בחודשים האחרונים מגיעות עדויות רבות מחַלַבּ הנצורה דרך הרשתות החברתיות. בלב המלחמה וההפצצות מתעדים נשים וגברים תושבי העיר את חייהם באמצעות הסמארטפון שלהם, כקריאה נואשת לעולם שמשהו חייב להעשות. במקביל מנסים פליטים ברחבי העולם לתקשר עם מכריהם שעדיין נמצאים בחַלַבּ. ללא נוכחות של כלי תקשורת באיזור, הפכו אותם אזרחים אקטיביסטים למדווחים העיקריים של הנעשה בשטח. אנו מביאים בפניכם חלק מהסרטונים ומהסיפורים שלהם, חלקם עלולים לכלול מראות קשים לצפייה.

בפוסט בפייסבוק סיפרה אליזבט צורקוב, מומחית ישראלית לסוריה מהפורום לחשיבה אזורית, את הסיפור הבא:

"הצלחתי ליצור קשר עם חבר במזרח חַלַבּ. ייתכן וזו הפעם האחרונה שאדבר איתו, מכיוון שכוחות המשטר הפציצו רבות את הכיס הקטן שהחזיקו המורדים בחַלַבּ. חברי כתב: 'אין מילים לתאר את מה שקורה כאן. אנחנו צריכים מעבר בטוח אל מחוץ לעיר. למה כל הפחדנות הזאת כלפי חַלַבּ'.
אמרתי שמתנהל משא ומתן בנוגע ליציאות בטוחות מחַלַבּ, אבל אני לא בטוחה אם הוא יצליח. חברי הגיב לי שהוא חושב שהם לא יצליחו. אני מסכימה, אבל שמרתי על שתיקה.
הוא אמר שהוא שונא את העולם הזה, שונא את חייו, שונא את עצמו ורוצה לברוח מהעולם הזה.
ואז הוא לפתע אמר שלאחר שיעזוב את חַלַבּ, הוא יפסיק להילחם ויעזוב את סוריה, יטייל, יחיה חיים רגילים. דיברנו בעבר על האהבה שלו לטבע, לאזורי הכפר ולשקט, ועל הרצון לטייל. הוא אמר שרצה לחיות במדינה בלי מלחמות ובלי סורים. הבטחתי שאעזור לו למצוא מדינה מסבירת-פנים ושוחרת שלום. הוא ביטא חשש באשר ליכולתו לבנות חיים חדשים, ואמר שהוא יודע רק ערבית ואין לו כישורים. סיפרתי לו על הסבתות שלי, ששתיהן שרדו את השואה ואת המצור על לנינגרד שארך שנתיים וחצי, מצור שבו מתו מיליון וחצי אנשים. אמרתי לו שהן בנו חיים אחרי הזוועות האלה וכך גם הוא יכול. זמן קצר לאחר מכן, הוא איבד את הגישה לאינטרנט. אמרתי מה שיכולתי כדי לנחם אותו, ואמרתי שאשא תפילה עבורו. עשיתי זאת, למרות שאני לא מאמינה באלוהים.
ישנם עשרות אלפי אנשים כמו חברי, שלכודים במזרח חַלַבּ הנצורה ברגעים אלה. אנשים הממתינים למותם, אך עדיין מקווים לישועה. אלו המנסים לברוח לאזורים שמוחזקים על ידי המשטר נהפכים מטרות לפצמ"רים, ואלו שמצליחים להגיע מוצאים להורג במקום על ידי כוחות המשטר, גם נשים וילדים. גופות שרועות לכל עבר, מתנדבי ההגנה האזרחית לא יכולים להגיע אל הגופות או לחלץ ולהציל אנשים מתוך ההריסות. לאנשים אין אוכל, אין תרופות, אין מקום אחד בטוח. הם דחוסים בצפיפות בבניינים באזור שנמצא עדיין תחת שליטת המורדים, כמו דגים בחבית עבור הארטילריה של אסד ומטוסי הקרב הרוסים והסורים. הם נהרגים אחד אחרי השני, עד שלא ייוותר איש מהם."

הטבח בחלב משודר בזמן אמת דרך הטוויטר והפייסבוק

עבדולכאפי אלחמדו, מורה לאנגלית מחלב שהפך לאקטיביסט דיווח לאורך המלחמה מחלב בחשבון הטוויטר שלו. ביום שני ה-12 לדצמבר הוא פירסם סרטון וידאו שנקרא "קריאה אחורנה מחלב" בו הוא קרא לעולם ואמר "העולם הזה לא אוהב חופש, לא רוצה יותר בחופש … אני מקווה שתזכרו אותנו, תודה על הכל"

ככל שכוחות אסד התקרבו וסגרו על האזורים האחרונים שבשליטת המורדים פנו רבים אל הטוויטר כדי לפרסם "מכתב אחרון" מחלב. גם לינה שאמי, אקטיביסטית שתומכת במהפכה בסוריה, פרסמה סרטון ביום שני השבוע בו קראה "לכל מי שיכול לשמוע אותי, אנחנו כאן חשופים לרצח עם בחלב הנצורה, יכול להיות שזה יהיה הסרטון האחרון שלי"

בסרטון נוסף שפרסמה כעבור יומיים (ד') קראה לכל אלה שהפגינו נגד מעשי אסד בחַלַבּ ואמרה "העמידה שלכם איתנו נותנת לנו כוח, בבקשה אל תפסיקו, אל תפסיקו לכתוב, לצייץ, לדבר, לצעוק… עד שהאדם האחרון יפונה בבטחה מהעיר".

רמי זיאן, עיתונאי וצלם לשעבר בסוכנות רויטרס, חי אף הוא במזרח חלב עם אשתו ומשפחתו ומדווח משם. בימים שלאחר תקיפת רוסיה וכוחות אסד את העיר, הוא יצא לתעד את ההרס. לפי דבריו "בניינים שלמים הפכו לחצץ".

דוגמאות נוספות לדיווחים של אזרחים ואקטיביסטים מחַלַבּ ניתן גם לראות בסרטון שערכו ברשת TRT World:

מצד אחר, נשמעות גם טענות שכל אותם אזרחים שמדווחים ברשתות החברתיות הם פעילים שתומכים במורדים, ולכן מתארים כך את משטרו של אסד. מדובר במלחמת מדיה שמנהל משטר אסד בשיתוף הרוסים, שדואגים לתעד את השיירות שיוצאות מחלב החל מאתמול (ה') במטרה לצייר תמונה אחרת. דוגמא לכך ניתן לראות בכתבה ברשת הטלוויזיה RT (בבעלות ממשלת רוסיה), המתארת איחוד משפחות שלא הורשו להיפגש תחת השליטה של המורדים: