"הפעם האחרונה שראיתי את אחותי לבנת היתה בשיחת וידאו מהמיגונית שבה התחבאה קצת אחרי 8:00 בבוקר", אומר ל'דבר' יאיר לוי, אחיה של לבנת לוי, בת 27, שנרצחה במסיבה ברעים, ונחשבה נעדרה עד מציאת גופתה אתמול (שלישי).

"בהתחלה לא רצינו שאימא תדע, אז כשחברה שלה התקשרה להגיד שהיא לא מצליחה ליצור איתה קשר, עשיתי את עצמי כאילו שאנחנו מדברים על משהו אחר". לקראת הערב הבינו יאיר ואחיו שלא יוכלו להסתיר מאימם את האמת לאורך זמן. "אימא היתה מודאגת שליבנת לא עונה לה לטלפון. ניסינו להבין איך להגיד לה את זה, איך לגשת אליה. הבאנו מישהי מקצועית, אבל לא רצינו שהיא תיכנס לבית כי ידענו שאיך שאמא תראה אותה – היא ישר תבין ותתפרק. אז היא הדריכה אותנו וחיכתה בחוץ".

לכינוס משפחות הנעדרים והחטופים הגיע לוי עם אביו. "אימא שבורה. אני נמצא כל הזמן עם ההורים. חייבים להישאר ביחד". לדבריו, סדר הגודל של פעולת חמאס היכה אותו בתדהמה. "הייתי בעזה בצבא, תפסתי קווים. הייתי באזורים האלה. בתור לוחם אני לא מבין איך קורה דבר כזה. המפקדים היו מרעילים אותנו על לחימה בחוליות מחבלים. דיברו על מחלקה, פלוגה. אף אחד לא דיבר על כמויות כאלה. זה מטורף לגמרי. זה ממש מחדל. מי יודע כמה עוד מסתובבים בארץ".

נציגות מטה משפחות החטופים והנעדרים בפגישה עם ראש הממשלה (צילום: דוברות מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים)

במשפחתו של לוי, בן 24, חמישה בנים וחמש בנות. כעת הוא מבין שתפקידו לשמור על איתנות המשפחה. "רציתי להתגייס למילואים יחד עם כל החברים שלי. הם בשטחי הכינוס. במוצ"ש הכנתי כבר את הנעליים והמדים ותכננתי להתייצב. אמרתי, אם מקפיצים את החברים שלי אני הולך. אבל אימא צעקה עלי שבשום אופן לא אלך. עוד לא ידענו מה קורה עם לבנת.

"עכשיו אני לא הולך רק בגלל אמא שלי. אני יודע שהמקום הכי נכון להיות בו עכשיו הוא עם ההורים והמשפחה. אני מרגיש שאני לא עושה כלום, אבל אני מבין שאני שומר על המשפחה שלי. מחזיק את ההורים".

המחשבה על הימצאות אחותו בשבי חמאס, או חלילה על מותה, לא מרפה ממנו. "אני לא יודע אם אני מעדיף לדעת שמצאו את הגופה שלה או שהיא עדיין מוגדרת נעדרת, או אולי עדיף שנדע בוודאות שהיא חטופה. אני לא רוצה לחשוב על זה שהיא בידיים שלהם. רק אלוהים יודע מה הם עושים להם שם".

הוא מברך על המעורבות האזרחית. "ההירתמות של אנשים פה היא יוצאת דופן. כל מי שמוביל את מטה המשפחות זה בני המשפחות ומתנדבים. אני כל כך אוהב את כל האנשים שמתנדבים ועוזרים. אני מחזיק מהם מאוד".

במקביל, הוא מתקשה להסתיר את הביקורת על מקבלי ההחלטות וגורמי המדינה הרשמיים. "פעילות המטה רק מוכיחה כמה הביזיון פה גדול. כמה המנהיגות לא שמה עלינו. זאת אוזלת יד של הממשלה. כל אחד ממטה המשפחות הוא מתנדב. אני שמח שהם מתנדבים, אבל למה צריך שהם יתנדבו? למה אין פה התארגנות מסודרת של המדינה? למה אין אנשים שאפשר לסמוך עליהם שמנהיגים את המדינה הזאת?"