יואב עצמוני, המשרת במילואים בפלוגת שריון בדרום, חבר בקבוצת וואטסאפ של מילואימניקים ומילואימניקיות גאים. בימים אלה השיח בקבוצה נסב סביב השאלה האם ואיך לצאת מהארון בפני החברים ביחידות. עצמוני הבין שהוא צריך לעשות מעשה: "באופן אישי הבנתי שאני רוצה להביא את זה קדימה, לא רוצה להרגיש בארון, כשאני חלק מכוח שיוצא לסכן את החיים שלו.
"ביקשתי מבן הזוג שלי להביא דגל ישראל בצבעי גאווה וצמידים ופריטים קטנים בצבעי הקשת כדי שנוכל לזרוק בעזה, כך שכולם ידעו שבכל מקום שהצבא הישראלי מגיע אליו הוא מייצר ביטחון של דמוקרטיה, שמאפשר את החיים כלהט"ב. הצטלמתי מול הטנק, כדי להבהיר גם לתקשורת הזרה שמגיעה לסקר בשטח שזה כלי שבעקרון מייצר מוות, אבל כשהוא בצד של הדמוקרטיה המשמעות שלו היא יצירה ושמירה על החיים".
"כולם יודעים שאין על לסביות לוחמות"
פלג שדה משרת במילואים בגדוד 8119 מחטיבת ירושלים: "רגע מאוד משמעותי שחוויתי היה כשאחד החברים מהמחלקה שלנו התייחס בשיחת מחלקה לבני ובנות הזוג שהשארנו בבית. הוא אמר את זה בצורה הכי טבעית שיש, לא התאמץ יותר מדי, וזה היה ממש כמו אוויר לנשימה בשבילי. במיוחד כשזה לא גרר אפילו תגובה אחת לא במקום מצד שאר החברים, הרגשתי בבית". שדה מצפה מהמפקדים לציין בשיחה הראשונה, שיש ביחידה אנשים מגוונים מכל קשת האוכלוסייה.
"צריך לשים לב לרגישויות", אומרת מיכל רוטנברג, המשרתת בפלוגת חי"ר של פיקוד העורף. "יכולים להיות להט"בים, דתיים, עולים. לי הייתה חוויה טובה בייחס לההיותי לסבית במילואים – קבלה, התעניינות ורגישות. תכלס, לרוב לא כזה אכפת. אני כן חושבת שעדיף מאוד לא להיות בת לבד במחלקה/ גדוד, ותמיד כדאי שהמפקדים יציינו איזה דמות נשית בכירה שאפשר לפנות אליה, במידה וצריך לדבר עם מישהי.
"באופן כללי כולם יודעים שאין על לסביות לוחמות. צריך להביא בחשבון שיש אנשים שזאת הפעם הראשונה שנפגשים עם להט"ב. אני בחרתי להיות בסבלנות ולהסכים לענות על שאלות. כמובן לא כולם חייבים".
"לא הרגשתי אף פעם הומופוביה במובן הקשה והגס שלה"
"אני די פתוח פה ונמצא עם חבר'ה שעם חלקם אני רץ במילואים כבר איזה 11 שנה, מאז עמוד ענן", מספר שדה. "כולם יודעים שאני הומו ושואלים שאלות רלוונטיות ביחס לבן זוג שלי ולחיים שלי. אין חיטוטים מיותרים, אלא אם כן אני מזמן שיחה בנושאים יותר אינטימיים. לא הרגשתי אף פעם הומופוביה במובן הקשה והגס שלה.
"לצד זה", הוא מוסיף, "כן יש את החוויה האישית, הסובייקטיבית, כהומו במסגרת הצבאית. לפעמים זו הרגשה של חוסר שייכות וקושי להתחבר לאווירה מסוימת שנוצרת כשגברים סטרייטים נפגשים. אין אצלנו כמעט דיבור מגעיל על נשים, או משהו כזה, ואם מישהו מעיר על דברים שאנשים אומרים בהקשר, הוא מתבייש על זה ומתנצל. אני מדבר על איזו אווירה כללית של אחווה גברית שאני מרגיש רק חלקית קשור אליה".
