העובדים והעובדות הסוציאליים פרושים בכל הארץ ונותנים שירות למפוני עוטף עזה והצפון ומשפחות הנפגעים מסביב לשעון, כבר שבועיים רצופים. אך במקום להוסיף תקנים ותקציב, משרדי הבריאות והרווחה מחפש מתנדבים, ודורש מעובדים ועובדות לעבוד 24/7 ללא תוספת תשלום.

"משרדי הבריאות והרווחה מוציאים הודעות גיוס מתנדבים לטווח של חצי שנה, דורשים מעו"סים לעבוד שעות נוספות ללא תשלום", אומרת ל'דבר' יו"ר איגוד העו"ס ענבל חרמוני. "כמובן שבטווח המידי, בשבת, כל עובד ועובדת סוציאליים וכמובן אנשי טיפול אחרים קפצו. ואף אחד לא חשב על משכורת. תוך שעתיים כבר היו רשימות תפעול, ואנחנו כאיגוד גם ארגנו את זה. זה הגיוני מאוד, זה התפקיד שלנו. אבל אנחנו נמצאים יותר משבועיים בתוך האירוע".

לדבריה, בחלק מהמקומות הבהירו לעובדות שהן מתבקשות "להתנדב", במקצוע שלהן. חלק מתבקשות לעבוד שעות נוספות, לחלק הודיעו שהן יעשו תורנויות ולא יקבלו עליהן שכר, או שביקשו מהן להשתבץ לכוננויות – והודיעו להן שמשלמים להן רק על חצי. "אומרים להן 'בואו תעבדו 24/7 ולא תקבלו שום תוספת'. אבל לא להתבלבל, אם מישהי מחסירה או חלילה צריכה להיות עם הילדים כי בעלה מגויס, ברור שזה על חשבונה ואף אחד לא יבוא לקראתה. רק הן יבואו לקראת המערכת. יש פה ניצול שלא יתואר".

"הן עושות את זה, כי זו השליחות שלהן", היא מוסיפה. "כי הן כמו כל עם ישראל עם לב שרוף ורק רוצות להביא את המדינה היקרה שלהן למקום טוב יותר. ואני גם האחרונה שתגיד להן עכשיו לא לעשות את זה. אבל מה זה אם לא ניצול? ולמה?".

"זו לא חלוקת בגדים. זו עבודה מקצועית"

מעבר לכך, אלפים מתנדבים למלא כעת את תפקידה של המדינה במערכה. בבריאות הנפש, במתן מענה, בבניית חוסן חברתי. אך מעבר לעובדה שמדובר באנשים טובים שמעוניינים להתנדב, חוסר התאמה עלול ליצור יותר נזק מתועלת.

"זו לא חלוקת בגדים. זו עבודה מקצועית, שגם לא כל איש טיפול יכול לעשות. צריך להיות מוכשר ספציפית לתחום הזה של טראומה, ובמיוחד טראומה לאומית. ומי בודק מי המתנדבים? מה הם, מאיפה הם, מה היכולות שלהם? אפשר לבוא עם הכוונה הכי טובה, אבל התערבות לא נכונה יכולה גם לעשות נזק. גם אם את עו"סית שהרגע סיימה לימודים, בחיים לא פגשת טראומה ולא עשית שום הכשרה, אז זה לא יכול להתאים".

חדר המצב של מרכז החוסן שדרות במלון הרודס בים המלח (צילום: הדס יום טוב)

לדבריה, ישנן כעת כ-2,000 מתנדבות בכל רחבי הארץ שהן עובדות סוציאליות. רובן כאלה שלא עובדות בשירות הציבורי, ועזבו את הקליניקות, ההדרכות וההכשרות. חלקן עובדות בדברים שלא קשורים ישירות לנושא הטראומה. "תתחילו לשבת, למפות, ולראות גם את מי אפשר להכשיר. להתחיל עכשיו, ובאינטנסיביות, לגייס עובדים למערכת, ולהתחיל לשלם לאלה שכבר מתנדבים. קחו את האנשים האלה ותכשירו אותם. עכשיו. ותתחילו לשלם להם. אל תתחייבו לשנים קדימה. את אותה מודעה שהוצאתם למתנדבים לחצי שנה, תוציאו לעובדים".

