במרחק של פחות מ-10 קילומטרים אוויריים מגבול לבנון, תושבי קריית שמונה וחצור הגלילית מקשיבים קשב רב להתפתחויות. בארבעת ימי המלחמה הם נדרשו מספר פעמים להיצמד למרחבים המוגנים המעטים מחשש לטילים ולחדירת מחבלים.
"בתים ישנים מאוד, טיל אחד מורידים אותם"
עבור רובם המוחלט מדובר במקלטים שכונתיים או מרתפי הבניינים וזאת על רקע קצב המיגון האיטי, בחלקם כמעט אפסי של המבנים הישנים "במעל 85% מהבתים אין ממ"דים. רק מקלטים" אומר יצחק קראקו, תושב חצור הגלילית. "בתים ישנים מאוד, 7 קומות, טיל אחד מורידים אותם. זה מסוכן ואני לא יכול להרשות לעצמי לשבת בבית".
קראקו מצביע על רב הקומות הישן במרכז העיר בו הוא גר. לידו שורות בנייני רכבת ולידן שלט שצופה התחדשות עירונית, אך זו טרם החלה. חצור, כמו מספר ישובים נוספים על קו השבר הסורי-אפריקני הנמצאים בסכנה מוגברת לרעידות אדמה, ניגשה ב-2021 לקחת חלק בפיילוט ניסיוני לקידום התחדשות עירונית בעיר לטובת חיזוק המבנים שלה, אך לא זכתה בו. הפיילוט נדרש מכיוון שלטענת המדינה, אין דרך להפוך את הפרויקטים לכדאיים, והמיגון של כלל המבנים יקר מדי. על פי התכניות, העיר הייתה צריכה לגשת למכרז עבור פיילוט נוסף בהמשך השנה.
"ראש העיר שלנו הוא בולדוזר ונכנס בסיפור הזה כבר שנים. אבל בהרבה בתים לא משתלם כלכלית לעשות פינוי-בינוי ולכן חייבים למגן", אומר דודו, תושב העיר, ומצביע על שורות השיכונים במרכזה העיר, מול העירייה כיום. המבנים הממוגנים היחידים בעיר הם אלו שנבנו ב-20 השנים האחרונות בפאתי העיר. "כל הזמן מדברים על רעידת אדמה, אבל מה ההבדל בין טיל לרעידת אדמה? כל אחד כזה מפרק את הבלוקים האלו בלי בעיה". במלחמת לבנון השנייה ב-2006 המבנים בעיר לא נפגעו, אבל התושבים הלחוצים נחושים "אנחנו חייבים לנצח אותם", אומר דודו. "נמשיך לחיות לפה, לבנות את העיר ולחדש אותה".
צביקה בלילתי, הקב״ט של חצור חיוני מתמיד, ומתרוצץ במסדרונות העירייה. הוא עונה לכל שיחת טלפון באנרגיה אדירה ומבטיח לטפל בהכל. ״בשנה האחרונה מיפינו את כל 70 המקלטים הציבוריים שמשרתים כ-4,000 תושבים והם באחריות המועצה", אומר בלילתי. "שיפצנו, ניקינו, מיזגנו, אפילו יש מגב וסמרטוט ופרח בכניסה. יש עוד 240 מקלטים משותפים שמשרתים עוד כ-3,000 תושבים, והמקלטים האלו באחריות התושבים עצמם. אבל בזכות ההכנה המוקדמת שלנו בשנה האחרונה, גם בעזרת בני נוער שעבדו בזה בחופש הגדול, אנחנו מסייעים גם למקלטים שבאחריות התושבים״.
בלילתי רק מסיים את המשפט האחרון ומגיעה תושבת חצור, מתחבקת עם בלילתי בלבביות. ״בחייאת צביקה, אין לנו מים, אין מאוורר. ניקינו והשקענו אבל צריך מים", היא אומרת. "נראה מה יש, רשמתי״, הוא אומר לה. "המקלט שלה", מדגיש צביקה, "הוא לא באחריות המועצה. אבל עושים השתדלות".
"המדינה שלנו חיה בסבבים ואנחנו עדיין לא מוכנים"
במשפחתה של אורנה פרץ, פעילת ליכוד שרצה בבחירות לראשות העיר קרית שמונה, מנסים להבין איפה הכי בטוח להיות בעיר. פרץ עצמה עברה מהצד החשוף יותר של העיר במזרח העיר לצד המערבי הבטוח יותר אבל בנה ובני משפחתו מתלבטים אם לעזוב את העיר לאלתר, לאחד הקיבוצים הרחוקים יותר מהגבול. חלק מהמשפחה לא מוכנה לעזוב בכלל. "אנחנו מעדיפים לישון במקלט כי שם מרגישים בטוח יותר", אומרת פרץ. "יש פה הפקרה, ארוכת שנים, והתרענו הרבה שנים".
אביחי שטרן, ראש העיר, לא הסתיר הדברים ואמר הבוקר (רביעי) שמצב אי-המוגנות ידוע שנים אבל העיר עושה מאמץ לנקות, לסדר ולהכין את כל המקלטים הציבוריים, וכי העירייה עוזרת בהשמשה וטיפול במקלטים המשותפים בבניינים שבאחריות התושבים.
קריית שמונה החלה השנה בתכנית ראשונית לקידום התחדשות עירונית בעיר, וזאת על רקע סירוב מתמשך של המדינה להתחייב למימון תכנית כללית למיגון וחידוש מבנים ישנים לכל הישובים שנמצאים בסכנה לרעידות אדמה, שחלקם הגדול גם נמצאים תחת טווח הטילים של חיזבאללה.
"הממשלות סירבו לשים בראש סדר העדיפויות את עניין המיגון לא רק בקריית שמונה, בכל הרשויות בגבולות ובסכנה מוגברת לרעידת אדמה. אני נלחמת בזה כבר שנים" אומרת פרץ "המדינה שלנו חיה בסבבים ואנחנו עדיין לא מוכנים".
