות קהילת הלהטב"ק. התערבות זו נערכה בשנת 2019 ביחידה למשאבי קהילה בנתניה, במסגרת הכשרה מעשית מטעם המרכז האקדמי רופין. מטרת ההתערבות הייתה לענות על הצורך של חברי וחברות קהילת הלהטב"ק בשירות מותאם, כפי שעלה מהספרות המחקרית וממיפוי קהילתי שנערך בשטח. שם ההתערבות נבע מכך שהצבע הוורוד מזוהה הן עם השקפת עולם חיובית והן עם קהילת הלהטב"ק (דוגמת טלאי המשולש הוורוד שסימן הומואים במחנות הריכוז).

במסגרת ההתערבות נערכו שמונה סדנאות הכשרה חד–פעמיות, שבהן הוכשרו בסך הכול כ–90 אנשי ונשות מקצוע מתחומי הטיפול, החינוך והבריאות וכ–60 סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית. ההכשרה כללה מתן ידע, כלים ומיומנויות בנושא שירות מיודע–הקשר ללהטב"ק.

מאמר זה סוקר את חווית ההדרה החברתית שעימה מתמודדים להטב"ק בישראל, תוך התמקדות בהדרתם בעת צריכת שירותים ציבוריים בסיסיים וחיוניים. לאחר הצגת הרקע וההנחות שההתערבות מושתתת עליהן מוצגים שלבי ההתערבות השונים, תוך תיאור האופן שהוצאו לפועל בשדה. הערכת ההתערבות לימדה על תרומתה המשמעותית לאנשי המקצוע. לאור תוצאותיה, מובאת המלצת המחברים לשימוש בפרוטוקול ההתערבות ברשויות נוספות, וכן עבור קבוצות מיעוט נוספות המתמודדות עם הדרה חברתית.

מילות מפתח: להטב"ק, הכשרת אנשי מקצוע, שירות רגיש–הקשר, כשירות תרבותית, פיתוח התערבות קהילתית.

העיסוק של העובדים הסוציאליים בסוגיות הקשורות לנטייה מינית, לזהות מגדר ולקידום רווחתם של להט״בק, נע בין עלייה במודעות בנוגע לחשיבות הנושאים, לבין חוסר התייחסות ולעיתים אף התנגדות לנושא ולעיסוק בו במסגרת דיוני מדיניות

הדרת להטב"ק בישראל

חברי קהילת הלהטב"ק במדינת ישראל מתמודדים עם הדרה חברתית ועם אלימות במרחבים שונים ובהקשרים שונים, משנות קום המדינה ועד היום (ביטון, 2022). ההדרה והאלימות מתבטאות הן ברמה הממסדית, דוגמת האפליה של להטב"ק בחוק בתחומים הנוגעים לנישואין ולהורות, והן ברמת המרחב הציבורי, דוגמת האלימות שכוונה כלפי להטב"ק בפיגוע ב"ברנוער" בשנת 2009 – שבו נרצחו ניר כ"ץ וליז טרובישי ז"ל ונפצעו קשה מירי נוכחים נוספים (זעירא ומדינה, 2016). נושא ההדרה יכול לעיתים להיתפס באופן מטעה, שכן ניכרת מגמה חברתית של קבלת להטב"ק. ואכן, הספרות המקצועית חושפת כי מתקיים יחס דיאלקטי בין קבלה להדרה של להטב"ק במרחב הציבורי. מחד גיסא, ישנה התגברות של מגמת הקבלה החברתית של אנשים שיוצאים מהארון; מאידך גיסא, ניכרת החמרה באלימות ובפגיעה המופנות כלפי להטב"ק (Calafell, 2017; Mills, 2021).

נוסף על היבטי הלהטב"קפוביה שצוינו לעיל, להטב"ק חווים הדרה גם בעת צריכת שירותים ציבוריים. אחד הביטויים להדרה זו הוא היחס השלילי והמזלזל המופנה אל חברי הקהילה מאנשי המקצוע בעת צריכת שירותי בריאות ורפואה. סקוני ואחרים (Sekoni et al., 2017) תיארו אפליית להטב"ק במסגרת שירותי בריאות, אשר מתבטאת בשלילת טיפול רפואי או בהענקת טיפול באיכות נמוכה, וכן ביחס מבזה או מתעלל כלפי מטופלים להטב"ק. בהתכתבות עם ספרות זו, גם בישראל תועדו התבטאויות מילוליות שליליות ומזלזלות כלפי להטב"ק מצד אנשי צוות רפואי, וכן דווח על סירובים להעניק שירות או מימון סביב נושאים הקשורים בזהות מגדר (מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה, 2016). כמו כן, מתמודדי ומתמודדות נפש מהקהילה הטרנסית דיווחו על יחס מפלה שהופנה כלפיהם מצד פסיכיאטרים, אנשי רפואה ועובדי מערכי השיקום (ביטון, 2022).

