תומר לוטן, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים בתקופת ממשלת בנט-לפיד, רואה בממשלה הנוכחית אחראית לזינוק הדרמטי באלימות בחברה הערבית. כמי שהוביל את המאבק בפשיעה והיה שותף לגיבוש מדיניות וכלים שהורידו את מספר הנרצחים, הוא מתבונן בתסכול בהתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שזנחו את אופני הפעולה שכבר הוכחו כיעילים.

הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני עמותת יוזמות אברהם, מתחילת 2023 ועד 4 באוקטובר, בהם כיהנה הממשלה הנוכחית בלבד, נהרגו בנסיבות הקשורות לאלימות ופשיעה 190 ערבים, בעוד שבשנת 2022 כולה, שבה כיהנה הממשלה הקודמת, נהרגו 115. בשנת 2021, שבה התחלפו הממשלות ביוני, נהרגו 126 ערבים, וזו היתה השנה המדממת ביותר עד אז.

"זו אותה משטרה, עם אותו תקציב ואותו מפכ"ל. אני מפנה את האחריות לממשלה"

תומר לוטן, מנקודת מבטך, אופן הפעולה של הממשלה הנוכחית הוביל לעלייה חסרת התקדים במקרי הרצח בחברה הערבית?
"חד משמעית כן. כשאני שואל את עצמי מה הביא לשינוי האקספוננציאלי הזה, אני רואה שאמצעי הייצור לא השתנו. זה אותה משטרה, עם אותו תקציב, אותו מפכ"ל, אותם מפקדי מחוזות, ותשתית החקיקה לא השתנתה. אז אני, בראש ובראשונה, מפנה את האחריות לשינוי לממשלה."

טוענים שהמגמה התחילה להשתנות כבר בשנה שעברה תחת הממשלה הקודמת.
"זו טענה שבן גביר ודובריו משמיעים אותה, אבל קל להפריך אותה. יש נתונים מפורטים. בשנת 2022, לאורך רוב חודשי השנה, היו פחות נרצחים בהשוואה לשנה הקודמת. ביוני וביולי היה זינוק גדול, בעקבות שניים-שלושה סכסוכי דמים מאד קשים. אז שמנו על זה דגש מבצעי, ובאוגוסט-ספטמבר חזרנו למפלס הנמוך שהיה קודם לכן. אז נכון שבמחצית השנייה של השנה היו יותר נרצחים, אבל ההשוואה הזאת היא מניפולציה."

ואכן, בנתוני המשרד לביטחון לאומי שהוצגו בכנסת במאי האחרון, ניתן לראות את העלייה במקרי הרצח ביוני וביולי 2022, ואחריה את הירידה למספרי הקורבנות בחודשים שלפני כן. בחודשים שחלפו מאז מאי, הנתונים במגמת עליה. חשוב לציין שישנו פער בין נתוני יוזמות אברהם לנתוני המשטרה, עקב שיטות ספירה שונות של קורבנות הפשיעה, אך המגמה בשניהם היא זהה.

מספר הנרצחים בישראל לפי חודשים ולפי מגזרים, ינואר 2021 – אפריל 2023 (נתונים: המשרד לביטחון לאומי, מתוך דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת)

עוד טענה היא שהמשטרה פשוט מתוחה יותר, בין היתר בגלל המחאה.
"אפשר להתייחס לטענה הזו ברצינות, אבל אני לא מקבל אותה. האירועים הגדולים והמרכזיים מבחינת סדר ציבורי מתמקדים במחוז תל אביב, וכמעט לא נוגעים במחוז חוף וצפון, שבהם מתרחש מרבית הפשע החמור. אלו גם לא באמת אותם כוחות, למעט מקרים מאד ספציפיים".

"הסכר נפרץ"

אז איך אתה מסביר את העלייה האדירה הזאת?
"מה שאני חושב שקרה למשטרה זה שהסכר נפרץ. אם ניקח את מספר הרציחות כמדד לפשיעה חמורה, משטרת ישראל בנויה היום, מבחינת התחנות, כמות השוטרים, מודיעין, ציוד, בניין הכוח, להיקף של 100 עד 150 נרצחים בשנה. זה מתאים למה שקרה בעשור האחרון. גם בשנה הכי קשה, שנת 2021, היו 161 נרצחים בכל המגזרים.

"פתאום אנחנו נמצאים במצב שיש סדר גודל של 240 נרצחים בשנה. אלו מספרים שלמשטרה אין איך להתמודד אתם. תחשוב על החוקר שיודע לשבת על שלושה מקרי רצח, פתאום יש לו שבעה. יש רגע שהסכר נפל. זה משפיע על המשטרה, על הפרקליטות, על כולם. אתה כבר לא יודע לאן להסתכל. זה קורה ברגע שעוברים רף מסוים."

