ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר של החברה הפלסטינית, מעולם לא היה שבוי בקונספציה של 'אילוף' החמאס. הרעיון שבעזרת סבבי לוחמה מוגבלים מחד ומחוות כלכליות מאידך יהיה אפשר להפוך את חמאס לריבון לגיטימי בעזה, שתמורת שימור מעמדו יפתח בהדרגה הסדרה עם ישראל, לא נראה לו סביר עוד לפני אירועי הדמים ב-7 באוקטובר.

"הלוואי שהיה מתגלה שטעיתי לגבי חמאס", אומר מילשטיין בראיון ל'דבר' לאחר המתקפה חסרת התקדים על ישראל. הוא סבור שההתקפה חשפה לא רק אופיו הרצחני של חמאס, אלא גם את התמיכה המשמעותית בו בעולם הערבי, בייחוד בקרב תושבי עזה.

מילשטיין, ששימש בעבר כבכיר באמ"ן וכיועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, עומד כיום בראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א, במקביל להיותו חוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא השתתף בוועדות ציבוריות שונות שעסקו בהקצנה ובפשע בקרב הערבים אזרחי ישראל, ולגורמים החברתיים לגל האלימות מצד ערבים בזמן מבצע 'שומר החומות'.

הוא מקווה שהמלחמה תתנהל על סמך אסטרטגיה החותרת לשינוי המצב מיסודו. "אני חושב שאנחנו חווים את אחד האירועים החשובים בתולדות הסכסוך כולו. אני מקווה שאני לא מגזים, אבל הוא יכול להביא לעיצוב מחדש של הגיאוגרפיה והדמוגרפיה, של המערכת כפי שהכרנו עד היום."

מיכאל מילשטיין. "אנשי השמאל שהייתה להם אמפתיה בסיסית לתושבי עזה שאינם בחמאס פשוט התאדו" (צילום: אלבום פרטי)

"נוצרה בישראל הבנה עמוקה מאוד לגבי מה זה חמאס"

מה השוני במלחמה הזו לעומת סבבים קודמים?
"זה לא אירוע נקודתי, כמו פיגוע טרור או חטיפה ממוקדת. ברור שאנחנו מתמודדים עם רמות ברוטאליות וטבח ופגיעה מטורפת שלא הייתה כמותה בכל תולדות הסכסוך. שים לב למילים בהם מתארים את 7 באוקטובר, שפה שמשקפת את הטראומות העמוקות ביותר בהיסטוריה היהודית – שואה, פוגרום, השמדה, טבח. כשזו ההתייחסות, ברור שגם התגובה הישראלית תהיה אחרת.

"השיח הישראלי כרגע מאוד טוטאלי, מדבר על מלחמה בין שני עמים. לא בין ישראל לבין חמאס, שחוטף את תושבי עזה, וצריך להפריד בינו לבין העם. זה שיח אחר לגמרי ממה שהיה בעמוד ענן וצוק איתן."

לדברי מילשטיין, "לא ניתן להבחין בצורה ברורה בין חמאס לבין האוכלוסייה האזרחית, ברור שיש פה מלחמה של קהילה בקהילה. אני חושב שאנשי השמאל שהייתה להם אמפתיה בסיסית לתושבי עזה שאינם בחמאס, לא סימפטיה אלא רק הבנה מסוימת כלפי כאבו של האחר העזתי, פשוט התאדו בשבת. אנשי השמאל בטוויטר, אפילו הקיצוניים, כותבים עכשיו במרכז-ימין. נוצרה הבנה עמוקה מאוד לגבי מה זה חמאס".

מילשטיין מתייחס לצילומים המראים התקפות על ישראלים בידי עזתים לא חמושים, שהצטרפו להתקפת חמאס לאחר שנפרצו הגדרות, והשתתפו ברצח, בהתעללות ובלקיחה בשבי של יהודים.

"בכיר חמאס סלאח אל-עארורי נאם בשיא של ציניות, וטען שחמאס תקף את הצבא ולא את האזרחים, מה שעשו עזתים אחרים. זה לא משנה שהוא שיקר, ולוחמי חמאס לקחו חלק מרכזי בתקיפת אזרחים בצורה מזוויעה. ההתחסדות הזו בעצם מפלילה את תושבי עזה עצמם בטבח בעוטף, ומספקת הצדקה לתגובה הישראלית".

