דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי כ"ד בניסן תשפ"ד 02.05.24
20.5°תל אביב
  • 15.3°ירושלים
  • 20.5°תל אביב
  • 18.4°חיפה
  • 20.8°אשדוד
  • 17.3°באר שבע
  • 28.5°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 14.6°צפת
  • 20.1°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

לעבוד ולנוח – אין שמירת שבת בלי עבודה

שמות, פרק לא'

בפרק הזה, אחרי שמשה מסיים לקבל את כל הנחיות לבניית אוהל מועד, והמזבח, ובגדי הכוהנים, והקטורת, וחוקי הקורבנות וכו' וכו', רגע לפני שהוא מקבל גם את כל ההנחיות כתובות על לוחות האבן, נופלת עלינו הפסקה הבאה:

יב)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
יג)וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם:
יד)וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל-הָעֹשֶֹה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
טו)שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶֹה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל-הָעֹשֶֹה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
טז)וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת לַעֲשֹוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
יז)בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָֹה יְהוָֹה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:

בקריאה ראשונה – מי שלא שומר את השבת דינו מוות – "מות יומת", ולא רק מוות אלא גם הוא יוצא מלהיות חלק מעם ישראל "ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה".

נשים לב אגב, שהמוות הזה אינו נתון בידי איש. הוא קורה או אמור לקרות, אך לא כתוב איך. מכאן – שלא ביד אדם לבצע את העונש.

———-

אז העונש ברור.

אבל מה פירוש לשמור את השבת?

אני קורא לאט ובזהירות: הציווי מגיע אחרי כל ההנחיות לבניית המקדש וכו'. ואז הכתוב מדגיש: "אך את שבתותי תשמרו…", כלומר, בעיצומה של מלאכה גדולה, אפילו מלאכת קודש (בניית מקדש וכו') אסור לשכוח לשמור את השבת ולהפסיק את המלאכה הקשה.

מעניין – כדי לשמור את השבת צריך שבשאר הימים נעבוד קשה!!!

ואכן, בהמשך כתוב במפורש: "ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי קודש לה', כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת" – הכוונה כאן מאוד ברורה: האדם מצווה לשני דברים: לעבוד ולנוח, או בלשון הפסוק הבא "וביום השביעי שבת וינפש".

שמעתם, אלה ש"תורתם אומנותם" – לעבוד ולנוח, לעבוד ולנוח, לעבוד ולנוח….

קח דוגמא מאלוהים – ששה ימים עבד בבריאת העולם וביום השביעי –וינפש.
אפילו אלוהים לא נח לפני שבלשון ימינו "נתן עבודה"!!

וינפש– מלשון נופש או חופש או הפסקת המלאכה, וגם מלשון לתת זמן לנפש להתמלא מחדש באנרגיה.

בעולם התחרותי והקשה שבו אנחנו חיים, אנחנו מצווים להיות עצמאיים כלכלית מחד ובעלי יכולת לתת לנפש שלנו זמן להתמלא.

כשיבוא, אם יבוא, אלוהים בשאלה אלי: "האם שמרת את השבת?" התשובה שלי תהייה: "שמרתי את ששת הימים ועבדתי כל חיי למחייתי ולמחיית משפחתי ואת השבת שמרתי קצת פחות כי לפעמים לא הספקתי את כל המלאכה בשישה ימים". ואז אוסיף ואומר: "השתדלתי מאוד שלא יעבדו אחרים בשבילי בשבת".

השבת שלי היא הסמל לכך שהאדם אינו עבד, לא של עבודתו ולא של עבודת אלוהיו.

———-

ועוד הערה קטנה – בפרק הזה כתוב שאלוהים יצר את העולם בשישה ימים ואז יצא להינפש.

יצא ולא חזר.

אלוהים סיים את העבודה ויצא לנופש של אינסוף זמן.

העולם נשאר בידי האדם ובאחריותו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!