בחצר בניין השיכון בשכונת קריית אליעזר בחיפה נפרש אוהל גדול ולתוכו באים והלכים עשרות אנשים כל מספר דקות. בשעה אחת עברו בו לפחות כ-100. בכניסה עומד מיכאל, אביה של סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל, לוחץ לכל נכנס את היד, אומר תודה שהגיעו, ומציע ישר אוכל ושתייה. מבקש להתיישב "אלינה תמיד רצתה יותר ממה שיכלה" הוא אומר, ודמעות זולגות מעיניו "וזה תמיד הצליח לה".

אלינה, בתו הבכורה של מיכאל, נפלה בקרב על מוצב ליד קיבוץ רעים. היא הייתה מפקדת לוחמת בשירות יחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, והייתה הקצינה התורנית באותו בוקר "היא תמיד התעסקה בספורט, רקדה בלט במשך שנים רבות והתאמנה באומנויות לחימה. בהתחלה לא היו לה את כל הנתונים להצטיינות, ובכל זאת היא המשיכה והתמידה ולאחר זמן הפכה לטובה מכולם. והיא באמת הייתה כזו, הטובה מכולם"

סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל (קרדיט: דובר צה"ל)

בבוקרו המוקדם של יום שבת, אלינה והצוות עליו פיקדה עסקו בשגרה תעסוקתית בשבת בסיס. על פי דיווחים, הן היו קבוצה של 6 בנות. איך שחדרו המחבלים הן התחילו להדוף אותן בכח כאשר לאורך כל הדרך היא מגנה על הלוחמות שלה, "ממה שסיפרו לי, היא הצליחה לחסל קבוצה של מחבלים עד שנצרו עליהן בממ"ד" אומר מיכאל "בשלב מסוים המחבלים השליכו לתוכו רימון שגרם למותן של החיילות, וביניהן אלינה. חיילת אחת ששכבה פצועה, הצליחה להיחלץ ולספר את סיפורה".

מיכאל ממשיך לספר על מסלולה הצבאי של אלינה "כל הזמן היא סיפרה על זה שמביאים לה עוד ועוד תפקידים, לפעמים היה נדמה לי שהם שלא התאימו לה – אבל היא רצתה בהם ובעיקר הם רצו אותה. היא תמיד הייתה בתפקיד פיקודי, תמיד לקחת אחריות".

משפחתה של אלינה עלתה לארץ מרוסיה ואוקראינה בסוף שנות ה-90 והיא נולדה פה. בת לאולגה ומיכאל, אחותה בכורה לאח בן 15. חברותיה מספרות שהכינוי שלה היה 'ג'ינ'ית' בגלל שערה הג'ינג'י העז שהשתלב בטבעיות עם הכומתה הכתומה. אלינה כיוונה את עצמה להמשך מסלול קרבי ארוך בקבע, והייתה חתומה בצבא עד 2027. בן זוגה, קצין ביחידה באוזר, נפצע גם בהתקפה.

אנשים באים לשבעה על סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל (צילום: דוד טברסקי)

לשבעה מגיעים חברים, מכרים, שכנים ומשפחה, אבל לפחות חצי מהאורחים מעולם לא הכירו את אלינה בחייה. אמיר וחן, בני מחזורה באחד התיכונים בעיר הגיעו מהבסיס ליד לחלוק כבוד "שמענו בחדשות שהיא הייתה לוחמת גיבורה והרגשנו חייבים להגיע". אמיר, תושב העיר נשר הגיע עם בנו הקטן כדי להצטרף לתפילה שהתקיימה באהל. לאורך השיחה עם מיכאל, כל כמה דקות צעירות ניגשות עליו ומבקשות שיספר להן עליה. והוא מספר.

"היא למדה בתיכון אליאנס. היא הייתה תלמידה הומניסטית ברוחה, אבל מכיוון שבמתמטיקה היא פחות הצליחה היא הלכה דווקא לשם", צוחק מיכאל "היא פשוט תמיד הייתה כזו. הצטיינות בכל המקצועות ובעיקר בהתנדבות במד"א שהייתה חשובה לה מכל".

אלינה התנדבה במשך ארבע שנים, מכיתה ט' עד סוף י"ב בצוות אמבולנס במרחב חיפה. לשבעה הגיע לביא, שהתנדב איתה בצוות כל השנים, "היא פשוט הייתה מדהימה. מדהימה. מאלו שטוחנות הכי הרבה משמרות בשבוע. כמה שיותר שעות. הכל על הצד הכי טוב טוב. תמיד בהצטיינות. זה לא קלישאה – זה היה ככה כי פשוט היה לה אכפת. אומרים שהיא הצילה שם את החברות שלה – אין לי ספק בכלל שזה מה שהיה"

רחלי, המחנכת שלה ביסודי, הגיעה לשבעה ונזכרה בתלמידה הבולטת והמיוחדת שהייתה לה "מכיתה א' היא הילדה הכי מסודרת בכיתה. צמה ארוכה ג'ינג'ית, יפייפיה. חיוך ביישני. שקטה. הכל פיקס, אין פחות מ-90-100 אבל תמיד צנועה. לאורך השנים הכרתי שהיא התנדבה במד"א ושהיא רצתה להיות רופאה. אני בטוחה ללא ספק שהייתה יכולה להיות רופאה מעולה".