גם בתי הספר הם שירות ציבורי שלהטב"ק מתמודדים במסגרתו עם יחס מדיר, מתעלל ופוגעני. מסקירת מחקרים בנושא החוויות של תלמידים להטב"ק, שנערכו במהלך השנים 2019-2009 בארצות הברית, עולה בבירור כי תלמידים להטב"ק מוטרדים ומהווים מושא לאלימות מילולית ופיזית בשיעורים גבוהים בהרבה מתלמידים שאינם חברי הקהילה (Abreu et al., 2021). נתונים אלה מתכתבים גם עם הדיווחים על האלימות המילולית, המינית והפיזית בסקר האקלים של "איגי" (ארגון הנוער הגאה), שביקש לבדוק את חוויותיהם של תלמידים להטב"ק במערכת החינוך הישראלית. מהסקר עולים השימוש התדיר בזהויות של חברי הקהילה כבקללות, וכן האלימות הפיזית, המינית והמילולית שהתלמידים מתמודדים עימן. עולה גם החסר במענה זמין ורלוונטי של הצוות החינוכי. כשליש ממשיבי הסקר דיווחו על חוויית חוסר ביטחון בבית הספר עקב נטייתם המינית (פזמוני–לוי ועמיתיו, 2021). בהתייחס ללהטב"קפוביה במערכות החינוכיות, יש לקחת בחשבון שנוער להטב"ק עשוי להימצא במצב רגיש במיוחד בשל השלב ההתפתחותי שהוא נמצא בו, המזמן התמודדויות דוגמת גיבוש נטייה וזהות, וכן "יציאה מהארון" והתמודדות עם השלכותיה (פזמוני–לוי ועמיתיו, 2011).

מלבד המתואר ביחס למערכות הבריאות והחינוך, שילה (2019) מצביע על לקונות הקשורות בקהילת הלהטב"ק גם בשדה העבודה הסוציאלית. לפי שילה, העיסוק של העובדים הסוציאליים בסוגיות הקשורות לנטייה מינית, לזהות מגדר ולקידום רווחתם של להט"בק, נע בין עלייה במודעות בנוגע לחשיבות הנושאים, לבין חוסר התייחסות ולעיתים אף התנגדות לנושא ולעיסוק בו במסגרת דיוני מדיניות (שילה, 2019).

חוסר בידע הדרוש לשם הגשת שירות מיודע–הקשר ללהטב"ק בקרב אנשי מקצוע מהשירות הציבורי

בסקירה בין–לאומית שנערכה על ידי זוהר ואחרים (2021) נמצא כי הדעות הקדומות השליליות של אנשי מקצוע כגון רופאים, אחים, עובדים סוציאליים, עורכי דין ושופטים, המעורבים בתהליכי מימוש הורות ובחיי המשפחה של להטב"ק, הן בגדר חסם למימוש הורות להטב"קית בפועל. ימין ואחרים (2022) מצביעים על כך ששירות שאינו מותאם ושאינו מיודע–הקשר מתקשר לחוסר בידע ובהכשרה מקצועית רלוונטית. היבט זה גם נדון במחקרה של בן–ארי (Ben-Ari, 1998), לפיו קבלת ידע על להטב"ק, במסגרת קורס אקדמי, משפיעה לטובה על עמדות של סטודנטים כלפי חברי הקהילה. חרף זאת, סקירת תוכניות הכשרת אנשי מקצוע מהדיסציפלינות המגישות שירותים ציבוריים מלמדת כי קורסים כאלו אינם כלולים בכל תוכניות הלימוד במוסדות האקדמיים בישראל.

מחקרם של פורר–עילם וטטר (2016), אשר עסק בעמדותיהן של יועצות חינוכיות בבתי ספר כלפי תלמידים "הומו–לסביים", מציף את חוויית היעדר הידע המקצועי בנוגע ללהטב"ק בקרב היועצות החינוכיות. על אף שרוב היועצות במחקר זה דיווחו על עמדות חיוביות כלפי נוער הומו–לסבי ועל כך שהן רואות עצמן כאחראיות ליצור אקלים מיטבי ומכיל עבורם, בפועל ניכר כי הן משתמשות בשפה סטראוטיפית ומתייגת (למשל: "הומו סטראוטיפי" או "נער נשי"). מהמחקר עלה כי חלק מהיועצות רכשו את הידע שלהן בנושא בני נוער הומו–לסביים באופן אוטודידקטי, שלא היה ניתן לאימות בהיבטי הנכונות והרלוונטיות שלו (למשל, ידע שנרכש באמצעות כלי התקשורת). כמה מהיועצות תיארו תחושת חוסר אונים והיעדר הכשרה מתאימה לטיפול בנוער זה (פורר–עילם וטטר, 2016).

