"מי פנוי לנסוע לקריית שמונה?" צועקת שלומית, אחת מהאחראיות על החמ"ל האזרחי בראש פינה. עשרות המתנדבות והמתנדבים שעסוקים כבר כמה שעות בהכנת כריכים מנדבים את אחת הצעירות שתיסע.

השעה 9:52 והמרכז המסחרי של ראש פינה מלא במתנדבים שאורזים כריכים, פירות וירקות לחיילים במוצבים בצפון. כולם עובדים, כולם עם רוח איתנה, מהצעירים שי, זמרתיה ומנחם, עד למבוגרות כמו רות, שולה ופינה שוורץ, שמשפחתה הגיעה לראש פינה כבר ב-1878.

החמ"ל מופעל ממאפיית 'ג'עוני-בית מאפה'. "הבעלים פשוט התנדב ותורם הכול", מתלהב גדי בן שמעון, תושב המושבה. "שלחנו הודעות בווטסאפ, ואנשים פשוט זרקו הכול מהידיים, עזבו הכול, ובאו להתנדב. יש פה אימהות לחיילים שגויסו, חקלאים שבאים ותורמים פירות, אנשים שקונים לחמניות ומביאים. מחמם את הלב".

"אני מרכזת את הצרכים הבסיסיים – אוכל, בגדים, היגיינה, ואומרת למי שרוצה לתרום מה צריך להביא", אומרת שלומית. "איילת ואני אחראיות על הרשימות, לנהל מה הולך לאן, יש 169 אנשים שהתנדבו". "אם תהיה מערכה גם בצפון, זה יהיה אסון", אומרת רות וחותכת עגבנייה, "אבל יש לנו את מערך החירום מהטובים בארץ. המקלטים מאובזרים".

"מתקשרים אלינו חיילים שאומרים: 'אנחנו מתים מרעב, לא אכלנו 30 שעות'", אומר גיל שחריטי, אחד מהמארגנים. "אתמול הוצאנו 2,500 סנדביצים והיום יצאו פי 2. מביאים לי מזון מכל האזור. מהמלונות שכרגע לא פועלים, מאולמות אירועים. שני הילדים שלי בחו"ל, בדרך לארץ להתגייס למילואים. הילד הקטן אמור היה להתגייס שבוע הבא".

"אנחנו שומרים על השגרה בלהרגיע ולהפעיל חניכים שלנו שהם קטנים", אומר זמרתיה, תלמיד תיכון שמתנדב ב'השומר החדש'. "אנחנו מנסים להסביר להם ולהיות איתם, כל שאר הזמן אנחנו פה עוזרים במה שצריך. הילדים מאוד אופטימיים בגיל הזה, אז לא קשה להרגיע אותם".

"אנחנו מכירים את הסיפורים של ההורים שלנו על מה שהיה פה", אומר שי, חברו של זמרתיה, "שגדלו במשך שנים תחת הפצצות במקלטים. אנחנו נישאר פה בכל מצב לעזור כמה שיותר".

בצומת הגומא עשרות חיילים מתארגנים ומתרעננים, ואיתם האזרחים שהגיעו לדאוג להם. עבור שמחה אדרי מקריית שמונה זו כבר הפעם השלישית שהיא מגיעה עם המכונית כדי לנסות לענות על צורכי החיילים. "עכשיו הבאתי להם תהילים שקיבלנו כתרומה, וטלק. הבאנו מזון וביגוד. כל הזמן יש צורך בדבר אחר, ואנחנו נעמוד בזה למען הסולידריות שמעלה מוראל לחיילינו ולנו".

כמו ישראלים רבים, גם אדרי מקבלת בקשות בווטסאפ לצרכים של חיילים. חברה שלחה לה הודעה: "בן של חברה טובה נמצא במוצב והם בלי אוכל כל היום. תוכלי לסייע?"

משפחת קדוש הגיעה מבנימינה עם תא מטען מלא כל טוב. "יש לך שמפו? אין לך שמפו", אומר אב המשפחה למ"מ לידור, שמודה לו. "תתחילו לקחת, חבר'ה. חטיפי אנרגיה שיהיה לכם לאפודים, עוגיות, פיסטוקים לחבר'ה, סוללה נטענת בבקשה". בין החיילים עוברים גם שני נערים ממחניים ומשדה נחמיה. הם בכיתה י"א, והגיעו עם אחד החברים שיש לו רישיון לחלק קרטיבים ובמבה. הם עוברים עם שקיות במבה וציידנית וצועקים: "מי רוצה במבה?"

בצומת עמיעד עומדות נשים מהיישוב כורזים עם דגל ישראל, שולחן פלסטיק, גזיה ותנור פיצות. נגמ"שים ומשוריינים בדרך לצפון עוצרים אצלן, או לכל הפחות מצפצפים לאות תודה. "הבת שלי עכשיו בצו 8 ביחידת חילוץ והצלה ליד באר שבע, אז באתי לכאן, כי אני חייבת לעשות משהו, לשנות אווירה", אומרת בהתרגשות סילבי שלומיאן. "מהרגע להרגע התארגנו, אנשים הביאו מהבית דברים. סנדוויצ'ים, פירות, שתייה, עוגות, הכנו שקיות עם מוצרי טואלטיקה, והחיילים עוברים ולוקחים".

מכונית עוצרת, נהגת צעירה מעודדת את הנשים. "הכנתי 50 פריקה ובאתי ממגדל כדי לחלק לחיילים", היא אומרת וממשיכה צפונה. "התגובות מעולות", אומרת תמר עירון, גם היא מכורזים. "'בזכות דברים כאלה ננצח', הם אומרים לנו, ואנחנו ממש מתרגשות. אנשים רק רוצים לעזור. לפני שעה עצר מישהו במכונית והביא 200 שקלים כדי שנקנה דברים".

"אנחנו פה להעלות את המוראל", אומרת אלה שלומיאן, "שמרו על עצמכם ותחזרו הביתה בשלום".