את החוויה ששדה מתאר יכולים כמובן לחוות גם גברים שאינם להט"ב, ולכן מתחדדת הדרישה לשמור על סביבה בטוחה עבור כל חייל וחיילת, מילואימניק ומילואימניקית.
"בשעה שצריך להתייצב עם החברה הישראלית, יש כלים להתמודדות", אומר עצמוני, שהקים תוכנית מנהיגות לצעירות וצעירים מקהילת הלהט"ב מנהיגאה, במטרה להפוך את הרובד הלהט"בי לחלק אינטגרלי בחברה הישראלית. "צברתי תודעה היסטורית ותרבותית להט"בית, ולמדתי לסגל עקרון של זהות היברידית – להיות חלק ולהיות מייצג של הקהילה, לחזק את הזהות הלהט"בית בלי לייצר סגרגציה.
"אני לא מותיר מקום לנצל ולהיכנס בי", הוא מספר על החוויה האישית שלו. "הייתי הרבה שנים ב'איגי' (ארגון הנוער הגאה) וזה מסייע לי להתמודד עם תשובות ולא בהתנצלות. יש לנו תפקיד אדיר בלשמור על מדינה דמוקרטית. זה ההבדל ביננו לבין האויבים שלנו, מול התנועה של 'קוויר פור פלסטיין', להזכיר איזה צבא נושא את בשורת החופש".
כללים לסביבה בטוחה
בארגון חוש"ן, ארגון ההסברה של הקהילה הגאה, גיבשו עבור סטרייטים כללי אצבע איך לגרום למרחב הצבאי להיות ידידותי לחברות והחברים שלהם הלהט"ב, דווקא בתקופת לחימה. בין השאר מציעים בחוש"ן:
- לא נניח שכולם.ן הטרוסקסואלים ("סטרייטים") וסיסג'נדרים (לא טרנסים). מאוד יכול להיות שהחיילים והחיילות שלצדכם.ן או הפקודים.ות שלכם.ן הם חלק מהקהילה הגאה. כשאתם.ן שואלים על זוגיות או על משפחה, נסו לשאול בנוסח אינקלוסיבי ("אתה בזוגיות?" במקום "יש לך חברה?") .
- לא נעיר הערות שיגרמו ללהט"בים להרגיש לא בנוח. גם אם אנחנו לא יודעים.ות עליהם.ן, סיכוי טוב שהם כאן איתנו.
- יש כתובות להט"בופוביות על הקיר? חבר קורא לחבר אחר "יא הומו" בצחוק? למישהו זה בטוח מחמיץ את הלב. נגיב לגילויי להט"בופוביה במרחב שלנו. כך נשדר שאנחנו מעוניינים ומעוניינות לייצר מרחב בטוח ביחידה שלנו.
- פגשנו חייל.ת להט"ב? איזה כיף. החיילים.ות הלהט"בים ביחידה באו לשרת בדיוק כמו כולם.ן ויש סיכוי טוב שהם לא רוצים או מסוגלים לעסוק בהסברה להט"בית בתוך הסיטואציה. לא נשאל שאלות אישיות על הזהות או על חיי המין שלהם.ן – מתי ואיך הם הבינו, איך הדודה קיבלה אותם או למה צריך מצעדי גאווה בירושלים. אם תתפתח שיחה בנושא והם ירצו לשתף – מה טוב, אבל נשתדל לא להפוך אותם.ן למייצגים של הקהילה כרגע.
- נשדר שאנחנו כאן כולנו ביחד ורוצים ורוצות שהמרחב שלנו יהיה נעים ובטוח עבור כל אחד ואחת, גם אם אורח החיים שלהם.ן שונה משלנו.