הלקונה ביחס לידע המקצועי על אודות קהילת הלהטב"ק ניכרת גם במערכות הבריאות. סקוני ועמיתיו (Sekoni et al., 2017), אשר סקרו מחקרים רבים בעולם, מצביעים על כך שאנשי מקצועות הבריאות חסרים בידע הנוגע לבריאות להטב"ק, ושכתוצאה מכך השירות שלהטב"ק מקבלים הוא לקוי. ביטוי לכך ניתן לראות בסקירתו של ביטון (2022), לפיה עובדי שיקום בתחום בריאות הנפש אינם מעניקים למתמודדי נפש להטב"ק מענים המותאמים לצורכיהם בשל היעדר הכשרתם בנוגע לדרכי טיפול רלוונטיות עבור להטב"ק. ימין ועמיתיה (2022) מתייחסים לחוויית ה"ארון הכפול", הנובעת מכך שלהיות מתמודד נפש ולהטב"ק זו חוויה שקופה, המעמיקה שוליות חברתית, שאנשי מקצוע רבים בתחום בריאות הנפש אינם מודעים לה.

הספרות המחקרית מצביעה על כך שקבלת ידע על אודות קהילת הלהטב"ק וחשיפה לנרטיבים אישיים של חברי הקהילה משפרות עמדות כלפי חברי הקהילה והן בעלות פוטנציאל לשפר את איכות השירות שמקבלים להטב"ק (Ben-Ari, 1998; Eick et al., 2016; Sekoni et al., 2017). כמו כן, במסגרת תהליך מיפוי קהילת הלהטב"ק בנתניה, קיים המחבר הראשון שיחות עם חברי וחברות הקהילה המתגוררים בעיר ועם עו"ס הלהט"ב העירונית, שבהן עלה "מן השדה" הצורך בשירות מותאם, רגיש ומיודע–הקשר ללהטב"ק. ההתערבות "מחר ורוד" נוסדה לאור זיהוי הצורך ולאור ההבנה כי ניתן לשפר איכות שירות באמצעות הכשרה ייעודית. מטרת ההתערבות הייתה להעניק לאנשי מקצוע ידע והכשרה רלוונטיים להגשת שירות מיודע–הקשר ללהטב"ק, תוך שותפות עם חברי קהילת הלהטב"ק המקומיים.

הנחות היסוד שהנחו את ההתערבות היו אלה: (א) להטב"ק צריכים לקבל שירות ציבורי מקצועי ומותאם לצורכיהם הייחודיים; (ב) אנשי מקצוע צריכים ללמוד על מאפייני קהילת הלהטב"ק, לשנות דעות קדומות שליליות ולרכוש כלים רלוונטיים לעבודה עם חברי הקהילה; (ג) שילוב בין קבלת ידע מקצועי ותאורטי רלוונטי לבין חוויית תהליך רגשי של "קירוב לבבות", יכול להשפיע לטובה על השירות שאנשי המקצוע יגישו ללקוחותיהם; (ד) הכשרת אנשי מקצוע במסגרת השירות שהם עובדים בו, במהלך שעות עבודתם, מאפשרת גישה לקהל יעד רחב יותר מזה שהיה בוחר ללמוד ולהתעסק בנושא מרצונו, באופן וולונטרי; (ה) תהליך שבו חברי קהילה מודרת פועלים בעצמם למען השגת שיפור מצבם הוא רדיקלי, מעצים ונוטע תחושות תקווה ומסוגלות.

שלבי ההתערבות הלכה למעשה

שלב א' – בניית סדנאות ההכשרה לאנשי המקצוע

השלב הראשון בהתערבות כלל בניית תכנים לסדנאות ההכשרה. הסדנאות היו בבחינת מבוא ראשוני להיכרות עם קהילת הלהטב"ק וכללו את ארבע היחידות הבאות:

א. מתן מידע על מושגי יסוד: בחלק זה הועבר ידע מקצועי על אודות מגוון הזהויות הקיים בקהילת הלהטב"ק ועל אודות להטב"קפוביה והשלכותיה.

