קריאת הספר "לשמרה – קהילות מקיימות ואקולוגיות בישראל", לקחה אותי למסע ארוך ומרתק בעולם הקהילות המקיימות; מסע שהחל בהבנת הרעיון הקונספטואלי והתאורטי העומד מאחורי קהילות אלה והמשיך בצלילה עמוקה לחיי היום–יום של קהילות שהוקמו ולניסיונות לשלב את החיים בקהילות מקיימות במערכות קהילתיות וארגוניות. סיומו של המסע – בחשיפה מרתקת למאבקים סביבתיים שחתרו לשמירה על איכות חייהם של תושבים ולמניעת פגיעה בסביבה על היבטיה השונים.
החוויה המוגשת בספר היא עשירה, מגוונת ורב–ממדית. היא מאפשרת תנועה בין החזון הגדול לבין היישום הפרקטי, בין נקודת המבט של הקהילה לבין נקודת המבט של המשפחה והאדם, בין היבטים חברתיים לבין היבטים כלכליים ובין חוויות של קהילות מקיימות בעולם לבין אלו שבישראל.
השער הראשון עוסק בהיבטים תאורטיים, פילוסופיים ורעיוניים וכולל התייחסות לנושאים מגוונים: לחשיבה האקולוגית העמוקה וביטוייה במיקרו ובמקרו (מלי נבו); למפגש בין דרכי ההתנהלות של קהילות מבוססות–רעיון לבין גישת הקיימות (ארנה שמר); למבט על סדר חברתי אלטרנטיבי המבוסס על מורשת ילידית (אראלה שדמי); לעיסוק בהיבטים קהילתיים של הבוחרים בחיי פשטות בישראל (עינת זמבל); להבחנה בין קהילה אינסטרומנטלית לקהילה מקיימת (מולי פלג). לבסוף, מוצג כלי לניתוח מצבן של קהילות מקיימות (יורם רייך).
השער השני מתמקד בקהילות אקולוגיות ובחיים אלטרנטיביים וחושף בפני הקוראים כמה קהילות: קהילת אדמאמא – עם דגש על החוויה של משפחת רותם (גור רתם, עירית רותם, מלי נבו ודניאל מישורי); קהילת קדיתא בגליל העליון והתמודדותה עם אתגרים מגוונים (דניאל פלוטקין); הכפר האקולוגי – שתיאורו מתמקד בממד החברתי ומציג את סיפורה של קהילת "מאמא" (דניאל דהניה יוסף); קהילת "עץבעיר" בתל אביב – עם הזווית של הקהילות העירוניות (אלון אלירן, דניאל מישורי); וקהילת שומרי הגן – תוך התמקדות באתגר קיומה החברתי–כלכלי–פוליטי (יתיר שדה ואריאל אפל).
השער השלישי מתייחס לקידום רעיון הקיימות במערכות ובמבנים קיימים: הרעיון של הקהילה כאקוסיסטם וקיומה בעולם מורכב (שי בן יוסף); תנועת הטרנזישן, שמבטאת תהליך של שינוי אזרחי "מלמטה למעלה" (יואב אגוזי); הצעה למודל קבלת החלטות דמוקרטיות בקהילה מקיימת (גיל דרור); סיפורו של בית הספר אפק בראש העין, שמחנך לקיימות תוך קידום הקהילתיות (דפנה גן, איריס אלקחר, דפנה רודיק ואיריס בוצר); מיזם "זרעים של תקווה", שהביא לשיפור איכות החיים של תושבי שכונות מזרח ירושלים תוך עבודה בשותפויות (מיכל יובל, עידית אלחסיד ואורית גולן סלע); תכנון מערכתי ליצירת קהילות מקיימות תוך למידה מיישום מודל התכנון בעיר אורוויל שבדרום הודו (בת אל אשקול ואלון אשקול); ופיתוח חוסן קהילתי על ידי העצמת מנהיגות מקומית בעוטף עזה (שירה ריינץ ומעוזיה סגל).
השער הרביעי מביא סיפורי מאבק מרתקים: אסטרטגיות וטקטיקות של שלוש קהילות שהתמודדו עם מאבק נגד פגיעה באיכות החיים של התושבים ושל הסביבה (אריאלה צוויקל ועידית בליט כהן); סיפורה של הגינה האקולוגית–קהילתית באוניברסיטת תל אביב (אלון אלירן ודניאל מישורי); סיפורו של המאבק נגד הקמת מכרה פוספט בעיר ערד (בתיה רודד); סיפורו של קונפליקט סביבתי ויצירת מרחב הידברות ביחסי יישובי כיכר סדום ומפעלי ים המלח (בלהה גבעון, אורנה בראון–לבינסון ואבינועם מאיר); והמאבק להצלת עצי הפיקוס בשדרות ירושלים ביפו (מלי נבו וגליה לימור שגיב).
