שלושה שבועות וחצי מאז פרוץ המלחמה, תושבי אופקים ונתיבות נקראים לחזור הביתה. סבבי ההפוגה וההתרעננות מגיעים לסיומם, בלי קשר לכוויות הנפש, לפחדים. לדברי הילה חורש, עו"סית מאופקים, כל מאמצי הרווחה מכוונים כעת לקלוט את התושבים ולהתחיל לבנות שגרת חיים חדשה: "תושבי אופקים יכולים וצריכים לחזור הביתה. זה זמן להשתלב בחזרה בשגרה המוכרת, בסביבה וברחוב המוכר".

צוותי מתנדבים עובדים, לדבריה, סביב השעון, והם ערוכים לתת מענה לכל משפחה שמגיעה לעיר. את חלקן, היא מספרת, מלווים טלפונית עוד לפני ההגעה: "אם משפחה ממש חוששת לחזור, נעשה איתם שיחה מקדימה על חשיבות החזרה לשגרה, לראות שהחיים באופקים אינם מפחידים יותר. באופקים לא יורים יותר ברחובות, ואין סיבה לא לחזור הביתה. אחרי החזרה לעיר יהיו מפגשים אצלם בבית או במרכז הטיפולי".

אופקים ונתיבות, שלא כמו אשקלון ושדרות, לא פונו "בפקודה", אבל רבים מתושביהן שהו לתקופות הפוגה והתרעננות של שבוע-שבועיים במלונות ים המלח ואילת, במימון העיריות והמדינה. לעיריות אין נתונים על מספר התושבים הנמצאים בימים אלה מחוץ לעיר.

תושבת אופקים: "כל מה שיש כרגע זה מתרומות"

באחד המלונות בים המלח, נמצאות עדיין כמה משפחות שמשלמות על השהות מכיסיהן (כמה מאות שקלים ללילה, בהנחה משמעותית שמציע המלון). "אנחנו נישאר פה עוד כמה ימים בשביל הרוגע של הילדים", מספרת נ', תושבת אופקים. "עד כה לא שילמנו, ויכול להיות שנצטרך לשלם עד סוף השבוע. לא בטוח כי במלון דואגים לנו. אבל אנחנו בחוסר ודאות".

מורן ביטון, אם לעשרה, היא אחת מכמה משפחות ברוכות ילדים מאופקים, שנמצאות מזה כשבוע במלון במעלה אדומים, ומבקשות להישאר בו. "תכננו לחזור", היא מספרת, "אבל מאז הכניסה לעזה המצב החמיר. הילדים מפוחדים". אבל לדבריה, מכיוון שלא הועבר תקציב למלון, הם לא יוכלו להישאר. "חלק מאיתנו יעברו לבני ברק", היא מספרת, "יש אולם אירועים שהזמין אותנו. אנחנו לא רוצים לחזור. יש אצלנו אנשים שאין להם מקלט, אין ממ"ד. לא קיבלנו כסף מהמדינה וכל מה שיש להם כרגע זה מתרומות".

המדיניות העירונית, מספר טל מגירה, חבר אופוזיציה בעיריית אופקים, מוקדשת בימים האחרונים להחזרת התושבים לעיר וחידוש השגרה: "אני יודע שיש משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שנשארו במלון, אף שביקשו להוציא אותם. הייתה התערבות של משרד התיירות והעירייה. הם נשארו, אבל זה זמני. נוסף על כך, יש כמה סיטואציות מורכבות של משפחות שנשארו. מי שיוצא כרגע להפוגה, זה עצמאי על חשבונו".

באופקים נרצחו 48 תושבים ואחד נעדר. בנתיבות ידוע על ארבעה נרצחים. אך שתי הערים אינן בין יישובי הזכאות למענק ישיר ופינוי בסבסוד מלא. בינתיים, רק תושבים שלא יכלו להמשיך לעבוד, או שמקום העבודה שלהם נסגר, יוכלו לקבל פיצוי, וגם זאת רק אם עבדו באופן מסודר.

מאור חביב, תושב אופקים, היה שבוע וחצי בים המלח עם ארוסתו. החנות שבה עבד נסגרה והוא החליט לא לחזור לעיר: "אין טעם לשבת בבית ללא ממ"ד לבהות בתקרה. אבל גם אי אפשר להישאר כל הזמן במלון", הוא אומר, ומנסה להתקבל לעבודה כשליח וולט בירושלים. "התחושה כרגע היא שאיש איש לגורלו. לי אין ילדים אז אני יכול להתנחל אצל חבר במרכז הארץ, משפחות חייבות לחזור".

מעיריית אופקים נמסר כי הרשות תומכת בתושבים שרוצים טיפול בעיר ולא במקום אחר, מתוך תפיסה כוללת של חזרה למציאות ולשגרה.

תושב נתיבות: "זה הפחד של הפחדים"

מיכל שם טוב מנתיבות יצאה מהעיר, אך לא למלון. "אין לי ממ"ד בבית", היא מספרת, "בהתחלה יצאתי לאחותי שגרה בבית עם ממ"ד, ואחר כך יצאתי מהעיר בכלל. עכשיו חזרתי לעיר והיא סגורה לחלוטין. רוב העסקים סגורים. אי אפשר להיות בעיר בגלל הפצצות ומטוסים, הרגשה מתמשכת של פחד. אני צריכה לשלם שכירות ואין לי מושג איך אעשה את זה, כי אני בלי עבודה וקשה למצוא אחת. אנשים לא רוצים לקבל עובדים זמניים".

יגאל מעלימי מנתיבות לא יצא מהעיר. הוא נקלע עם בנו הצעיר למתקפת טילים: "טיל פגע בבית מול הבית שלי, הקומה הראשונה הרוסה. זה הפחד של הפחדים. היה רעש מטורף ועד עכשיו אני רועד. אי אפשר לישון בלילות מהפצצות בעזה. מתייחסים אלינו כאילו מה שקורה פה הוא עוד סבב, כמו פעם. חייבים להתייחס אלינו כמו לשדרות".

תגובת עיריית נתיבות לא התקבלה.