האירועים בדרום בעיצומם, ומעבר לשמירה על החיים, ההורים צריכים לדאוג לרווחה הנפשית של ילדיהם. ההיגיון המרכזי שהמומחים מנסים להנחיל להורים הוא מגע בלתי אמצעי – לדבר עם הילדים בגובה העיניים, לאפשר להם לשאול שאלות ולתת להם לבטא את עצמם גם באופן רגשי. חשוב לא להשאיר זאת למסכי הטלוויזיה.
הילדים קולטים מידע מסביבם ומסוגלים להבין אותו, ולכן שיחה שנעשית באופן נכון תוריד את רמת החרדה שלהם.
סא"ל במיל' טלי ורסנו אייסמן, מסבירת פיקוד העורף, פרסמה שורת כללים מעשיים לשיחה עם ילדים במצבי קיצון:
- אל תשתמשו במילים גבוהות כדי להסביר לילדים הצעירים את המצב. ילדים צעירים לא יודעים מה זה 'מאבק', 'מערכה' או 'מבצע'. אם תדברו במושגים שלהם, תפחת החרדה. כשהם שואלים למה זה קורה, אפשר לומר שיש לנו ריב עם השכנים שלנו על האדמה של ישראל, ריב שנמשך הרבה שנים ולפעמים מגיע למצב של ניסיון לפגוע.
- ייתכן שיהיו אזעקות – כדאי להסביר שהאזעקה נשמעת חזק ומפחידה כי היא שומרת עלינו, ובזכותה אנחנו יודעים שצריך לעזוב הכול ולהיכנס למרחב המוגן.
- אנחנו יודעים כיצד עלינו לפעול כשיש אזעקה – ניכנס מיד למרחב המוגן שלנו. חשוב מאוד לבדוק מראש כמה זמן התרעה יש באזור שלנו, ואפשר לעשות זאת בעזרת הילדים.
- מומלץ מאוד לעשות תרגול כניסה למרחב המוגן כדי לוודא שאין שום דבר שעלול להפריע בדרך ושמספיקים להגיע אליו בזמן.
- תנו לילדים תפקידים. זה מגביר את תחושת השליטה שלהם. למשל, ניתן להטיל עליהם להכין משחקים למרחב המוגן. בזמן האזעקה – להכניס את בעלי החיים, להתקשר לסבא וסבתא לעדכן מה מצבכם ועוד.
- שימו לב למידע שהילדים נחשפים אליו בזמן האירועים. מסתובבות ברשת הרבה שמועות ולעתים גם תמונות לא ראויות. הסבירו להם שאין צורך שיעקבו אחר החדשות, אלא שאתם תעדכנו אותם בעת הצורך. באותה הזדמנות כבו את הטלוויזיה במרכז הבית ונסו לנהל שגרה ככל הניתן.
- שימו לב שהתנהגויות כמו חרדות, פחדים, צורך להיצמד להורים או רגרסיה בהתנהגות, הן דבר נורמלי באירועים כאלה. בימים לא פשוטים כדאי להעניק לילדים את כל הביטחון הנדרש ולא חייבים להקפיד איתם על כל הכללים והחוקים.
- במקרה של תגובות חריגות וקיצוניות, כמו חשש לצאת מהחדר, מומלץ להיוועץ עם אנשי טיפול. ניתן לעשות זאת גם דרך מוקדי התמיכה הטלפוניים הרשותיים.
- זכרו שהפעולות שתקיימו בתא המשפחתי שלכם יתנו לכם המון כוח ועוצמה כמשפחה. אפשרו לילדים גם לשאול ולבטא את עצמם רגשית. אל תבטלו רגשות לא נעימים כמו פחד או כעס על המצב ונסו להכיל אותם. נוסף על כך, הזכירו לעצמכם ולילדיכם כל מה שנותן כוח: יש לנו צבא חזק, מיגון ששומר עלינו וניסיון קודם, וכפי שעברנו אירועים קודמים – נעבור גם את זה.
- הורים יקרים, זכרו גם את עצמכם בתוך האירוע הזה. התפקיד ההורי נותן כוח והתגייסות למשימה אבל ייתכן שגם אתם תצטרכו אוורור רגשי. מצאו את הדרך לפרוק, לשתף ולדבר את שעל לבכם.
מרכזי החוסן הכניסו בראשי התיבות מתנ"ה את עיקרי ההתנהגויות המיטיבות שההורים יכולים לסגל לעצמם ולילדיהם, כדי להקל על המתח הנפשי:
מ =מגע (חיבוק ארוך 45 שניות)
ת =תנועה (ניעור ידים וגוף, טלטול הידיים לצדדים 30 פעמים)
נ =נשימות (לנשום מהאף, לנשוף תוך כדי אמירת בזזזזז, ספירת נשימות ארוכות ועמוקות)
ה =היגד חיובי – אני בטוח.ה ומוגנ.ת תוך כדי תיפוף הפרפר (יד ימין מתופפת על כתף שמאל ויד שמאל מתופפת על כתף ימין)
מודל מעש"ה הוא מודל פשוט לסיוע מיידי בעת נפילת טילים/אזעקות לנפגעי חרדה.
מ – מחויבות:
יצירת מחויבות שנותנת תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.
"אני כאן ואני לא הולך לשום מקום".
ע – עידוד לפעילות יעילה:
לעודד לפעולה כדי לסייע לעצמו ולסביבה. להרגיש שהוא תורם – מצמצם את תחושת חוסר האונים ולהפוך מקורבן למסייע.
לדוגמה: ילד שחזר עם התקף חרדה ממפגש חברתי בחוץ – "תתקשר לכל מי שהיה איתך, ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".
ש – שאלות מחייבות מחשבה:
חיזוק ערוץ השכל וצמצום ערוץ הרגש במטרה לחזק את תחושת השליטה במצב.
לדוגמה: תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו? איפה נמצא המרחב המוגן הכי קרוב אליך?
ה – הבניית האירוע:
מה היה, מה קורה עכשיו, מה יהיה.
חשוב להדגיש שהאירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו.
נוסף על כך, משרד החינוך פותח חדר מצב מיוחד ומעמיד קו סיוע רגשי לתלמידים, להורים ולאנשי החינוך כדי להיות מוכן וערוך לכל התפתחות ולכל תרחיש אפשרי. המשרד פותח קו סיוע רגשי, המאויש על ידי אנשי המקצוע של השירות הפסיכולוגי ייעוצי, שיעמוד לרשות תלמידים, הורים וצוותי החינוך. מספר הטלפון של קו הסיוע: 6552*, שלוחה 5