בבסיס החשיבה הקונספטואלית של הקהילות המקיימות יושב הרעיון של חיבור בין האדם לטבע, והספר מדגיש את חשיבות החיבורים האקולוגיים העמוקים שניתן לייצר בין אנשים, קהילות, ארגונים והטבע בכללותו. הטמעת הקהילות המקיימות בתוך מערכות וארגונים מדגישה את היכולת להבנות את התהליכים הללו ולרתום שחקנים רבים לקידום הרעיון וליישומו.
החשיפה לסיפורן של הקהילות המקיימות, בשער השני, מאפשרת הבנה מעמיקה של חיי היום–יום של הקהילות וחושפת את הקורא להתמודדותן עם האתגרים הרבים שמספקים החיים בקהילה המקיימת. לקורא מן הצד נראה לעיתים הרעיון תמוה: מדוע בוחרים אנשים לחיות במרחב הטבעי, הכל כך ראשוני ובסיסי, כשאנו חיים בתקופה שיש בה מערכות חשמל, תחבורה, תברואה ועוד? בד בבד, הבחירה בסוג זה של חיים מעוררת הערכה והשראה רבה, במיוחד משום שאנו חיים בעידן שבו אנשים רבים מוצאים עצמם "עבדים" ו"מכורים" להתפתחות הטכנולוגית ולמרוץ האין–סופי של חיי היום–יום. נהניתי מהאופי הכן והאותנטי של הכתיבה בפרק זה, שאפשר הבנה מעמיקה והזדהות עם החוויות ועם ההתמודדות הלא קלה בבניית הקהילות, ועוד יותר – במאמץ לשמרן לאורך זמן. החשיפה העלתה גם תחושות של תסכול, כאב וצער על קהילות שבסופו של דבר לא הצליחו לשרוד ופעילותן הופסקה.
לעומת הפרק השני, שיוצר חוויה של "רעיון יפה אך קשה ליישום", מצאתי את הפרק הרביעי, העוסק במאבקים הסביבתיים, מעורר השראה ונוטע תחושות של תקווה ואופטימיות. רוב המאבקים היו לסיפורי הצלחה. זה כלל אינו ברור מאליו כשמדובר במאבקים של תושבים מול גופים ממשלתיים וכלכליים רבי–עוצמה. ההתארגנות של התושבים והשותפויות שיצרו מלמדות על היכולת לייצר כוח ועוצמה, על היכולת להתמודד עם קונפליקטים באמצעות הידברות ודיאלוג, ועל היכולת לזהות אינטרסים אצל הצד שנתפס כ"אויב" ולגייסו לשיתוף פעולה, תוך שימוש באסטרטגיה היוצרת רווח הדדי (WIN-WIN) לשני הצדדים. הסיפורים על אודות המאבקים השונים גם מספקים מגוון טקטיקות, פרקטיקות וטיפים לניהול מאבקים עתידיים דומים.
לספר זה חשיבות רבה ורלוונטיות לשדה העבודה הסוציאלית. ראשית, החשיפה המעמיקה למשמעות החיים בקהילות מקיימות, למשפחות ולפרטים שבהן, מחדדת את ההבנה לגבי התמיכה הנדרשת ממערכות סוציאליות, פורמליות ובלתי–פורמליות, כדי שקהילות אלו יוכלו להתקיים ותתאפשר רווחה לחבריהן. תמיכה ציבורית, כלכלית ומקצועית בקהילות אלו עשויה להרחיב את הלגיטימציה שלהן ולהקל את ההתמודדות עם האתגרים המרובים.
שנית, הספר מחזק את הצורך בהטמעת הרעיון של קהילות מקיימות במערכות ובארגונים, תוך בניית תהליכי שותפות ופיתוח קהילתי, שבהם יש למקצוע העבודה הסוציאלית מה לתרום.
שלישית, השיח המקצועי בעשור האחרון מעלה את הצורך במעורבותם של עובדים סוציאליים בתהליכים של שינוי מדיניות וחקיקה, במטרה להגביר את הסיוע והליווי של אוכלוסיות שזכויותיהן נפגעו. סיפורי המאבקים הסביבתיים שנחלו הצלחה מספקים עידוד ודחיפה לעסוק בתחומים אלו, להגביר את היכולת של עובדים סוציאליים לסייע לאוכלוסיות שנפגעו זכויותיהם ולחתור להגברת הצדק החברתי ולשינוי ביחסי הכוחות בחברה.
אני ממליצה בחום על קריאתו של הספר ועל שימוש בו ברמה הרעיונית והיישומית – הן בתחומי הקיימות והן בקידומן של קהילות בכלל.
ד"ר איילת מקרוס |בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, אוניברסיטת בר אילן. Ayelet.makaros@biu.ac.il