איזה אסימון נפל?
"יש את השיר של שלום חנוך: "אדם מוזר הוא האויב שלך, בדיוק כמוך". כשמדברים על חמאס, זה לא נכון. מהבחינה הזו – נזכרתי הרבה פעמים בימים האחרונים בשיח שהיה בארצות הברית אחרי הפלת מגדלי התאומים. יש טלטלה מאוד עזה בציבור הישראלי, שמזכירה את האמריקאים אחרי  ה-11 בספטמבר.

"הרבה אמריקאים ניסו להבין מאיפה מגיעה העוינות והשנאה אליהם, והיו כאלה שאמרו: 'אנחנו חייבים להבין, ארצות הברית הייתה כוחנית וניצלה את המזרח התיכון'. גם עכשיו, עאידה תומא סוליאמן כתבה בטוויטר שהכול בגלל הכיבוש, שזה מטומטם ומעוות מבחינה מוסרית. כשרואים חלאות שמגיעים בטנדרים או אופנועים ושוחטים את תושבי עוטף עזה – אי אפשר להגיד שהם רוצים מציאות טובה יותר בעזה. הם מונעים משנאה תהומית."

אחרי 11 בספטמבר האמריקאים עשו כמה טעויות קשות, שגבו מחיר גבוה.
"זה עניין שונה. בארצות הברית לקחו את זה להרפתקאות מפוקפקות, שאחרי 20 שנה ברור שהן היו במקרה הטוב כישלונות. אפגניסטן זה כישלון מחפיר, עיראק פחות. צריך לזכור שחלק מהאמריקאים שנפגעו בפיגוע לא ידעו למקם את אפגניסטן וסעודיה על המפה. הישראלים ברובם הגדול יודעים בדיוק מה זה חמאס. ועדיין יש כאן גילוי לגבי מה באמת מניע לפחות חלק מהפלסטינים."

האם הממשלה הנוכחית בישראל, בהרכב שלה, או בהתנהלות שלה, דחפה את חמאס לתקוף בעיתוי הזה?
"זה מופרך. הם מכינים את זה לפחות שנה מראש. הרבה לפני הממשלה הזו. אתה יכול לראות את השורשים של ההתקפה בלקחים של חמאס מצוק איתן ב-2014".

"גם אם נשמיד את חמאס עד אחרון פעיליו, חמאס הוא לא רק אנשים, הוא רעיון"

מה האופציות שעל השולחן כרגע?
"אסייג ואומר שאלו הערכות שלי, אני לא מקבל החלטות ולא מעצב מדיניות. אפשרות אחת היא עיצוב תוואי הגבול והקטנת שטח עזה, כדי להפחית את האיום עלינו. אני לא בטוח שזה רעיון טוב, כי גם אחרי שחמאס תימעך לגמרי, זה מתכון לחיכוך מתמיד באזורים האלה. לכן, לדעתי, הוא לא מאוד מומלץ.

"מעבר לזה, השינוי הגדול שנדרש בעזה הוא הכחדה כמה שיותר מקיפה של אנשי החמאס. אלו אנשים שכל מהותם להרוג ולהיהרג. לא מעניין אותם לדאוג לרווחת הפרט בעזה, הם רוצים להכחיד את ישראל ולתקוע דגל פלסטיני בפסגת אל–אקצא."

אז מה צריכה להיות האסטרטגיה הישראלית ליום שאחרי?
"אנחנו עכשיו בתוך דילמה. יש אנשים שקוראים למוטט את חמאס כדי שיוכל לעלות משהו במקומו, אבל הם לא אומרים מה החלופה. ראשי עיריות, ראשי מחוזות? אני לא מכיר.

"מעבר לזה, גם אם נשמיד את חמאס עד אחרון פעיליו, חמאס הוא לא רק אנשים, הוא רעיון. נכחיד את כל מי ששם חמאס בקלפי ב-2006? האמריקאים בעיראק, שלכאורה היו חכמים, תכננו שאחרי הפלת סדאם הם יקימו מדינת לאום חדשה עם הליברלים העיראקים, והדבר הזה לא התקיים ולא יתקיים.

"הרצון שלנו לפגוע פגיעה כואבת בחמאס, כולל בעזה, הוא מוצדק לגמרי. אני מקווה שהוא לא יביא אותנו לתוצאות שלא נדע מה לעשות איתן. אנחנו צריכים חשיבה אסטרטגית מעמיקה, לברר מה אנחנו רוצים להשיג."

