תושבי היישובים הסמוכים לגבול לבנון החלו להתפנות על דעת עצמם ובמימונם המלא. עדויות על חוליות חיזבאללה ליד הגדר, המראות מהדרום והתגברות הירי מיום ליום גרמו לתחושת דחיפות גדולה.

מאז, רשות החירום הלאומית (רח"ל) וצה"ל הודיעו היום (שני) על פינוי מסובסד של 28 מיישובי הצפון סמוכי הגבול לבתי הארחה. רוב המצוטטים בכתבה כלולים בתוכנית הפינוי המסובסד, אך היא לא כוללת את העיר קריית שמונה, שבה 20 אלף תושבים.

שנית אמירי ממושב דוב"ב החליטה כבר ביום ראשון להתפנות למשפחתה בפרדסיה. "עברתי כילדה את כל המלחמות האפשריות", היא אומרת ל'דבר'. "רציתי למנוע מהילדים שלי את הפיצוצים". לאחר שבוע של מגורים בצפיפות, ודרישה מבעלה להצטרף לכיתת הכוננות של המושב, החליטה לחזור הביתה. "אנחנו כל הזמן בממ"ד, רק קופצים לזמן קצר למטבח בשביל אוכל. הכול כל כך קרוב שאין משמעות להתרעות – איך שמתחילים לירות, זה כבר אצלנו".

שני אמירי ובנה בממ"ד. "הכול כל כך קרוב שאין משמעות להתרעות"  (צילום: דוד טברסקי)

מרפסת ביתה של מאירי משקיפה עמוק לתוך לבנון. מוצבי החיזבאללה נראים היטב. "אנחנו רואים את מה שקרה בדרום ומבועתים. היה חשש לחדירות ולכן אנחנו מסתגרים".

היא מספרת שכמוה יש עוד משפחות שנסעו ואז חזרו, והסיבה העיקרית היא כלכלית. "התלבטנו על מלון, אבל לילה אחד עולה 500 שקלים. כמה זמן אפשר לממן דבר כזה? זה לא פיתרון".

עמדה של חיזבאללה מחוץ לביתה של שנית אמירי (צילום: דוד טברסקי)

"לא חיכינו לשום הוראה, הבאנו 200 משפחות למלונות"

במכתב ששלח אתמול ראש המועצה האזורית מטה אשר משה דוידוביץ' לראש הממשלה, הוא דרש מהמדינה להקצות תקציבים מידיים לתמיכה במשפחות שפינו את עצמן מבתיהן ביישובים עד 4 ק"מ מגבול לבנון.

"אנחנו מקבלים בכל יום התרעות על חשש לחדירת מחבלים מהיבשה, מהאוויר ומהים", כתב דוידוביץ'. הוא שיבח את ההתפנות הוולונטרית, שמסייעת לכוחות הביטחון לפעול באזור בחופשיות, אך גם הזהיר שללא גיבוי כלכלי המאמץ עלול להיות לשווא. "אי-הוודאות הכלכלית הרובצת על התושבים מביאה לכך שיש תושבים שמתכוונים לחזור לבתיהם", כתב, "האחריות שלנו היא למנוע את חזרתם".

"לא חיכינו לשום הוראה", אומר  צחי חן, סגן יו"ר המועצה האזורית מעלה יוסף ותושב מושב אבן מנחם. "תוך ימים הבאנו 200 משפחות לבתי מלון". המשפחות המפונות מגיעות מהיישובים צמודי הגדר בצפון המועצה: זרעית, מתת, נטועה ושתולה. בשתולה נהרג אתמול עובד מירי של חיזבאללה.

"האנשים שהתפנו מממנים את עצמם. למשפחה זה יוצא כ-700 שקלים ללילה, אחרי הנחה ועזרה של תרומות. אי אפשר להמשיך ככה. המדינה חייבת להכניס יד לכיס ולהוציא אותם החוצה. ביישובים יש קשישים, נכים, אנשים עם טראומות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו פגיעות נפשיות נוספות".

חן מספר שבימים האחרונים תושבים החליטו לחזור על דעת עצמם, אבל במקרה של זרעית אין להם לאן, שכן הצבא הכריז על היישוב כשטח צבאי סגור.

תושבת ממושב גורן שסירבה להזדהות אמרה שהיישובים אמנם מלאים בכוחות צה"ל, אבל בכיתות הכוננות חסר ציוד, וקשה להשיג תשובות מהצבא על שאלות שעולות. "במשרדי ראש הממשלה והביטחון אומרים רק דבר אחד: חכו", היא אומרת. "שנה אנחנו שומעים ורואים את לוחמי חיזבאללה מתצפתים ומסתכלים עלינו. אנחנו סומכים על הצבא. אבל האנשים פוחדים".

"הוצאנו כבר מעל ל-2,000 שקלים על ההארחה, כי לא היה פינוי", מספרת אלונה, תושבת קריית שמונה, שלדבריה לא מתכוונת לחזור לעיר. "הילדים מפוחדים. מכיוון שאין לי את הכסף להישאר פה שבועות, החלטתי שאני מעבירה את הילדים לדודות שלהם בירושלים". לדבריה, בעלה נמצא במילואים בדרום, וכך גם הדוד שגר בבית לידם ועזר למשפחה בימים הראשונים. "זה עול כלכלי, אבל אני מעדיפה אותו על זה שיפגעו בנו או יירו עלינו טילים".