בבתי הספר מתחילים בימים אלה לשוב ללימודים, ובאחדים החלו ללמד עוד לפני ההנחיות של משרד החינוך. "כבר בשבוע הראשון של המלחמה", מספרת שרון שני, מורה ללשון מזה 30 שנה, המלמדת בכיתות ט'-י"א בתיכון אליאנס בתל אביב, "התחלנו מפגשי זום קצרים לאוורור הרגשות עם התלמידים. להפתעתי, הרבה התלמידים רצו לשתף והביעו תחושות של חוסר אונים, הלם ואפילו כעס. אחד התלמידים אמר: 'אח שלי במודיעין. אני לא מבין איך זה קרה'".

לשיחות עם התלמידים קדמה שיחה דומה שהוביל מנהל בית הספר עם צוות המורים, והיו לה, לדברי שני, כמה משמעויות: "מלבד אוורור הרגשות שלנו, השיחה הדגימה לנו איך שיחה כזאת יכולה להיראות עם תלמידים".

גם לאיית האב, שנה ראשונה כמורה המחנכת כיתה ב' בבית הספר 'שפירא' בתל אביב, היה ברור שהשיח הרגשי הוא הפעולה הדחופה ביותר. "כבר במוצאי שבת בדקתי בשיחת טלפון את שלומם של ההורים. עם התלמידים עשיתי שיחת וידאו. היה לי חשוב להגיד להם שאני אוהבת אותם ושולחת להם חיבוק". בשבת היא גם הבינה שדודו של אחד התלמידים נעדר. "מעבר לשיחה עם ההורים והילד יידעתי את מנהל ויועצת בית הספר".

במהלך השבוע נוצרו צרכים נוספים. "אחרי יומיים עשיתי זום כיתתי, ומלבד שיתוף רגשות כל תלמיד סיפר על חופשת סוכות שלו ושיחקנו משחקים שקשורים לחפצים מהבית שלהם, החל מתחרות של הבאת חפצים מהבית ועד שיתוף בחפץ אהוב. אני סיפרתי להם על כרית שאני לוקחת ממקום למקום".

בשבוע האחרון מתקיימים בבית הספר שיעורי זום החל משעות הבוקר המאוחרות, "עשר או אחת עשרה ככה", ואחת הפעילויות המרגשות הייתה, לדבריה, "קבלת שבת בית ספרית שנערכה בשישי, שאותה העביר מנהל בית הספר".

שי קונפורטי, רכז מגמת יוצרות, מגמת עיצוב תעשייתי, בתיכון החברתי חיפה של רשת 'דרור בתי חינוך' בחר להפעיל את תלמידיו: "כל התלמידים במגמה מצוידים בכישרון אמנותי ועודדתי אותם להשתמש בו בשביל להביע את רגשותיהם מהשבוע האחרון. בשביל לתת להם השראה, שלחתי להם עבודה שעשיתי של חיפושית/זחל. המחשבה העומדת מאחורי זה היא היכולת של חרקים להשתנות מדבר אחד לדבר אחר כמו ממלחמה לשלום. ייאוש לתקווה. משנאה לאהבה".

שני: "מאז פרוץ המלחמה התחלנו במט"ח לפתח יחידות דיגיטליות חדשות שיעזרו למורים ולתלמידים בימים הקשים האלה. למשל יצרנו יחידה על בני נוער מדהימים שמתנדבים למען תושבי הדרום וצה"ל, לצד סרטונים קצרצרים ומשחקים שמאפשרים למידה מהנה וקלילה יותר.

"באיזשהו שלב נמאס לתלמידים לדבר על המצב והתחלנו, כל המורים המקצועיים, לערוך זומים בני עשרים דקות במקצועות השונים. בשכבה ט' כל תלמיד הציג את הספר שהוא קרא במסגרת מטלת סוכות. הרווח כאן כפול: התלמידים נהנו לשתף על הספר שהם קראו, ועל הדרך לימדתי אותם איך עורכים פרזנטציה". שני, שהיא גם ראש תחום לשון במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), רוצה לבנות כעת יחידת לימוד על הנאום של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן. "אפשר לקבל עליו פרספקטיבה דרך לימודי לשון".

"אלה שלא מגיעים זה כי הם אופים עוגות לחיילים"

גם שני וגם האב המשיכו לקיים בימים האחרונים שיעורים קצרים בלמידה מרחוק, ושתיהן מספרות על נוכחות גבוהה: "רוב התלמידים נכחו בשיעורים", אומרת האב, "יש כמה שלא מגיעים מסיבות שונות: הם מתביישים, או שההורים שלהם לא יכלו לתפעל איתם את המחשב".

"הרוב מגיעים לזום", אומרת שני, "וזה נתון מפתיע כשלעצמו, כי הם ילדים גדולים כבר. אלה שלא מגיעים זה כי הם אופים עוגות לחיילים. רמת ההשתתפות שונה מתלמיד לתלמיד, חלקם שמחים לשתף את כולם וחלקם מעדיפים לשתף אותי באופן פרטי".

התלמידים של קונפרטי ושל שני פעילים גם ביוזמות אזרחיות שונות. תלמידי המגמה של קונפרטי יחד עם תלמידי המגמה המקבילה בבית הספר 'דרור גליל' בונים בימים אלו מעצורים לדלתות ממ"ד. "מאוד ניסינו לרתום אותם – לצד האבל וההלם – לעשייה. ויש לזה פירות. הם משחקים עם ילדים מהדרום, מחלקים אוכל לחיילים, כל מה שצריך. המשפחה שלי מהדרום, והעשייה הזאת מרחיבה לי את הלב".