אפרת אדרי שרעבי, עובדת סוציאלית וסגנית מנהל מחוז ירושלים במשרד הרווחה, היא חלק מקבוצת העובדים הסוציאליים שמלווה את משפחות הנעדרים והנרצחים במלחמת 'חרבות ברזל' החל מאתמול (מוצ"ש). על השאלה איך היא והמטפלים הנוספים מתמודדים עם המצב, היא מתקשה למצוא את המילים, ולבסוף אומרת, "בקושי רב ובדמעות"

"כיוון שיש כמות מאוד גדולה של נעדרים, כמות המשפחות שמגיעות היא בלתי פוסקת. עשרות רבות של משפחות. הכי כואב זה שאנחנו לא יכולים לדעת. מדובר בהיקפים שלא ידענו, ובכאוס בטחוני יוצא דופן. אי הוודאות הזו היא קשה מנשוא. אבל אנחנו יודעים שייקחו ימים רבים עד שתושלם מלאכת הזיהוי".

במצב כזה, היא אומרת, אין הרבה מילים שיכולות לנחם. אבל עצם זה שמטפלים נוכחים שם, משתתפים בכאב, מזדהים, מביעים סולידריות ונותנים את החיבוק, בין אם גשמי ובין אם וירטואלי, זה הרבה. "לצערי יש לנו רק אי וודאות להציע, אין לנו אפשרות לתת תשובות או להסיר את הספקות, ועם זה הכי קשה להשלים".

"הבשורה היא, בדרך כלל, או שהילד שלהם חטוף או נרצח. זו סיטואציה מטורפת ולצערי אין הרבה בשורות טובות. מי שמגיע למרכז המשפחות לא שומע הרבה טוב. כן קורה לעיתים נדירות שפתאום הנעדר מתגלה כפצוע באיזה בית חולים או נמצא באיזה מחבוא, אבל בנקודת הזמן הזו זה פחות סביר, יש כבר מסד נתונים מובנה ממערכת אדם בבתי החולים, ורוב הבשורות מרות. זה בדרך כלל ילדים, חיילים או מבלים מהמסיבה, או בני משפחה מהקיבוצים, ואני לא יודעת מה בשורה יותר 'טובה' – אם הילד חטוף או הרוג. חלק מגיעים כשהם יודעים שנחטפו כי עשו איכונים לטלפון או שראו סרטונים, אבל רבים לא יודעים על גורל יקיריהם".

"יצא לי גם ללוות משפחות בסיטואציה דומה באסון מירון", היא מספרת. "את פשוט בוכה איתם. שומעים את הסיפורים, את החרדות, את החוויות, את השעות והמילים האחרונות. גם אנחנו אנושיים, אנחנו פשוט בוכים איתם, וזה בלתי נסבל. אנחנו רואים ברשתות החברתיות עשרות פוסטים ותמונות של צעירים שמחפשים אותם, והלב באמת נשרף. זה לא מתקבל על הדעת שזה מה שקרה".

בני משפחה שמנסים לאתר את יקיריהם מגיעים החל מאתמול למרכז למשפחות נעדרים, שפתחו אתמול (מוצ"ש) פיקוד העורף ומשטרת ישראל במטה להב 433 בקרית שדה התעופה. בשיחה עם המשפחות מבוצע תשאול שיכול לסייע באיתור הנעדר – פרטים, מאפיינים גופניים, סימני זיהוי ואף דגימות DNA, ופרטים אלו משווים לפרטי הפצועים, החטופים והגופות שטרם זוהו. במקביל לאנשי הביטחון והמשטרה במוקד פועלים בו, גם עשרות עובדים ועובדות סוציאליים, שמלווים את המשפחות בשעות הטרופות הללו.

"אי הוודאות זו הוודאות"

"מלאכת הזיהוי תיקח זמן רב", אומרת אדרי שרעבי, "מדובר בכמות בלתי נתפסת של גופות, וייקח ימים ארוכים לזהות את כולם. חלק מהגופות, לצערי הרב, גם לא במצב בו ניתן לזהותן על פי מראה בלבד, וצריך לעשות תהליך של זיהוי באמצעות DNA. זה תהליך שלוקח זמן, והוא אינו מיידי. כרגע, במצב הזה, אי הוודאות זו הוודאות".

"כל התהליך הזה הוא מורט עצבים. המון אי וודאות, טירוף, סימני שאלה, ספקות, תסכול וכעס. כל הדברים האלה צריכים להיות מוכלים בצורה אדפטיבית. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להכיל וללוות את המשפחות".

"אנשים נקראו למילואים. כל מי שיכול מגיע"

למרכז נקראו עשרות עובדים סוציאליים, גם מהרשויות המקומיות וגם ממשרד הרווחה, שמאיישים אותו כל הזמן. "אנחנו מגיעים ממערכת שהיא גם ככה בחסר, אנשים נקראו למילואים", מספרת אדרי שרעבי, "העובדים הסוציאליים באזור הדרום ועוטף עזה מאוד עסוקים במצב, גם אישית וגם במוקדים ובכל ענייני העבודה, וכל מי שיכול מגיע – מהצפון, מהמרכז, מרושלים, מכל הארץ."

"הם ממש עושים מילואים, נותנים ימים ושעות רבות. כרגע, אירועי הרווחה הרגילים נדחקים הצידה. כל זה כשגם אנשי הרווחה מתמודדים עם גיוס של ילדים לצבא, של בני זוג למילואים, עם נעדרים והרוגים בקרב המשפחות והחברים, עם חרדה וילדים בחרדה, חלק עם ילדים שנמצאים בבית בגלל שאין לימודים ובני זוג שגויסו למילואים ומנסים למצוא סידורים. אנחנו חלק ממה שקורה, זה לא פסח עלינו. אבל אנחנו חייבים לפתח חוסן ולצאת לתפקיד שלנו, וזה מה שאנשי הרווחה מתמודדים עליו ב-48 השעות האחרונות".

לדבריה, במשרד הרווחה משתדלים מאוד גם ללוות את העו"סים בעצמם. "כשעוסקים כל כך הרבה בטראומה ובטרגדיה, אתה מאמץ לעצמך חלק מהטראומה. בשפה המקצועית זה נקרא טראומטיזציה משנית. כדי למנוע את זה כמה שיותר, אנחנו נותנים סיוע קבוצתי ותמיכה רגשית ככל הניתן לעו"סים שלנו, כדי שגם הם יוכלו לעבד את הרגשות שלהם ולפתח חוסן לצאת איתו לעבודה, כדי להיות יותר חזקים גם אישית וגם בתפקיד. אם אנחנו נתפרק, לא יהיה מי שיכיל".

משרד הרווחה מפעיל מוקד 118 בתגבור משמעותי. כל אדם שמרגיש מצוקה, או שיש לו שאלות כלשהן, יכול לפנות למוקד. משפחות המגיעות לחפש את יקיריהם מתבקשות להגיע עם פרטים מזהים, פריט ממנו ניתן להפיק DNA ותמונה של הנעדר. בני משפחה שמבקשים לדווח על היעדרות קרוביהם ונמצאים באזורי הלחימה מתבקשים בשלב זה לדווח טלפונית למוקד 105 של משטרת ישראל.