מדריך שפרסם מרכז 'אקורד' לפסיכולוגיה חברתית מציע כלים למנהיגות מקומית בערים מעורבות, כדי להתמודד עם מצבי הסלמה בין יהודים לערבים בתוך הערים. בין ההמלצות במדריך: חשיפה לייצוג הטרוגני ועשיר של הקבוצה האחרת, שיתוף תושבים בקבלת החלטות, חיזוק תחושת הביטחון, שיח מכיל ולא שיפוטי והדגשת סיפורים מעוררי השראה על סולדריות בין-קבוצתית.

מרכז אקורד הוא ארגון חברתי-אקדמי, שהחוקרים בו עושים שימוש בידע מתחום הפסיכולוגיה החברתית כדי לשפר את היחסים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית ובין החברה הישראלית לבין חברות שכנות. המדריך מכיל ניתוח פסיכולוגי-חברתי של יחסים בין קבוצות בתקופות הסלמה ומלחמה, והמלצות לדרכי פעולה ושיח המבוססות על הניתוח.

יעל אילן, מנהלת תחום ייעוץ פסיכו-חברתי לארגונים במרכז אקורד וממחברות המסמך, מספרת ל'דבר' שהמדריך מציע דרכי פעולה שונות, בהתאם לתמונת המצב בכל עיר ברגע נתון. "אנו עורכים תמונת מצב מנטלית של ישוב מסוים", מסבירה אילן, "ועל בסיסה ממליצים על כלים ברמת השיח, קבלת ההחלטות ועבודה עם צוותים". תמונת המצב המנטלית נקבעת על פי סדרת ראיונות ושיחות שעורכים חוקרי המרכז עם תושבים מאותו ישוב.

יעל אילן ממרכז אקורד, ממחברות המדריך למנהיגות מקומית בערים מעורבות. "צריך לחשוף ולתווך כמה שיותר סיפורים שונים ומורכבים" (צילום: מרכז אקורד)

המודל שמציע המרכז בוחן את היחס של כל קבוצה אל הקבוצה האחרת על פני שני צירים – ציר התנהגותי וציר תפיסתי. כל קבוצה נעה על הציר ההתנהגותי בין הימנעות להתקרבות, ועל הציר התפיסתי בין תפישה חיובית לתפיסה שלילית של האחר. "הנחת היסוד היא שהרבה מהרגשות והתפיסות שלנו נובעים מבסיס קבוצתי שייכותי", אומרת אילן, "הרבה ממה שקורה כרגע הוא הקצנה של רגשות בין-קבוצתיים, שבאה לידי ביטוי אצל הפרט."

"הסיפור הסולידרי קיים, צריך להדגיש אותו"

המטרה במדריך אינה רק לתאר את המצבים השונים, אלא גם להציע דרכי פעולה. "אפשר  להפחית את הפחד והחרדה על ידי פעולות מסוימות, כמו חשיפה לייצוג הטרוגני ועשיר של האחר", אומרת אילן, "זה תורם לכך שיהיו פחות סטריאוטיפים, לתפיסה פחות מהותנית ואחידה."

אילן מוסיפה שכאשר אנו נחשפים לאדם מהקבוצה השנייה המתנהג בצורה שונה מהסטריאוטיפ בו אנחנו מחזיקים, אנחנו נוטים להתייחס אליו כחריג ולא לשנות את התפיסה שלנו על הקבוצה כולה. עם זאת, חשיפה מרובה לסיפורי סולידריות בין קבוצתית אמיתית שוברת את הסטריאוטיפיזציה. לכן, היא אומרת, "צריך לחשוף ולתווך כמה שיותר סיפורים שונים ומורכבים". מרכז אקורד פרסם בזמן המלחמה גם מאגר סיפורי השראה, המבטאים סולידריות בין יהודים לערבים בימי משבר ומיועדים לשימוש חינוכי.

לדעת אילן, מעבר להיכרות עם סיפורי מקרה ספציפיים, יש תפקיד גם לבחינת הסיפור הרחב שאנו מספרים לעצמנו על המציאות בכללותה. "הסיפור הסולידרי קיים ויש להדגיש אותו. אפשר לעשות את זה באמצעות הדגשת בסיסים זהותיים וערכיים משותפים, של חיים אזרחיים, ישראליות והומניות, ובעזרת הצבעה על תמונת עתיד משותפת. דרך נוספת להשפיע על התפישה הוא להשתמש בנתונים, למשל: רוב גדול בקרב ערביי ישראל מתנגד באופן נחרץ למעשי החמאס." לדברי החוקרים, שימוש בשפה מאחדת והדגשת הדברים המשותפים לקבוצות השונות עשויים לתרום להרגעת הרוחות.

אילן מציינת כדוגמה את גילוי הדעת המשותף של 16 ראשי רשויות בנגב. 16 ראשי רשויות חתמו על מכתב גילוי דעת לשותפות גורל של תושבי הנגב ביוזמתו של ערן דורון ראש מועצת רמת הנגב. לצד הכאב, הזעזוע והאבדן בעקבות מעשי הזוועה, משבחים ראשי הרשויות במכתב את הסולידריות הגדולה שהפגינו קהילות הנגב וקוראים לכלל תושבי האזור להמשיך ולשמור על  מרקם החיים המשותפים.

לצד הפצת מסרים מרגיעים ומתן לגיטימציה לכאב ולתחושות של הצדדים מציעים חוקרי המרכז לקבוע גבולות ברורים לשיח. עם זאת, אילן מדגישה שהדגש כרגע צריך להיות על מתן מקום לכאבים ולא על הצבת הגבולות.

"ההמלצה החד משמעית היא לא להיכנס לשיח נורמטיבי בעת הזאת", אומרת אילן. "על ההנהגה לתפוס עמדה מאשרת ומאפשרת. כולם צריכים לדעת שהם בטוחים, שהכאב שלהם נשמע ויש לו מקום".

"להנהגה יהודית בישובים מעורבים יש אחריות ללמוד מהם צרכי התושבים הערבים"

אילן מאמינה שלשלטון המקומי יש כוח להשפיע על השיח בקרב התושבים. "ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, הרגיע את התושבים, והדגיש את המחויבות לכלל התושבים עכשיו ובעתיד." לצד ההנהגה הנבחרת, אילן מדגישה שיש תפקיד חשוב גם למנהיגות לא פורמלית.

המסמך לא נשאר רק ברמת השיח, ומתייחס גם לסוגיות של מדיניות. החוקרים מציעים לרשויות לכונן תהליכי קבלת החלטות המשתפים את כלל תושבי הערים מהציבורים השונים, כדי לחזק את האמון בכך שהרשות פועלת למען כולם. הם מדגישים שעל הרשויות לחזק את תחושת הביטחון אצל התושבים, תוך הבהרה שרק המשטרה והרשות עצמה אחריות לאכיפת החוק ולשמירה על הסדר הציבורי.

"להנהגה היהודית בישובים מעורבים יש אחריות כלפי תושבים ערבים – ללמוד מה הצרכים, לתת מענים וליצור הליכים הוגנים", אילן אומרת, "זה דורש יותר מאמץ". אילן רואה חשיבות גדולה גם במפגשים לא ממוסדים בין תושבים. "פעולות משותפות ללא פוליטיקה, עשייה למען מרקם חיים משותף וסולידרי, אלו הדברים שמחזקים את החוסן החברתי של הישוב".