"בדרך כלל אנחנו מקבלים שיחות אחרי אירוע, זו פעם ראשונה שאנחנו מקבלים שיחות במהלך המקרים", אומרת ל'דבר' אירית אלוני, עובדת סוציאלית קלינית מתמחה בטראומה ומנהלת היחידה הקלינית בנט״ל, מספרת על היום הקשה במוקד הטלפוני של נט"ל. "זה היה יום קשה מאוד. תסריט האימה היה הפחד מהמחבלים בחוץ. אנשים אמרו- אנחנו יודעים איך להתמודד עם הטילים, אנחנו לא ידועים איך להתמודד עם זה".

אלוני, שמנהלת את היחידה הקלינית, התנדבה לעזור בשטח והחזיקה עד לפני מספר רגעים קו סיוע. "קיבלתי שיחות קשות מנשוא, אני לא זוכרת כזה דבר", היא מספרת. " נט"ל הוא ססמוגרף של החברה הישראלית. אנחנו מקבלים את הטלפונים ורואים את העוצמות. העוצמות עכשיו בלתי נתפסות".

"התקשרו ילדים, משפחות, הורים לבני נוער שהיו במסיבה, אנשים שם משפחות בעוטף. התקשרו אנשים שהתקשרו בלחש שפחדו שישמעו אותם מחבלים. אנשים שקיבלו צו 8 התקשרו ואמרו שהם משותקים מפחד. אנשים עם פוסט טראומה, פלאשבקים מיום כיפור וממלחמות אחרות שצפות להם חוויות ותמונות. חוסר האונים הוא מוחלט, ויש המון חוסר וודאות. זו טראומה אחרת, כמה דרגות מעל".

לחץ וחרדה הם חלק בלתי נפרד ממצב חירום, ובמצב חירום עמוק וקשה כל כך, כמו זה שכולנו חווים ב-12 השעות האחרונות, מתח הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של כל הישראלים. במהלך היום, דיווחה עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) על עלייה של 3,300% בפניות לסיוע נפשי לעומת יום ממוצע- יותר מאלף שיחות, מאות מתוכן מאזור המרכז ומאזור דרום. וכן מבני משפחה מודאגים שמחפשים פצועים ונעדרים.

"בעולם הטיפול הקליני, ככל שעוצמת ההפתעה היא יותר גבוהה, והאירוע יותר פתאומי, כך עולים התסמינים הפוסט טראומטיים, ועוצמת החרדה עולה" מסבירה אלוני כיצד ניתן להתמודד עם מתח, לחץ, חרדה ודחק, איך כדאי לתווך את המצב לילדים וממה כדאי להימנע, ואיך להתמודד עם מצבי קיצון של התקפי חרדה או התקף פוסט-טראומטי.

איך ניתן להרגיע את המצב?

• להימנע מהרשתות החברתיות, עדיף לראות טלוויזיה יחד. וגם זה- במינון.

"קודם כל, לא להיכנס לרשתות החברתיות. להפחית את זה כמה שיותר. בתוך הרשתות רצים סרטונים ותמונות קשות מאוד, תכנים לא מווסתים, הרבה פעמים גם יכול להיות פייק ניוז או משהו שמוצא מתוך הקשר, וגם אם זה נכון זה הרבה פעמים חצאי מידע. אנחנו לא צריכים את זה. זה רק מזין את הרעל לנפש. פשוט להנמיך את זה עד הסוף.

"עדיף לראות חדשות בטלוויזיה יחד, כל המשפחה. בעיקר כשיש ילדים, ובמיוחד מתבגרים שנמצאים בטיקטוק ובאינסטגרם ומקבלים שם דברים שאנחנו לא יכולים לתווך להם. לפחות בטלוויזיה כולם יחד, ויש את העיניים המבוגרות שיכולות לתווך ולדבר".

"אבל גם את זה חשוב לעשות בתיווך ומינון. לא צריך חדשות בקולי קולות 24/7 בבית. חשוב לזכור שהחדשות בטלוויזיה חוזרות בלופ כל הזמן. להיות שם במינון, להוריד את הווליום. אני לא אומרת להיות לגמרי מנותקים, ממש לא, אבל למצוא את המינון הנכון".

• לנרמל את הפחד

"חשוב מאוד לנרמל את המצב. חשוב להדגיש שמדובר בתגובה נורמלית למצב לא נורמלי. הגוף נלחם בפחד, ודפיקות הלב, הזעה, בכי- הכל לגיטימי ונורמלי. גם אם אומרים לנו- אני לא מסוגל לאכול, אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר, אני מרגיש חוסר אונים- ברור. יש פה מצב מבעית. גם עם ילדים וגם עם מבוגרים, הדבר הכי חשוב זו התמיכה שלנו אחד בשני, הסולידריות. אנחנו צריכים אותה. להגיד- גם אני מרגיש ככה, בוא ננסה לעשות משהו יחד".