כשיגאל אלון כתב שישראל צריכה ליצור לעצמה 'גבולות בני הגנה', הוא לא התייחס למניעים של האויב, אלא ליכולות שלו לתקוף לעומת היכולת שלה להגן.
"האחרון שניסה לייצב גבולות היה שרון, עם ההתנתקות. אבל הוויתור על ציר פילדלפי היה טעות גדולה, כי הברחות הנשק ממצרים הפכו את הגבול לכזה שאי אפשר להגן עליו, ואפשרו לתנועת חמאס להפוך למה שהיא היום.

"מאז כל המנהיגים מעדיפים להימנע מהכרעות. הדיון על גבולות בני הגנה רלוונטי יותר כרגע ליהודה ושומרון, שם המדיניות הישראלית היא לא להכריע ולא להגדיר גבול, למזג כמה שיותר את האוכלוסיות. צריך דיון עומק אמיתי ונוקב לגבי מה אנחנו רוצים."

ישראל התחילה לתקוף מהר, בלי להכריז על אסטרטגיה ברורה והישג שיהווה ניצחון ונקודת עצירה. זה חכם?
"זה לא סותר. ההיבט המבצעי המיידי והחשיבה האסטרטגית לגבי היום שאחרי צריכים לקרות במקביל. נכון שיהיה צריך להחליט מה נקודת העצירה, גיאוגרפית, כרונולוגית, וגם מהותית, בהתאם למציאות שרוצים לחולל".

יש תרחיש סביר של כישלון ישראלי במלחמה?
"אם נגיע למצב שממוטטים את שלטון החמאס אבל נוצר ואקום שלטוני בעזה ואנחנו נשארים שם, זה מצב שיכול להסתבך לאורך זמן. אם האחריות הישירה תהיה ישראלית, זה מצב מאוד בעייתי, כולל מבחינת הזירה הבינלאומית, שבה הקרדיט של ישראל יישחק ככל שיעבור זמן."

"מעל 90 אחוז מהעולם הערבי מזדהה בגלוי עם חמאס. יש הבדל בין מה שנאמר און רקורד לאוף רקורד"

איך העולם הערבי מתייחס כרגע לחמאס?
"מעל 90 אחוז מהעולם הערבי מזדהה בגלוי עם חמאס והפלסטינים. אני עוקב אחרי הרשתות הערביות, אני בקשר עם כמה כתבים לענייני ערבים, וזו התמונה. אמנם יש קולות בודדים במדבר שאומרים: אתם מבקשים מים שתוכלו לרחוץ את הדם של מי שרצחתם, אבל זה בשוליים. אף דמות בכירה בעולם הערבי לא מביעה הבנה לכאב של הישראלים. במצרים, בירדן ובסעודיה בגדול מזדהים עם חמאס. בדוחא, רבאט וקהיר מאירים מגדלים בצבעים של דגל פלסטין. היחידים שנתנו אמירה יותר מאוזנת זה האמירתים.

"יש קושי עמוק להרבה אנשים בעולם הערבי לראות את האחר כשווה. שלא לדבר על הפלסטינים, שאצלם אין שום ביקורת פנימית."

בעולם הערבי לא מפחדים מהמיליטנטיות והאכזריות של חמאס, מההתחזקות שלה כתנועת בת של "האחים המוסלמים"?
"יש תיעוב כלפי חמאס, יש שנאה מטורפת. אבל יש גם צביעות מאוד גדולה. יש פער מאוד גדול בין מה שנאמר און רקורד ואוף רקורד".

"מנסור עבאס ביטא עמדה אחראית. טיבי ועודה לא באירוע"

לגבי אזרחי ישראל הערבים, מילשטיין מכיר בכך שעד כה ניכר שינוי מגמה לעומת מבצע שומר חומות ב-2021. לדבריו, גילויי התמיכה בכוחות הביטחון הישראלים וההשתתפות בסיוע האזרחי מבטאים התייחסות שונה למלחמה הזו מאשר לעימותים קודמים, והפגיעות הקשות שספגו בדואים בנגב מידי החמאס עשויות להגדיל את הזדהות הציבור הזה עם ישראל במערכה. לצד זאת, מילשטיין מותח ביקורת חריפה כלפי מרבית ההנהגה הפוליטית הערבית בישראל.

"כמו תמיד, היחיד שיש לו עמוד שדרה ומבטא עמדה אחראית ומוסרית זה מנסור עבאס. אחמד טיבי הסביר לכולם שחמאס הוא לא ארגון טרור, ואיימן עודה, בהתאם לקו הקבוע של חד"ש, ממשיכים לטעון שהכיבוש הוא מקור כל הרע בעולם. אין יהודי שיכול להמשיך לשמוע את השטויות האלה. טיבי ועודה לא באירוע."