"הרבה מהשטחים שלנו באזור הלחימה ואי אפשר לעבוד בהם", אחיקם שלף מנהל גידולי השדה (גד"ש)  של קיבוץ אורים. "אבל מה לעשות, כרגע זורעים בשטחים שאפשר. צריך לגדל אוכל". שלף התחיל בשבוע שעבר לזרוע תפוחי האדמה בשדות לב הנגב, סמוך לקיבוץ אורים.

למרות המצב הביטחוני והלחימה שנמשכת, חקלאי העוטף ממשיכים לעבוד. בשבוע האחרון החלו המגדלים בחלק מהקיבוצים להיערך לעונה הבאה, לטובת אספקת המזון המקומית.

לפי הנחיות הצבא, לא מתקיימת פעילות חקלאית במרחק עד 4 ק"מ מהגבול. ממשרד החקלאות נמסר שאנשיו מסייעים לחקלאים באיתור שטחים חלופיים לזריעה כדי להבטיח את הרציפות התפקודית לאספקת תוצרת חקלאית טרייה. אם לא תתבצע העבודה החקלאית כעת, אספקת המזון עלולה להשתבש. קיבוצים, מושבים ויישובים רבים ספגו אבדות קשות בנפש. רבים מהעובדים מתאילנד, שחבריהם נרצחו ונחטפו על ידי מחבלי חמאס, החליטו ברובם לעזוב את ישראל.

זריעת תפוחי אדמה בשדות לב הנגב (צילום: משרד החקלאות)

לפי נתוני משרד החקלאות, באזור עוטף עזה (אשכול, שער הנגב, שדות נגב וחוף אשקלון) ממוקמים כ-60 אלף דונם של שדות תפוחי אדמה, שהם כ-40% משטחי גידול תפוחי האדמה בישראל. מאות טונות של תפוחי אדמה שגדלים בנגב המערבי מיועדים לשוק המקומי, חלקם כחומר גלם לתעשייה, לצריכה ביתית ולזרעי תפוח אדמה ליבול הבא. כ-155 אלף טון תפוחי אדמה מיוצאים מישראל, ומהווים כ-48% מסך ייצוא הירקות מישראל.

"הקושי המרכזי הוא מחסור בעובדים", הוא אומר. "כל בוקר מתפלאים שאנשים באו לעבוד. שליש מהעובדים התאילנדים עזבו. אתה יודע עם כמה עובדים אתה הולך לישון, אבל לא יודע עם כמה תקום בבוקר". בינתיים עובדים איתו עובדי החקלאות מתאילנד, עובדים בדואים ומתנדבים. "עובדים עם כל מי שיש".

כמו מנהלים ועובדים אחרים בגד"ש באזור, גם הוא מתמרן בין המאמץ להכין את השדות ולהבטיח את אספקת הירקות, לבין לוויות וביקור משפחות חבריו שנרצחו בשבת 7 באוקטובר.

גם אמיר דגן, מנהל הגד"ש בקיבוץ עלומים, נערך לעונה הבאה נגד כל הסיכויים. בימים אלה, הוא וצוות הגד"ש מקימים שדות חדשים מאפס, ושותלים חלקות של תפוח אדמה, גזר וחסה.

חסה בשדות עלומים. "זה הרבה מאוד כסף, אבל אנחנו בכל זאת מחליטים לצאת, לחרוש ולשתול" (צילום: אמיר דגן)

"אלה חלקות שהיו צמודות לגדר שהן עכשיו אזור לחימה. חלקות במרחק 5-4 ק"מ מהגדר, שבהן ניתן לעבוד", אומר דגן ל'דבר'. "כל מה שהיה בשדות שלנו נהרס. 100 דונם חממות שלנו נהרסו לגמרי, אז אין מה לקטוף. עכשיו אנחנו מעבירים את החלקות לשדות שלא היו מתוכננים לעונה הזאת. אנחנו כרגע בעשרות דונמים, ומכוונים למאות דונמים. מה שיכולים".

צוות הגד"ש של עלומים נרתם כולו לעבודה. "כולם באים. בדואים, יהודים ותאילנדי אחד שנשאר בחיים. אנחנו לא נעזרים במתנדבים כי אין מה לקטוף. לעבודה שאנחנו עושים עכשיו צריך עובדים מיומנים. זאת עבודה מקצועית".

לשמחתו, כל הארגונים החקלאיים עומדים איתם בקשר הדוק. "ארגון עובדי הפלחה, נציגי מועצות הייצור השונות וגם נציגי משרד החקלאות ירדו לשטח ודיברו איתנו".

הקמת שדות חדשים כרוכה בהוצאות אדירות, אבל מבחינתו זו השקעה חיונית. "אנחנו מכינים שדות, משקים אותם מההתחלה, קונים ומתקינים ציוד השקיה. זה הרבה מאוד כסף, אבל אנחנו בכל זאת מחליטים לצאת, לחרוש ולשתול. יש אנשים שנלחמים בטנקים ובשוחות, ואנחנו נלחמים בטרקטורים ובשדות".

דגן, כמו שאר עמיתיו בנגב המערבי, מקווה שיתאפשר להם לזרוע כמה שיותר חיטה, כמה שיותר קרוב לגדר. אבל הוא גם מציאותי. "עוד לא התחיל המבצע הקרקעי ועוד לא נגמרה הלחימה, אז לא באמת יודעים מה יהיה".