"זה לא מעניין אף אחד מה יעד הגירעון עכשיו, אנשים צריכים לעמוד על הרגליים. אם לא לזה ולא עכשיו, למה כן יש כסף? אף אחד פה לא 'גרידי', אנחנו רתומים, העובדות רתומות, הן רוצות להיות שם, כולנו על זה. שבועיים קפצנו, התנדבנו. אבל עכשיו בואו תראו שגם המדינה כאן, ולא רק החברה האזרחית".

"שלוש שנים הייתה פה קורונה, אף אחד לא למד שום דבר?"

כבר ביום שני שעבר, בוועדת הרווחה שהתכנסה, התריע איגוד העו"ס שזה לא יחזיק, שאי אפשר לבנות על התנדבות לאורך זמן. "אנשים יצטרכו בסוף לחזור לחיים שלהם, והאירוע רק מתגבר. כל האנשים שצריכים אותנו – המשפחות, המפונים שרק מתווספים ועוד לא התחלנו עם הצפון. זה לא הולך להיגמר, להיפך. בסוף גם כל החברה הישראלית נמצאת ברשימה הזו".

היא מדגישה שיש מקומות נקודתיים, מרכזי חוסן ורשויות מסוימות, שכן מגייסות עובדים ולא מתנדבים. "יש מקומות שהתאפסו על עצמם. אבל המדינה כמדינה, בכל מערך בריאות הנפש, באשפוז או בקהילה, במחלקות הרווחה שקורסות עוד מלפני, פשוט לא התאפסה על עצמה. זה לא שאם עכשיו יתאפסו יהיה בסדר, אין היום מספיק אנשים שרוצים לעבוד במערכת. אבל זה לפחות משהו. הממשלה לא מסוגלת אפילו ברגע כזה להתאפס על עצמה ולפחות להגיד שמעכשיו היא עושה אחרת. אני לא רואה גיוסי עובדים מאסיביים כמו שצריך".

לדבריה, קשה שלא לראות בימים האחרונים כיצד הסיפור של מערכת הרווחה דומה לסיפורה של מערכת ההגנה והביטחון: העורף הישראלי לא מוכן לאירוע חירום. מדובר על מערכות אנורקטיות, שיובשו והופקרו במשך שנים, שעובדים ועובדות עזבו בהמוניהם. ויש לכך כתובת.

"משרד האוצר הפקיר אותנו, ומערכות הבריאות והרווחה הגיעו מפורקות לאירוע הזה. זה לא רק הממשלה הנוכחית, זה המצב 20 שנה. עוד מהקורונה הבנו כמה חשובה העבודה הסוציאלית", היא אומרת. "כמה חשוב מענה טיפולי, כמה חשובה בריאות הנפש. ייבשתם, לא עשיתם כלום, עכשיו אתם מוסיפים חטא על פשע. עכשיו אתם מחפשים מתנדבים? זו חוצפה שאין כדוגמתה".

מתנדבים עם תושבי קיבוץ בארי במלון בים המלח, לאחר שפונו מבתיהם (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

גם אם משרדי הממשלה מתעשתים עכשיו, אנחנו לקראת קטסטרופה חברתית, קהילתית ואישית", אומרת חרמוני, "יש לזה השלכות. משפחתיות, כלכליות, חינוכיות, בכל התחומים. כשישתתקו התותחים, אנחנו נדרוש וועדת חקירה גם על הסיפור הזה".

"התרענו והתרענו, וכאילו כלום. יושבת מולי בוועדה נציגת משרד האוצר, ילדה בת 20 ומשהו בדרג הנמוך, ואומרת לי 'אנחנו לא מתעסקים בזה עכשיו כי אנחנו בחירום'. שלוש שנים הייתה פה קורונה, אף אחד לא למד שום דבר?"

"ה'פטנט' הזה של עו"סית אחת ל-250 משפחות ובערך 1,000 איש נגמר"

"מדברים עכשיו על קונספציות שקרסו", היא אומרת לבסוף. "אם יש קונספציה שקרסה ובגדול זו הקונספציה הניאו-ליברלית. המחשבה שהשוק יסדר את עצמו, שהחלשים יכולים להישאר מאחור והכל בסדר, שלא צריך מערכת רווחה ומערכת בריאות הנפש, שאפשר לייבש שירותים כדי להפריט אותם ואז הם יהיו פחות גרועים, כל זה קרס. וזה כבר קרס בקורונה".