ב. סיפור אישי להטב"קי: בחלק זה הוצג סיפור אישי של חבר קהילה, הממחיש ממקור ראשון את ההתמודדויות ואת החוויות שלהטב"ק מתמודדים עימן ביום–יום. הבחירה להשתמש במתודה זו נבעה מכוח ההשפעה של הסיפור האישי על שומעיו. לפי גנץ (Ganz, 2010), סיפור הנרטיב האישי בצורה אפקטיבית עשוי לכלול נושאים בשיח הציבורי ולשנות את רגשות הציבור ועמדותיו ביחס אליהם. כמו כן, ממצאי מחקרם של עייק ואחרים (Eick et al., 2016) הצביעו על האפקטיביות של סיפור אישי להטב"קי בשיפור עמדות כלפי חברי הקהילה.

ג. מתן כלים: בחלק זה ניתנו כלים ייעודיים להתאמת השירות והנגשתו לחברי ולחברות קהילת הלהטב"ק, ואלה הותאמו לכל שירות בהתאם לדיסציפלינה שאנשי המקצוע השתייכו אליה (עבודה סוציאלית, חינוך ובריאות) ובהתאם למאפייני השירות. מטרת שלב זה הייתה לתת לאנשי המקצוע כלים בסיסיים קונקרטיים וישימים, כך שיוכלו להנגיש שירות ללהטב"ק, הלכה למעשה, מייד בתום הסדנאות. הכלים שהוענקו היו בסיסיים, ובמסגרת הסדנאות הועבר המסר שיש צורך בהמשך העמקה ורכישת ידע וכלים מקצועיים ייעודיים נוספים. להלן הכלים שניתנו במסגרת הסדנאות:

• סימון המרחב והמשרד בשלט "מרחב בטוח לקהילה הגאה" או בדגל הגאווה, אשר מסמנים את איש/אשת המקצוע ככתובת בטוחה להעלאת נושאים הקשורים בזהות מינית/מגדרית.
• נקיטת יחס מכבד ושימוש בלשון הפנייה ובשם שבהם הלקוח/ה מציג/ה את עצמו/ה (רלוונטי במיוחד כלפי הקהילה הטרנסית, שחבריה יכולים לבקש לפנות אליהם בשם או בלשון פנייה השונים מאלו המופיעים ברישום הפורמלי).
• הגברת הידע המקצועי בנושא קהילת הלהטב"ק באמצעות הזמנת סדנאות של ארגון חוש"ן (ארגון ההסברה של קהילת הלהטב"ק) ושל ארגון מעברים (בנושא הקהילה הטרנסית), וכן באמצעות קריאת ספרות מקצועית רלוונטית.
• בדיקה עם הפונים באיזה אופן הם מעוניינים שיתייחסו לזהותם במרחבים שבהם מתקיימים המפגשים המקצועיים (תוך התייחסות לרגישות הקשורה בחוויית ה"ארון").
• יידוע תלמידים/לקוחות/מטופלים על מענים, ארגונים ושירותים ייעודיים ללהטב"ק, דוגמת: עו"ס להטב"ק עירונית, ארגון הנוער הגאה – "איגי", קליניקות גאות – המספקות טיפול מיודע–הקשר, וקווי הייעוץ והקשב ללהטב"ק – "יש עם מי לדבר" בעברית ועמותת אל–קאוס לייעוץ ותמיכה בערבית.
• אמירה ישירה המסמנת את איש/אשת המקצוע ככתובת בטוחה בנושאים להטב"קיים (בעיקר למחנכים), דוגמת: "מוזמנים לפנות אליי לשיתוף, להתייעצות או לשאלות בנוגע למשיכה מינית או לזהות מגדרית. אשתדל לסייע או להפנות לכתובת מתאימה".
• תשומת לב כדי לא לשלול חוויות או זהות של חברי/ות הקהילה.
• העלאת המודעות למחויבות של הארגון ושל אנשי המקצוע להגיב על אירועים או אמירות פוביות כלפי להטב"ק ולא לאפשר להם לגיטימציה.

ד. דיון: בחלקן האחרון של הסדנאות התקיים דיון של אנשי המקצוע על אודות דילמות מקצועיות ואפשרויות לפתרונן (דילמה לדוגמה: "תלמיד מבקש לא לישון עם בנים בחדר בטיול השנתי. איך המורה צריכה לנהוג בבקשה זו?"). ניתן מקום לשאלות מהקהל ולחשיבה משותפת סביב דוגמאות ותיאורי מקרה.

שלב ב' – גיוס והכשרה של פעילים להטב"ק להשתתפות בהתערבות

במקביל לבניית תוכני הסדנאות התקיים מפגש עם קבוצת פעילים מהפורום "גאווה בנתניה" – פורום חברתי ואקטיביסטי של חברי וחברות קהילת הלהטב"ק המתגוררים בנתניה ובסביבתה. במסגרת המפגש גויסו כמה פעילים, שהביעו עניין להשתתף בהכשרת אנשי המקצוע.

