"אנחנו מטפלים בכל הנפגעים שמגיעים. מגיעים הרבה אנשים, הסיטואציה לא פשוטה נוכח עולם התוכן שחלקם נחשפו אליו ונפגעו ממנו", מספר ל'דבר' טל עובדיה, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, סגן מנהלת השירות הסוציאלי במערך בריאות הנפש במרכז הרפואי ברזילי באשקלון, "למרות שאנחנו מאוד מתורגלים ולמודי ניסיון באזור הזה, תקיפה בעוצמה כזו לא ראינו ב-20-15 השנים האחרונות. אנחנו עדיין בשלב העשייה, אנחנו כרגע עדיין לא מעכלים במה אנחנו מטפלים".
"קמנו למציאות שלא תכננו לקום אליה. הגענו מהר מאוד לבית החולים", הוא מספר, "כל מי שיכל הגיע, כל מי שהיה בסביבה, כל אחד בתפקידו, כדי לתת מענה לכמויות הגדולות של הנפגעים שהחלו להגיע מהבוקר. זה כולל גם עבודה במיון, עם הנפגעים והמשפחות, וגם עבודה במרכז המידע למשפחות ובמוקד הטלפוני".
עובדיה לא יכול למסור נתונים מדויקים לגבי מספר הנפגעים, אך הוא מספר שמתוך 39 העובדים והעובדות הסוציאליות במערך, 15 מטפלים כעת בהמוני נפגעים בבית החולים ברזילי, מרביתם נפגעי גוף שסובלים גם מחרדה. "אנחנו שומעים תיאורים מאוד קשים, גם מאלה שהגיעו מהמסיבה וגם מאנשים שהגיעו מהקיבוצים שמסביב, גם מהצוותים הרפואיים שמטפלים בפציעות הפיזיות, גם מהפסיכיאטרים, גם מאלה שמגיעים אלינו".
ההתערבות כרגע, מסביר עובדיה, היא מאוד ממוקדת, ומבוססת על עקרונות מובנים. "יש כאן בעצם פגיעה ברצף. אדם נסע בלילה למסיבה, הוא לא חשב שהוא יצטרך להסתתר מפני מחבלים. הפגיעה הזו ברצף היא זו שיכולה, במקרה שאין החלמה, ליצור אחר כך את הפוסט-טראומה".
"כשפוגשים אדם שמגיע מהטראומה, בטיפול הראשוני, הדבר הראשון שהכי חשוב לעשות זו יצירת המחויבות מולו. שלום, אני טל, אני עובד סוציאלי ואני פה. אחר כך ליצור רצף: הגעת מהמסיבה, אתה עכשיו בבית חולים, בדקו אותך, אתה הולך לעבור טיפול כזה וכזה ובדיקה כזו וכזו. אחר כך תשתחרר, ההורים שלך יגיעו לקחת אותך הביתה. אחר כך מגיע העידוד לפעולה- תתקשר להורים, תאסוף את הטלפונים וכ'ו".
"כל השיחה הזו מאוד ממוקדת. בנקודה הזו לא מעודדים את החשיבה האסוציאטיבית או את ההצפה. המטרה בטיפול הראשוני היא שהאדם הנפגע יהיה ממוקד, להחזיר אותו לרצף. אחר כך אומרים לאנשים שאם בחודש הקרוב הם מזהים סממנים של עוררות, הימנעות, חודרנות- זה טבעי ונורמאלי, אבל אם זה ממשיך, צריך לפנות לאיש מקצוע".
"זה משהו שעושים עם כל מטופל", אומר עובדיה, "לא משנה אם הוא נפגע בתאונת דרכים או בהתקפת טילים או אירוע חבלני. העוצמות הן שונות. למשל, הגיע עכשיו מטופל שלא מסוגל לתקשר. פינו אותו לבית החולים, הוא לא ידע אפילו להגיד איך קוראים לו. אחר כך אשתו והבן שלו הגיעו. והיה חשוב מאוד להפגיש בניהם".
עובדיה מסביר שאת ההתערבות הראשונית והממוקדת- לא רק איש מקצוע יכול לעשות. "גם אזרחים או חיילים יכולים לעשות את זה אחד לשני. כמובן שלנו, כאנשי טיפול, יש את היכולת להתרשם אם יש צורך בהתמקדות יותר רחבה, וכוללת צורך בטיפול תרופתי או אפילו באשפוז.
בבית החולים ברזילי באשקלון מתורגלים בטיפול באירועים דומים, אבל סדרי הגודל בלתי נתפסים. "בגלל שאנחנו כבר עם ניסיון ממבצעים קודמים, אנחנו יודעים להיות ערוכים. אנחנו יודעים שהגל הראשון מגיע עכשיו, אבל זה לא ייגמר עכשיו. וזו התמודדות כפולה. אתה גם מתמודד עם האיום עליך, עכשיו נפל טיל בברזילי. וגם עם התחושה שאתה משאיר את המשפחה והילדים בבית. אנשים פה מרגישים מחויבות אדירה, שהם חלק ממשהו גדול מהם. אז אתה מתפקד. אבל אתה בהחלט יכול ללכת לישון עם זה אחר כך".