ארגוני הפשיעה מזהים את זה?
"אני חושב שכן, למרות שזה לא מדיד. אין מדד לפחד של ארגוני פשיעה מהמשטרה. במדע הקרימינולוגי וגם בתורה שבעל פה אומרים שכאשר מפלס הפשע עולה, גם רמת האומץ, או החוצפה של העבריינים, גוברת. אנחנו לדוגמה רואים היום מקרי טבח שלא ראינו בהיקפים כאלה בשנים קודמות, שנכנסים לבית פרטי ויורים במשפחה. אני חושב שהזיהוי של ארגוני הפשע את המצב הוא לגמרי חלק מהעניין."

"יש 80 פעולות מעשיות שאפשר ליישם. בשורה התחתונה התכניות לא קורות"

יש החלטות שאפשר לקבל היום, ויגרמו לכך שפחות אנשים ימותו?
"אני לא רואה אור בקצה המנהרה כרגע. כשהייתי מתראיין לפני שלושה או ארבעה חודשים, התשובה שלי הייתה שיש תכניות מצוינות שהממשלה יכולה וצריכה ליישם. צריך ועדת שרים, למנות פרויקטור, לקיים דיונים שבועיים, להוציא לפועל את תכנית האמל"ח, החקיקה, המוניציפליות. יש בערך 80 פעולות מעשיות, מבצעים, אכיפה, חקיקה, פעולות מול צה"ל, פעולות של בניין כוח.

"עכשיו אני כבר לא רואה שום תסריט שבמסגרתו משהו ישנה את המגמה הזאת תחת ההרכב הנוכחי של ממשלת ישראל. ב-2022 הייתה מדיניות ציבורית שעובדת, ואין מי שירים את זה יותר."

אתה יודע בוודאות שהתכניות שהפעלתם לא קורות?
"בדרגות שונות. בשורה התחתונה זה לא קורה. יש דברים שבוטלו ישירות, נגדעו. תכנית 'עוצרים את הדימום' (תכנית לטיפול הוליסטי בפשיעה ברמה המקומית) נסגרה, אנשים הלכו הביתה. תכנית מסלול בטוח (תכנית ששילבה גורמי אכיפה שונים למאבק ממוקד בפשיעה), אחד המנועים המרכזיים להצלחת התכנית, קיימת על הנייר. בפועל, בשביל לנהל אותה צריך פרויקטור עם הרבה משקל. לנו היה סגלוביץ', שהיה עם איש משטרה מצוין ופוליטיקאי טוב. זה לא קיים היום. לפני חודש מינו פרויקטור, עו"ד רואי כחלון. תנאי ההצלחה שלו לא קיימים. בשביל זה אתה צריך גיבוי מראש הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם השרים יצחק גולדקנופף ואיתמר בן גביר (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

"אז האם יש שולחן שיושב אחת לשבוע ומנהל מבצעים משטרתיים? כנראה שכן, אבל זה לא 'מסלול בטוח'. כל העוקץ היה שילוב של הרבה גופים. אני יכול להגיד בוודאות שמנכ"לי משרד הפנים, האוצר, רשות המסים, הרשות להלבנת הון, כולם ישבו קבוע אצל סגלוביץ'. האם על השולחן שלהם היום נמצאת הפשיעה החברה הערבית? בפועל לא."

מה עם שרי הממשלה וראש הממשלה?
"החתיכה הפוליטית נעלמה לחלוטין. בנט וגם לפיד עסקו בזה מבוקר עד ערב. הם ניהלו את ישיבות ועדת השרים. היום נתניהו מכנס ועדה, לרוב אחרי אסון, ומה שמגיע משם זו 'הנפצה': שב"כ, מעצרים מנהליים, עוד הזדמנות לריב עם היועמ"שית. זו הצגת התיאטרון הקבועה, מהסוג שבן גביר מצטיין בה.

"תוסיף על זה את הדריסה שהמשטרה עוברת. התוצאה היא תשתית ארגונית ניהולית מקצועית שלא יכולה להחזיק על כתפיה את התכנית המצוינת. לא הופתעתי שמנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שלמה בן אליהו, התפטר. להבנתי מדובר באדם עם יושרה מקצועית ועמוד שדרה, ואין לו מה לחפש עם בן גביר. כל האווירה היא לא מקצועית."