הפעילים עברו הכשרה לקראת הצטרפותם להעברת הסדנאות לאנשי המקצוע וקיבלו הזדמנות ומקום להביע את דעתם ולהשפיע על מהלך הסדנאות. הכשרת הפעילים כללה יום עיון בנושא הבניית נרטיב קוהרנטי, היכרות עם תוכני סדנאות ההכשרה ומפגש עם מתנדבים מארגון חוש"ן, שסייעו להם לבנות את סיפוריהם האישיים באופן קוהרנטי ועם מסרים משמעותיים. תפקיד הפעילים בפועל במסגרת הסדנאות היה לספר ולחלוק מהתנסויותיהם האישיות.

שלב ג' – שיווק הסדנאות

במקביל לגיוס ולהכשרה של הפעילים, שווקו סדנאות ההכשרה למנהלות שירותים מתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך בעיר. הפניות נעשו באמצעות מיילים, שיחות טלפון ושיחות פנים אל פנים. כדי לגייס את המנהלות להקצאת משאבי זמן מישיבות הצוות שלהן לטובת ההכשרה, נעשה שימוש גם בקשרים האישיים של השותפות לפיתוח ההתערבות, מיחידת הנוער והצעירים ומהיחידה למשאבי קהילה, תוך הדגשת ערכן המוסף של ההכשרות.

רוב הפניות נענו בחיוב, ומנהלות הצוותים הקצו פגישת צוות ייעודית בת כשעה וחצי עד שעתיים לטובת קבלת ההכשרה. אנו משערים שההיענות של מנהלות הצוותים נבעה מתחושת היעדר ידע מקצועי עדכני בנושא מתן שירות לקהילת הלהטב"ק.

שלב ד – קיום הכשרות אנשי המקצוע

במסגרת ההתערבות התקיימו שמונה סדנאות הכשרה חד–פעמיות לאנשי מקצוע ממגוון שירותים של השירות הציבורי. בסדנאות שהפעילים השתתפו בהן (רוב הסדנאות הועברו ללא השתתפות הפעילים בשל קשיי תיאום, סוגיה שתידון בפרק הדיון), הם העבירו את החלק של הסיפור האישי. בסדנאות שלא השתתפו בהן פעילים, את הסיפור האישי סיפר המחבר הראשון של המאמר, שביצע את ההתערבות והנחה את ההכשרות.

סדנאות ההכשרה התקיימו בצוותי רווחה אזוריים בנתניה, במחלקת צעירים ונוער של מנהל הרווחה, במרכזים עירוניים לגיל הרך (שכללו צוות רב–מקצועי ממקצועות הטיפול, החינוך והבריאות), במתנ"ס עירוני, במרכז התעסוקה העירוני ובמחלקה לעבודה סוציאלית במרכז האקדמי רופין. בכלל הסדנאות הוכשרו כ–90 נשות ואנשי מקצוע וכ–60 סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית. לקראת כל סדנה נערך דיוק של התוכן, כדי להתאימו לדיסציפלינה שהעובדים משתייכים אליה ולסוג השירות הספציפי שבמסגרתו נערכה הסדנה.

שלב ה' – הערכת ההתערבות

בתום סדנאות ההכשרה התבקשו המשתתפים למלא שאלוני הערכה דיגיטליים, שכללו שאלות סקאלה עם דירוג מ–5-1 (1 – לא מסכים כלל; 5 – מסכים במידה רבה) ביחס לכמה היגדים, וכן מקום להתייחסויות ולהערות בשפה חופשית. שאלוני ההערכה מולאו על ידי 77 משתתפים בסדנאות, שהם כמחצית מהמשתתפים.

האחוזים שיוצגו להלן מייצגים את שיעור המשיבים שהסכימו עם ההיגדים בדרגות הגבוהות של הסקאלה (משיבים שדירגו 4 או 5): 65% מהמשיבים העידו כי הסדנה חידשה להם ידע שלא הכירו קודם לכן. 83% מהמשיבים העידו כי הסדנה הגבירה את הבנתם לגבי האתגרים שלהטב"ק מתמודדים עימם. 87% הביעו נכונות ליישם כלים שניתנו בהכשרה במסגרת עבודתם בשדה. 56% מהמשיבים העידו כי חל שינוי במידת הביטחון שלהם במתן שירות מקצועי ללקוחות מקהילת הלהטב"ק. כמו כן, הטון הבולט בתכנים שנרשמו בשדה ההערכה המילולית החופשית התייחס להיות ההכשרה מעניינת, רלוונטית ומשמעותית. להלן כמה דוגמאות: (1) "…כל רצף ההרצאה היה מלמד מאוד; הפירוט על הזהויות השונות, הסיפור האישי בדגש על הטיפול הפסיכולוגי והשפעותיו, התמודדות עם אתגרי הלהט"ב והכלים שניתנו לנו להעניק שירות נכון יותר ומדויק לפונים. תודה רבה"; (2) "מאוד תורם לפתיחת הראש והלב לכל צבעי וצורות האנשים באשר הם"; (3) "מעניין, רלוונטי וחשוב במידה רבה לעבודתי. החומר הוגש באופן מקצועי וברור"; (4) "הסברה מעולה לנושא הזה. פתח הרבה קווי מחשבה שנוגעים לכלל האוכלוסיות ה'חריגות' באוכלוסייתנו. תודה רבה!"