"מגע הוא חשוב מאוד. חיבוק, נשיקה, נגיעה בכתף, ליטוף. גם עם בני אדם, גם עם בעלי החיים. זה משחרר לנו דופמין שמאוד מאוד מרגיע. אפשר לנסות להתמודד בהפוגה- עם הומור, עם מוזיקה, להכין יחד אוכל טעים. גם ללכת יחפים בבית יכול לעזור, להרגיש את הקרקוע".

• כשיש ילדים, חשוב להיות ערים לתגובות שלנו

"חשוב להיות כל הזמן ערים לתגובות שלנו, במיוחד ליד ילדים. בסוף, מה שאנחנו זוכרים לאורך טווח מאירועי חירום זה מה ההורים שלנו עשו ואיך הם הגיבו והתנהלו. לנסות לא לצעוק, לנסות להוריד לחץ, לדבר בשקט וברוגע, לאסוף את עצמינו. חשוב שאנחנו נהיה המרגוע עבורם, הפינה הבטוחה".

• לשמור על רצף

"במצבי חירום כאלה מאוד חשוב לשמור על הרצף כמה שניתן. זו לא שגרה, ואין מה לשקר לילדים או לבני המשפחה שמדובר בשגרה, אבל כן לעשות הפוגה מסוימת. לעשות יחד דברים שאוהבים לעשות- לשחק משחק, להכין עוגה, לעשות דברים של יחד, שטיפה שומרים על הרצף ומזיזים אותנו מהדבר הזה, להסיח טיפה את הדעת. גם פה, רלוונטי לכולם- גם לילדים וגם למבוגרים".

• לגלות אחריות חברתית

"יש לנו עכשיו, לכולנו, אחריות חברתית. גם לפני שרצים להתנדב, מה שחשוב מאוד כמובן, אנחנו יכולים להיות קווי הסיוע של הסביבה שלנו. להרים טלפון, לבדוק שממולאים הצרכים הבסיסיים- שיש אוכל ומים, שיש מיגון, שיש סוללה בנייד. לדאוג לסבא וסבתא, לשכנים, לתת יד ואוזן כמה שאפשר. וגם בשבילינו- חשוב להיתמך. להיות עם המשפחה, לדבר, לפתוח, להקשיב. להיעזר ולעזור. אנחנו בזה יחד, נצא מזה".

איך להתמודד עם מצבי קיצון?

ישראל היא מדינה מאוד טעונה, ומסתובבים בנינו הרבה אנשים עם פוסט טראומה וחרדה בכל הגילאים. אם נתקלים במצב קיצון- התקף חרדה, או מצב פוסט טראומטי, חשוב מאוד להתנהל נכון, ולשמור על עקרון הרצף. "גם פה, חשוב להבין שזו תגובה נורמלית- זה המצב שלא נורמלי".

• לשאול שאלות פשוטות

"בהתקף חרדה הגוף שלנו נכנס לדריכות, הוא מתכונן להילחם", מסבירה אלוני. "הוא מאיץ את קצב הלב, מעלה את לחץ הדם, גורם לנו לנשימות מהירות. אם מדובר באדם שזה עוזר לו- אפשר להחזיק, לתת לו להרגיש שאתה איתו. לשאול אותו שאלות פשוטות- מי אתה, איפה אתה נמצא. אם זה אדם זר- מאיפה אתה, איך קוראים לך, למי אפשר להתקשר".

• לשמור על שיחה ממוקדת ולתת משימות קונקרטיות

"לא להיכנס לרחמים או לשיחות עמוקות, להיות בשיחה מעשית, ממוקדת. להחזיר אותו למציאות. לתת משימות קונקרטיות- בוא נגיד מי סביבנו, בוא נגיד מה עושים, בוא נחייג עכשיו ל-106, עכשיו מכינים לאכול. אחר כך אפשר לנשום יחד, נשימות מוכחות כמאזנות ומרגיעות לחץ. להכניס נשימה עמוקה, לספור עד 5, להוציא החוצה. ללכת על הרצפה, לעמוד על קצות האצבעות, לעשות תרגילים גופניים. אלה דברים שיכולים מאוד לעזור".

• לא להתמודד לבד

"חשוב מאוד לא להיות בזה לבד, ולהשתמש בעזרה. לחייג לנט"ל, לחייג לער"ן, להגיע למרכזי החוסן. במיוחד אם מדובר בהתקף מתמשך. גם בהמשך, לקבל סיוע- אפשר ביחידה הקלינית בנט"ל, במרכזי החוסן, לקבל עזרה של איש מקצוע".

***

קו הסיוע של נט"ל: 1-800-363-363 הקו מעניק סיוע נפשי לכל מי שחש לחץ, חרדה וזקוק לתמיכה וסיוע נפשי בעקבות המצב.

קו החירום של ער"ן: 1201, ניתן לפנות גם באתר, בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל ומסרונים. בקו ניתן לקבל שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית