אלפי עובדים זרים בחקלאות מועסקים ביישובי הדרום, ומאז תחילת המלחמה נמצאים במגוון מצוקות. חלקם נותרו ללא עבודה ביישובים שפונו בהוראת הצבא; חלקם מעוניינים לחזור למולדתם; וחלקם מועסקים ביישובים בהם מותר לעבוד בשטחים החקלאיים, אך הם חוששים מכך אך גם חוששים מסנקציות מצד המדינה והמעסיקים, שמתמודדים עם מחסור בעובדים.
לפי רשות האוכלוסין וההגירה, בשבועיים שמאז פרוץ המלחמה עזבו את ישראל כמעט 7,000 עובדים זרים, מתוכם 1,889 עובדים תאילנדים שעוסקים בחקלאות. עשרות עובדים זרים מאזור עוטף עזה נרצחו, נחטפו לעזה או נפצעו במתקפת חמאס.
ד"ר יהל קורלנדר מהמכללה האקדמית תל חי חברה בקבוצת סיוע לעובדי חקלאות. מאז תחילת המלחמה בשבת, הקבוצה מסייעת לעובדים התאילנדים להתמודד עם המתח שנוצר מול המעסיקים. היא מספרת על עובדים שסופגים איומים בהלנת שכר, מעסיקים המחזיקים בדרכוניהם, איומים בסיום העסקה ועוד שיטות בניסיון להשאיר אותם לעבוד בשטחים בהם השהייה מסוכנת וחשופה.
"הדרישה שלנו היא שחופש הבחירה המלא יינתן לעובד התאילנדי", היא אומרת, "שהחקלאי ייתן את מלוא חופש הבחירה – להישאר, להחליף מעסיק, להגיע לאזור בחצבה שרשות האוכלוסין הקצתה עבוד העובדים, או לחזור בתאילנד".
לדבריה, "כולנו מבינים את מצוקת החקלאים, אבל אנשים לפני פרות ופירות. אבא שלי חקלאי בבית הלל, אני מפרסמת עבורו כל הזמן מי מוכן לבוא לעבוד בשבילו, אבל אלו מתנדבים בשכר, אנשים שמבינים את הסכנה".
בקבוצת מדגישים שהם לא נגד החקלאים, אלא להיפך. המצוקה ברורה להם, אך הם דורשים להתייחס לעובדים הזרים כמו שמתייחסים לשכנים, לילדים ולשאר אזרחי ישראל. על ההחלטה של משרד החקלאות לעודד עובדים ישראלים וזרים לעבוד בחקלאות בגבולות דרך תשלום תמריצים היא אומרת ש"בונוסים ותמריצים זו שיטה טובה. כל עוד חופש הבחירה נשמר, זה מקובל."
מנהל מטעים בארז ואור הנר: "אנחנו לא מכריחים אף אחד להישאר. אף חקלאי לא צריך עובד מפוחד"
יש גם חקלאים שמדגישים את זכות הבחירה של העובדים. אחד מהם חנן שור, שמרכז את גידולי האבוקדו של הקיבוצים ארז ואור הנר – 2,500 דונם של גידולים שצמודים לגדר הגבול והגישה אליהם אסורה. הוא גם המנהל המקצועי של התארגנות מגדלי האבוקדו בדרום, 20 אלף דונם של מטעים, יחד עם עמי אוליאל מקיבוץ ארז.
בראשון התארגן מבצע חילוץ עבור העובדים במטעים של אור הנר וארז, שהיו שותפים בו המועצה האזורית שער הנגב, הרבש"צים והחקלאים. העובדים חולצו, ובשלב מאוחר יותר שור חזר לשטח כדי לאסוף את הדרכונים שלהם, כדי שיוכלו לצאת מישראל, אם יבחרו.
"בשבת העובדים שלנו לא רצו להתפנות", הוא מספר, "בראשון הם כבר הסכימו. אחרי החילוץ פניתי לחקלאי שאני מכיר ממושב עין יהב בערבה, אחלה גבר, שהסכים לקלוט 25 תאילנדים שהגיעו אליו".
"המצב כרגע הוא שרוב העובדים חזרו לתאילנד, אבל השאירו אפשרות טכנית לחזור לעבוד בישראל", מספר שור, "אחד נשאר בעין יהב. אלו עובדים שעברו סבבי לחימה, אבל שום דבר שדומה לעכשיו. הם ראו מה עושים לחברים שלהם, וזה בעצם מה ששינה את ההחלטה שלהם והפעיל את הלחץ בעיקר מהבית, לחזור לתאילנד".
כרגע הוא נמצא עם משפחתו בקיבוץ מעלה החמישה, ולדבריו "מטפס על הקירות", משעמום ודאגה לשטחים, שבשלב זה עוד לא ידוע מה מצבם לאחר התקפת מחבלי החמאס – מה נשרף, מה נעקר, ומה התייבש בעקבות הרס ההשקיה. בשבת שעברה ירד עם מתנדבים לאזור כדי לנסות לטפל בהשקיה, בתקווה להציל משהו. הוא מתכוון לחזור לאזור כשיהיה אפשר, ומקווה לשתול מטעי אבוקדו 5 קמ' לתוך אזור הרצועה, "הלוגו שלנו הוא עד התלם האחרון, זו לא סיסמא, זה באמת."
שור מספר שבשטח מטעי האבוקדו יש שתי מיגוניות, ומקום הלינה של העובדים בקיבוץ צמוד למרחב מוגן גדול. אבל השטחים גדולים, ואין מענה לירי מנשק קל. "אנחנו לא מכריחים אף אחד להישאר", הוא אומר, "היחס אליהם מתחשב, ואנחנו דואגים להם כל הזמן. אבל מי שלא עומד בזה יכול לעזוב. אף חקלאי לא צריך עובד מפוחד, אנחנו נסתדר איכשהו".