הספרות המחקרית מצביעה על כך שקבלת ידע על אודות קהילת הלהטב״ק וחשיפה לנרטיבים אישיים של חברי הקהילה משפרות עמדות כלפי חברי הקהילה והן בעלות פוטנציאל לשפר את איכות השירות שמקבלים להטב״ק

לאור התכנים שעלו מהשאלונים, נראה כי הסדנאות היו משמעותיות למשתתפים והצליחו לענות על המטרה: העלאת המודעות והרחבת הכלים המקצועיים הרלוונטיים להגשת שירות ללהטב"ק בקרב אנשי ונשות המקצוע בשירותים הציבוריים.

דיון

ההתערבות "מחר ורוד" פותחה לאור האפליה וההדרה שלהטב"ק מתמודדים עימן בעת צריכת שירותים ציבוריים, ולאור הספרות המעידה כי מתן מידע על אודות להטב"ק משפר לטובה עמדות כלפי הקהילה ומגביר כשירות תרבותית. ההתערבות עסקה בהכשרת אנשי מקצוע מהשירות הציבורי באמצעות הקניית ידע, כלים ומיומנויות להענקת שירות רגיש ומיודע–הקשר ללהטב"ק. הפרק הנוכחי יעסוק בתוצאות ההתערבות ובתובנות שעלו בעקבות יישומה.

לאור התכנים שעלו מהשאלונים, נראה כי הסדנאות היו משמעותיות למשתתפים והצליחו לענות על המטרה: העלאת המודעות והרחבת הכלים המקצועיים הרלוונטיים להגשת שירות ללהטב״ק בקרב אנשי ונשות המקצוע בשירותים הציבוריים

ראשית, המשובים שהתקבלו ממשתתפי הסדנאות לימדו על חשיבות קיומה של התערבות המקדמת שירות רגיש ומיודע–הקשר ללהטב"ק. שאלוני ההערכה שמולאו על ידי אנשי המקצוע שהשתתפו בסדנאות לימדו כי מטרתה המרכזית של ההתערבות: לשנות את עמדות אנשי המקצוע מן השירות הציבורי ולשפר את ביטחונם ואת המוטיבציה שלהם בהגשת שירות רגיש–הקשר ללהטב"ק, הושגה בצורה משמעותית. היבט זה עולה בקנה אחד עם הנאמר בספרות, כי הכשרה ומתן ידע הם בעלי פוטנציאל לשיפור עמדות כלפי להטב"ק (זוהר ואחרים, 2021; Ben-Ari, 1998; Eick et al., 2016).

לצד זאת, יש לקחת בחשבון כי להערכה באמצעות השאלונים היו כמה מגבלות. ראשית, רק כמחצית מהמשתתפים בסדנאות מילאו את שאלוני ההערכה, ויתכן שישנם קולות נוספים של משתתפים בסדנאות, שלא באו לידי ביטוי בגין אי–מילוי השאלון. נוסף על כך, שאלוני ההערכה לא תוקפו מחקרית, ולכן הידע העולה מהם משקף אומנם את התנסותם של ממלאי השאלונים, אך אינו במעמד של ממצאי מחקר מדעי. מגבלה נוספת בהערכת אפקטיביות ההכשרות היא העובדה שנבדקו חוויית המשתתפים בסדנאות וכוונותיהם העתידיות ביחס לשירות שיעניקו, אך לא נבדק שינוי הפרקטיקה המקצועית שלהם בפועל.