ממשלה אחרת הייתה יכולה להצליח?
"אני נוטה להאמין שכן. גם אנחנו הגענו בנקודת פיק, אם כי המצב ההתחלתי עכשיו הרבה יותר חמור. גם ההיקפים, גם ההתבססות של תמנון הפשיעה. אני לא בטוח שהיכולת לתקן חזרה היא באותה מידת מהירות או אפקטיביות. אבל אני מאמין, כתפיסת עולם, במדיניות ציבורית. אם הממשלה היתה מובילה אגרוף של יישום מדיניות, המצב היה שונה. אני גם חושב שהחברה הערבית של היום הבינה כמה זה יכול להיות. אני רוצה להאמין שכשתהיה ממשלה שתבקש לשקם את המצב, החברה הערבית תוכל להתמסר למאבק במהירות רבה יותר".

החברה הערבית עוברת סוציאליזציה של פשע

אחד הנעלמים בכל האירוע הוא ארגוני הפשיעה עצמם. בתקשורת היהודית לפחות לא רואים או שומעים אותם, והפרופיל הציבורי שלהם מאד נמוך.
"כשאתה שואל את המשטרה מה שיעור הקורבנות שהוא נטו ארגוני פשיעה, מקבלים תשובה של משהו כמו 30-40 אחוז. יש נרצחים שהם ממש בתוך המערך של ארגוני הפשע, אבל הרוב לא חיילים מן המניין. בפועל זו לא דיכוטמיה. תמיד יש זיקה של פשיעה מאורגנת בתוך האירועים האלה.

"לדוגמה, נרצח אדם בכפר קרע. הרקע הוא סכסוך בין עבריינים. אבל אז מתברר שהאיש הזה הוא בן דוד של מישהו שהסתבך בשוק האפור, או אח מדרגה שלישית של מישהו שלקח משכנתא, ואז הלווה לקח גובה הלוואות."

כלומר ארגוני הפשיעה נוכחים ומשפיעים על חייהם של אנשים נורמטיביים לחלוטין?
"אני הרבה פעמים משתמש בביטוי 'סוציאליזציה של פשע'. החברה הערבית חווה את ארגוני הפשיעה מקרוב דרך עוגנים כלכליים כמו שוק האשראי, נגישות למשכנתאות, סכסוכי קרקעות, שוק אפור. אלו מקומות שארגוני פשיעה ממוסדים יושבים עליהם כמונופלים. יש להם המון שלוחות. יש סכסוך שכנים ברהט? יש לי למי לקרוא, והוא כבר בזיקה לאחד מארגוני הפשע.

המפכ"ל קובי שבתאי בזירת הרצח בבסמת טבעון (צילום: שיר טורם/פלאש90)

"ברגע שמבינים את זה, מקבלים תשובה לשתי שאלות. מבינים שארגון הפשיעה נוכח גם אם לא נכנס חייל עם מדים של ארגון פשע לבית, אבל מישהו שקשור למשפחות פשע קשור לאירוע. הדבר השני שזה עונה עליו הוא למה זה דופק על כך כך הרבה דלתות. ככה אזרח לא מעורב מוצא את בן דוד שלו נרצח. בשנה האחרונה אני שומע יותר דיווחים על חיבורים לארגוני פשיעה שנכנסים אפילו לסכסוכי נישואין. ארגוני הפשיעה הפכו לשחקן חובק כל, שלא עושה את זה באמצעים ישירים.

"מעבר לזה, המבנה החמולתי מאפשר לשרשר בלי סוף. יש לי סכסוך איתך, אני יכול לרצוח בן דוד שלישי שלך".

התקציבים לרשויות הערביות: "דוגמה לאיך לקחת בעיה אמיתית ולהפוך אותה לקטסטרופה"

בחודשים האחרונים היה דיון ער בקשר בין ארגוני פשיעה לתקציב הרשויות מקומיות, כשהשיא היה ששר האוצר, בצלאל סמוטריץ', עיכב תקציבים לרשויות. האם זה היה מהלך נכון?
"יש בזה גם אמת. גם אנחנו זיהינו שתקציב שעובר מהמדינה לרשויות חשוף לארגוני פשיעה. אגב, גם תקציב שלא הולך לרשויות, למשל מכרזים של משרדי הממשלה, גם מגיע לארגוני פשע לפעמים, כמו שנחשף לאחרונה על המכרזים של משרד הביטחון. אז זה לא רק רשויות, אבל זה נכון ששם הנגישות גבוהה יותר.

"אבל במקרה של עצירת התקציבים, אין ספק שהנזק גדול על התועלת. זה דוגמה טובה לאיך לקחת בעיה אמיתית ולהפוך אותה לקטסטרופה."