"אבל אף אחד לא מקשיב לנו, תקן אחד לא נוסף. ואני ממש לא מתכוונת לוותר", היא זועמת. "פשוט לא עונים. לא אומרים לך 'את טועה', אבל החוסר אונים נוטף מכל המערכות. בריאות, רווחה, חינוך, הכל חוזר לאותו דבר. הם מנוהלים על ידי משרד האוצר שרוצה להפריט אותם כאידאולוגיה. אבל זהו, הכל קרס. ה'פטנט' הזה של עו"סית אחת ל-250 משפחות ובערך 1,000 איש נגמר".

עוד נקודה, היא מעלה, היא העובדה שמערכות הבריאות והרווחה לא עובדות יחד. "בריאות ורווחה, ובעיניי גם חינוך, שיכון וביטוח לאומי, חייבים לעבוד ביחד. זה חייב לעבוד עכשיו כמשרד אחד. איך אנחנו שבועיים אחרי ואין עדיין מנהלת של כל הפן האזרחי? במקום זה רבים מי שייך לבריאות הנפש ומי לרווחה. יש מקומות שעובדים יפה ביחד, אבל משרדי ממשלה ורשויות בישראל לא יודעות לעבוד ביחד בשגרה. אז בטח שלא בחירום".

בעוד היא באה בטענות למערכות, היא מבהירה, זה לא כולל את העובדות והעובדים, בכל הדרגים. "העובדים והעובדות מדהימים. הם עובדים יום ולילה. בכל הרשויות בעוטף, באשקלון, באופקים, בנתיבות, בצפון. למרות שהם גם מפונים, למרות שיש ילדים ובני זוג בחזית, למרות שחלק לא מבוטל שכלו ילדים, בני זוג ומשפחות. למרות שארבעה עובדים ועובדות סוציאליים גם נרצחו במערכה. אלה הקולגות שלהם, חברים שלהן".

"קחו אחריות. תגידו – טעינו, לא השקענו, ייבשנו, שמנו קצוץ, הפרקנו"

אבל, שואלת חרמוני, כמה הן עוד יוכלו להחזיק? "ביקרתי במחלקת רווחה בשדרות, יש שם שקי שינה ומברשות שיניים. אנשים מהמלונות שהם פונו אליהם בים המלח נוסעים לשדרות כל יום. כמה הם יוכלו לעבוד 24/7? כמו בכמעט כל דבר שאנחנו רואים עכשיו במדינה, יש פה אנשים שעושים פעולות הרואיות של ממש ונותנים את כל כולם בתוך מערכות לא מתפקדות".

נזק מפגיעת רקטה באשקלון. "מה אפשר לעשות כשצריך לבחור את האנשים, כי לא מוכנים לפנות עיר שלמה" (צילום: אורן בן חקון/פלאש 90)

"הן עושות את הכי טוב שהן יכולות ונותנות הכל. אבל פה כמו בשגרה, זה לא באיכות ובמהירות שהן היו רוצות. כל הסיפור של הפינויים, למשל, שפשוט אין מקום. מה אפשר לעשות כשבאשקלון צריך לבחור את האנשים, כי לא מוכנים לפנות עיר שלמה. זה שם על מחלקת הרווחה אחריות מחרידה – לבחור מי כן ומי לא. הן עושות רשימות למי אין ממ"ד בבית, מי בודד, למי אין תמיכה, למי אין משפחה. זה קשה מנשוא".

"קודם כל שבו, תכו את עצמכם, קחו אחריות, תעשו חרקירי ציבורי, תגידו – טעינו. לא השקענו, ייבשנו, שמנו קצוץ, הפרקנו, ועכשיו אנחנו רואים מה המחיר", דורשת חרמוני מחברי הממשלה. "הממשלה הזו, ממשלות קודמות, כל מי שלא הקשיב לנו, כל מי שנשאב לקונספציה הנאו ליברלית שצריך להפריט את השירות הציבורי. תגידו- עכשיו אנחנו בברוך, ייקח הרבה זמן לתקן את כל מה שדפוק במערכת, אבל מעכשיו אנחנו מתנהלים אחרת. אבל אין מי שאומר אפילו את זה. ברור שלא. אבל למה שזה יקרה? את הפוליטיקאים לא מעניין מה משרת את הציבור, גם לא עכשיו".

במשרד הרווחה מכחישים את הנאמר, וטוענים כי עובדות סוציאליות לא התבקשו להתנדב או לעבוד ללא תשלום. משרד הבריאות טרם הגיב על הטענות.