תוצאה נוספת שהושגה בעקבות התערבות "מחר ורוד" הייתה שסטיקרים עם הכיתוב "מרחב בטוח ללהט"ב", שחולקו במסגרת הסדנאות, נתלו בלוחות ובמשרדים שונים במנהל הרווחה בנתניה. סטיקרים אלה מסמנים לחברי הקהילה כי אנשי המקצוע שמולם הם בעלי עמדות פוזיטיביות כלפי להטב"ק, ויש בהם פוטנציאל לתרום לתחושת נינוחות וביטחון של חברי הקהילה. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי על אף חשיבות הסטיקרים, הם אינם מעידים בהכרח על כך שבפועל יידעו אנשי המקצוע לתת תגובה מיודעת–הקשר ללהטב"ק. היבט נוסף שמצאנו כבעל חשיבות נוגע לכך שההתערבות אפשרה מפגש עם כלל חברי הצוותים המקצועיים בשירותים שבהם התקיימו הסדנאות, מאחר שהיא התקיימה במסגרת ישיבות הצוות. מפגש זה היה בגדר הזדמנות לשינוי עמדות של אנשי המקצוע, שלא בהכרח היו מעמיקים בנושא מיוזמתם.

מסקנה משמעותית שהתחדדה בעקבות יישום ההתערבות קשורה לנושא שיתוף חברי הקהילה בהעברת ההכשרות של אנשי המקצוע. הרצון לשתף פעילים להטב"ק בהנחיית הסדנאות נבע מההבנה ששיתוף אוכלוסיית היעד ורתימת חברי קהילה כפעילים חברתיים מחזקים את הקשר בין שירותי הרווחה ללקוחות, וכן מאפשרים איתור צרכים ובניית מענים הרלוונטיים לשטח תוך העצמה של הלקוחות (אברמזון, 2018; Alnabilsy & Liven, 2023). בהתערבות "מחר ורוד", מטרה זו הושגה רק באופן חלקי. על אף המשאבים הרבים שהוקדשו לשילוב פעילים חברי הקהילה בהעברת הסדנאות, בפועל הם השתתפו רק ברבע מהסדנאות, משום שההכשרות התקיימו במהלך שעות העבודה והם התקשו להתפנות בשעות אלה. לאור זאת, הסקנו שהבחירה בשיתוף של פעילים חברתיים מצריכה הכנה יסודית, הכוללת בירור פרטים טכניים טרם השקעת המשאבים בהכשרתם. לחלופין, היה מקום להשקיע תשומת לב במחשבה כיצד ניתן להגביר את מחויבות הפעילים.

לאור הישגי ההתערבות "מחר ורוד", כפי שהוצגו לעיל, אנו ממליצים לקהילה המקצועית להשתמש בפורמט תוכנית ההתערבות שהוצג במאמר זה או ללמוד ממנו, כדי לשפר את איכות השירות הציבורי שמקבלים לקוחות להטב"ק ברשויות ובשירותים השונים ולעשותו מותאם ומיודע–הקשר. כמו כן, בשל ההצלחה להשיג היענות ומוטיבציה של אנשי מקצוע לספק שירות מיודע–ורגיש–הקשר לקהילת הלהטב"ק, אנו מציעים להתייחס לשלבי ההתערבות שהוצגו לעיל כאל פרוטוקול, שיהיה בגדר השראה להתערבויות עבור קבוצות מיעוט מוחלשות נוספות הסובלות מהדרה בעת צריכת שירותים ציבוריים. היום, יותר מתמיד, אנשי מקצועות החינוך, הרווחה, הטיפול והבריאות נושאים בתפקיד שומרי הסף של ערך כבוד האדם והשמירה על זכויות הפרט, מתוקף תפקידם כמספקים שירותים ומענים למגוון האוכלוסיות והתרבויות בישראל.

תודות

התערבות קהילתית זו לא יכלה להשיג את מטרותיה לולא שיתוף הפעולה המסור של עובדות סוציאליות ביחידה למשאבי קהילה ובמחלקת הנוער והצעירים של נתניה, אשר סייעו לה לקרום עור וגידים. כמו כן, תודה גדולה נתונה לצוות האקדמי של המרכז האקדמי רופין, אשר תמך והציע במה ליישום התערבות זו. תודות נתונות לארגון חוש"ן ולפעילי הארגון שתרמו מזמנם, מניסיונם ומהידע המקצועי שלהם לטובת קידום ההתערבות והצלחתה. תודה לפעילי הפורום "גאווה בנתניה", שהשתתפו באופן פעיל במימוש ההתערבות.  |||

ליאור בר | MSW, עובד סוציאלי, מטפל במרכז דרור לטיפול באלימות במשפחה ובתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי בפתח תקווה ובגבעתיים; מדריך סטודנטים, בר אילן. Liorbar126@gmail.com

ד"ר רג'דה אלנאבולסי | מרצה וחוקרת, המחלקה לעבודה סוציאלית; חוקרת בקבוצת המחקר לקיימות סביבתית וחברתית; ממונה מוסדית על החברה הערבית בדיקאנט הסטודנטים – המרכז האקדמי רופין. Raghdaa@ruppin.ac.il

רשימת המקורות

אברמזון, ע' (2008). "להרגיש שווה בין שווים" – מלקוחה לפעילה. תהליך שיתוף לקוחות באמצעות ועדת היגוי בלשכת הרווחה. הוצאת בית הספר המרכזי לעובדים בשירותי הרווחה.