אז מה אפשר לעשות כדי להתמודד באמת עם הבעיה?
"במסגרת מסלול בטוח הוקם צוות בראשות מנכ"ל משרד הפנים דאז, יאיר הירש, שעסק בדיוק בזה. הוא לא הצליח לכסות את כל הבעיה, כי זו סוגיה מורכבת, ותקצוב הרשויות המקומיות נעשה מהרבה גופים. אבל הוא פרסם דו"ח מקיף עם המלצות מדיניות. הבעיה היא שההמלצות פורסמו באזור יוני, כשהיה ברור שהממשלה התפרקה, והיכולת לממש את ההמלצות תלויה בכלים שלא היו בממשלת מעבר.

"הציפיה שלי ממשרדי האוצר והפנים היא ליישם את דו"ח הירש. מה שבחרו לעשות זה להגיד 'בוא נקים ועדה אחרת'. במקום ליישם המלצות קיימות, לעשות ברקס להכול. אין לי ספק שהמאבק הוא פוליטי, וזאת התעמרות גזענית ברשויות מקומיות. היה גם רעיון לעשות 'רמזור רשויות מקומיות', שיקבלו תקציב לפי מודיעין לגביהן. זה בכלל אזור מסוכן שפתוח לפרשנויות, לא מדיד בשום דרך, ומתכון להרבה עיוותים.

"בכלל אני חושב שהסיפור הפך להיות קרדום פוליטי של הימין הפופוליסטי, שרחוק מאד מהמציאות. בסוף ההיקפים הם קטנים ביחס לתקציב שעובר לרשויות, ולא נעשה שימוש בכלים שיש כדי להתמודד איתו".

"המאבק ב'עין הנץ' הוא שגוי. למשטרה חסרים כלי פענוח"

איך אתה מסביר את אחוזי הפיענוח הנמוכים של פשיעה בחברה הערבית? אי אפשר ליצור משוואה כמו בטרור הלאומני או ברצח בחברה היהודית, שבהם כמעט תמיד מגיעים לרוצח?
"קודם כל הנתונים באמת נמוכים יחסית. שיעור פענוחי הרצח בחברה הערבית עומד על כ-25%, ויש שנים שמגיעים ל-30%. זה שונה בתכלית מהפשיעה בחברה היהודית. אבל צריך להבין שדפוסי הרצח בחברה הערבית שונים מהחברה היהודית. מרבית הרוצחים הם מתנקשים מיומנים, שיודעים מתי לירות, איפה לירות, איך לשרוף את האוטו, להעלים את הנשק, ולא להשאיר ראיות. המקרים שהרצח הוא לא כזה לרוב מפוענחים, כמו רצח במשפחה או קטטה לא מתוכננת. גם ארגוני פשיעה יהודים לא מפוענחים כל כך טוב.

"השוני השני הוא בכלי העבודה של טרור לאומני. השב"כ עושה מה שהוא רוצה, פרקטיקות של שטחים. זה לא קיים, וטוב שכך. אני לא רוצה משטרה שנכנסת לאיזה בית שהיא רוצה לעשות חיפוש, או משכנעת אנשים לשתף פעולה באותה דרך כמו שב"כ. בטרור הלאומני אנחנו עובדים במערכת חוקית שמיועדת לאויבים, והיא מאד מתירנית".

אז מה אפשר לעשות כדי לפענח יותר פשעים?
"המשטרה צריכה יותר סמכויות: סמכויות חיפוש יותר נרחבות, חדירה טכנולוגית שכרגע די מושבתת, וכלי ניתוח בזירה הציבורית – עין הנץ, זיהוי פנים."

הטענה נגד הכלים הללו היא שהם פוגעים בפרטיות של מיליוני אזרחים, ומעוררים חשש לשימוש לא ראוי נגד אזרחים תמימים.
"אחד הדברים שהשתנו אצלי בגלל התפקיד הוא שאני פחות חסיד של פרטיות. זה בסדר לשלם מחיר מסוים של פרטיות במרחב הציבורי כדי להשיג טוב ציבורי אחר, כמו בריאות או מאבק בפשיעה. אני חושב שהמאבק בעין הנץ הוא מאבק שגוי. כל דבר צריך לעשות עם פיקוח, ושקיפות, ודיווח לוועדה בכנסת. אפשר להקים גוף בקרה, אפשר להפעיל כלים של שמירה ופיקוח למניעת שימוש לרעה. בשורה התחתונה, המשטרה חסרה מאד בכלי פענוח. זה גם היה הכישלון המרכזי שלנו. צריך להזיז את המטוטלת, אבל לבחור את הכלים עם מקסימום ערך ומינימום נזק."