יהודית רואי-אבידן (83) ממטולה ארזה ביום שלישי האחרון את חפציה מבלי לדעת מתי תוכל לשוב לביתה, לאחר שהישוב הוכרז כשטח צבאי סגור. "כשפינו את התושבים ביום ראשון אני לא הייתי הראשונה להתפנות", היא מספרת. "היה לי ממש קשה ללכת, עד שהגיע הזמן".

רואי-אבידן נולדה במטולה ובני משפחתה הם ממייסדי הישוב. המראה של הישוב המתמלא בחיילים אינו חדש עבורה. מטולה כעיר גבול ידעה את מנת חלק ממלחמות. לדבריה, במטולה "נשארו רק מתי מעט, בעיקר אנשים עם תפקידים. אני כבר לא בתפקיד". היא ארזה מזוודה אחת ונסעה להתארח בביתם של ביתה ונכדיה ביעד שבגוש שגב. "אני איתם. פה יש לי תפקידים". עם זאת, היא מוסיפה בצער, שלמרות שהיא שמחה להיות עם המשפחה, היתה מעדיפה להיות בבית שלה. "הם משפחה מקסימה, אבל זה לא הבית שלי. אני פליטה". בהמשך, היא מתכננת לעבור לאחיה שנמצא בהרצליה, בתקווה שבקרוב יתאפשר לה לשוב הביתה.

יהודית רואי- אבידi. "אנחנו כל הזמן בקשר בווטסאפ של המושבה. זה מעל ומעבר" (צילום: אלבום פרטי)

היא מספרת שבמטולה מתנהל מערך תמיכה מרשים שמנוהל כולו על ידי התושבים – עבור התושבים והחיילים. "זה משהו שלא היה ולא יהיה בשום מקום", היא מספרת בגאווה. "יש במטולה שני סופרמרקטים נחמדים. אחד מהם ביקש תרומה של כסף. לכל מי שתרם הוא נותן קבלה בסכום שתרמתי. כשבאים חיילים ושואלים כמה לשלם והוא אומר להם שלא צריך לשלם. הכל יורד מהחשבון. זה מדהים. שלא נדבר על אוכל קר וחם וכביסות, ובעלי חיים שנשארו ודואגים להם בצורה בלתי רגילה. אנחנו כל הזמן בקשר בווטסאפ של המושבה. זה מעל ומעבר".

על השאלה אם היא חשה חרדה היא עונה: "אני לא בחרדה. אני בעצב ובדאגה מאוד מאוד עמוקים. למדינה, למצב, לכל מה שמסביבנו, לכל מה שהיה, לכל מה שיהיה ולכל מה שהווה כעת. אלה דברים נוראיים". לצד זאת, היא מגדירה עצמה כאדם ריאלי. "אין לי עניין לנבא את העתיד. אני לא נביאה ואני לא יודעת מה יקרה. אני לא רוצה לנבא כי נבואה ניתנה רק לטיפשים. אני חיה בעולם הזה ואני אומרת – מה שיהיה יהיה. אני אתאים את עצמי. אני בן אדם שיודע להסתגל. מה יש לי לעשות? אני אקבל את המציאות. אני יכולה לשנות את החמאס? את הטירוף? את הדברים שבחיים לא ראינו קודם? אני לא יכולה".

ולמרות הריאליות שהיא מציגה, ישנן גם דאגות שעומדות על הפרק: "יש לי בבית חובות. דברים שאני רגילה ואוהבת לעשות. יש לי גינה, יש לי לימודים והכל נעצר. הכל תקוע. הגינה שלי ענקית ואני מטפלת בה, אבל מה לעשות, היא תתייבש ואז נחדש אותה. נשקם אותה".