ביטון, נ' (2022). סקירת העבר ומבט אל ההווה והעתיד – קהילת הלהט"ב במדינת ישראל. מידעו"ס, ק', 60-56.

זוהר, ל', שרביט, ז', זלכה, ר', אלמוג–זקן, א', ריבקין, ד' ושורק, י' (2021). אפשרויות למימוש הרצון להורות בקרב זוגות להט"ב ויחידים: סקירה בין–לאומית של מדיניות ופרקטיקה. מכון מאיירס ג'וינט ברוקדייל.

זעירא, י', ומדינה, ב' (2016). לא שווים לבד: נטייה מינית, זהות מגדרית והזכות לשוויון. בתוך ע' מורגנשטיין, י' לושינסקי, וא' הראל (עורכים), זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית (עמ' 194-159). נבו הוצאה לאור בע"מ.

ימין, ע', כתב, ש', לוי, ל', ורועה, ד' (2022). סטיגמה בארון הכפול: יישום התערבות קבוצתית להפחתת סטיגמה עצמית (NECT) בקרב אנשים המשתייכים לקהילת הלהט"ב ומתמודדים עם מגבלה נפשית. מידעו"ס, צ"ח, 46-40.

מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה (2016). דו"ח המרכז. האגודה למען הלהט"ב.

מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה (2021).  דו"ח המרכז. האגודה למען הלהט"ב.

פורר–עילם, א', וטטר, מ' (2016). עמדות של יועצות חינוכיות בישראל כלפי תלמידים/ות הומו–לסביים: מחקר חלוץ. הייעוץ החינוכי, י"ט, 255-219.

פזמוני–לוי, א', רוגל, א', וסנוף–פלפול, א' (2021). מחקר אקלים בתי ספר 2021. מכון מגנוס הירשפלד, איגי.

פזמוני–לוי, א', שילה, ג', ופנחסי, ב' (2011). בעקבות הזמן הוורוד: השוואה בין דורית בין צרכים של נוער להט"בי לבין צורכיהם של להט"בים בוגרים. מפגש לעבודה חינוכית–סוציאלית, ל"ג, 122-103.

שילה, ג' (2019). עבודה סוציאלית גאה – על החשיבות והאתגרים של עבודה סוציאלית בישראל עם לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. מידעו"ס, פ"ט, 31-30.

Abreu, R. L., Audette, L., Mitchell, Y. L., Simpson, I., Ward, J., Ackerman, L., Gonzalez, K. A., & Washington, K. (2022). LGBTQ student experiences in schools from 2009–2019: A systematic review of study characteristics and recommendations for prevention and intervention in school psychology journals. Psychology in the Schools, 59(1), 115-151. https://doi.org/10.1002/pits.22508

Alnabilsy, R., & Levin, L. (2023). “If not today, then tomorrow”: Culture, socio-politics, and public involvement in city policymaking for the Palestinian minority in Israel. Cities, 137. https://doi.org/10.1016/j.cities.2023.104273

Ben-Ari, A. T. (1998). An experiential attitude change: Social work students and homosexuality. Journal of Homosexuality, 36(2), 59-71.

Calafell, M. B. (2017). Brownness, kissing, and US imperialism: Contextualizing the Orlando massacre. Communication & Critical/Cultural Studies, 14(2), 198-202. https://doi.org/10.1080/14791420.2017.1293957

Eick, U., Rubinstein, T., Hertz, S., & Slater, A. (2016). Changing attitudes of high school students in Israel toward homosexuality. Journal of LGBT Youth, 13(1-2), 192-206.

Ganz, M. (2010). Leading change: Leadership, organization, and social movements. In N. Nohria & R. Khurana (Eds.), Handbook of Leadership Theory and Practice (pp. 527-568). Harvard Business Review Press.

Mills, C. E. (2021). Gay visibility and disorganized and strained communities: A community-level analysis of anti-gay hate crime in New York City. Journal of Interpersonal Violence, 36(17-18), 8070-8091. https://doi.org/10.1177/0886260519848784

Sekoni, A. O., Gale, N. K., Manga‐Atangana, B., Bhadhuri, A., & Jolly, K. (2017). The effects of educational curricula and training on LGBT‐specific health issues for healthcare students and professionals: A mixed‐method systematic review. Journal of the International AIDS Society, 20(1), 21624.  https://doi.org/10.7448/IAS.20.1.21624