שמעתי שמסתובב פוסט שגורס שהמדינה משקיעה כסף בתקציב רווחה, אבל בכל זאת יש לא מעט ישראלים עניים, מכאן שתקציב הרווחה לא יעיל ואפקטיבי, וצריך לקצצו או לבטלו.
אני רק רוצה לצטט את דבריו של פרופסור מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, שמצא במחקרו ש"מדינות שנהוג בהן שיעור גבוה של תמיכות כספיות מאופיינות אפוא בשיעורי עוני נמוכים, ואילו מדינות שנהוג בהן שיעור נמוך יחסית של תמיכות כספיות… סובלות משיעורי עוני גבוהים" (ע"מ 56 במחקר).
אני רק רוצה להזכיר שזו לא מסקנה אליה הגיע דהן בלבד. מחקר של יונצ"ף, ארגון מסונף לאו"ם שחוקר עוני ילדים, מצא קשר מובהק בין תקציב הרווחה לשיעור עוני ילדים. עפ"י הדו"ח של יוניצ"ף "אין מדינה ב-OECD שמקצה 10% תוצר או יותר לתשלומי רווחה ויש בה שיעור עוני ילדים שעולה על 10%, ואין מדינה ב-OECD שמפנה 5% או פחות לתשלומי רווחה שבה עוני הילדים נופל מ-15%" (ע"מ 2). כלכלנים רבים נוספים מצאו קשר שכזה. הנה דוגמה לשני מחקרים שכאלו אשר מצאו מתאם מובהק בין רמת הקצבאות לשיעור העוני (קרי, במדינות בהן הקיצבאות גדולות שיעור העוני נמוך, ובמדינות בהן הקיצבאות נמוכות שיעור העוני גבוה).
הקשר הנ"ל הוא כל כך מקובל ונחשב לקונצנזוס, שבדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2015 מוסבר ששיעורי העוני של מדינות עם מערכת רווחה נדיבה הם קטנים יותר משל מדינות בעלות מערכת רווחה מצומצמת או קצבאות ברמה נמוכה, משום שמערכת רווחה נדיבה וקצבאות הן הדרך האפקטיבית ביותר של המדינה לצמצום העוני (ע"מ 31. לטענת מחברי הדו"ח, ישראל אינה נמנית בין המדינות בהן מערכת הרווחה נדיבה).
כך לדוגמה, נכתב בדו"ח שלפני התערבות ממשלתית ב-2015 שיעור העוני בישראל של משפחות עמד על 29.2%, אחריו על 19.1%, שיעור עוני נפשות עמד לפני ההתערבות על 28.7% ואחריו על 21.7%. הניתוח של הדו"ח מצא שלקיצבאות ותשלומי ההעברה יש את ההשפעה המשמעותית ביותר בצמצום העוני, לעומת זאת לתמיכת משקי בית אחרים בעניים (תרומות, סיוע פרטי וכו') הייתה את ההשפעה הקטנה והלא משמעותית ביותר בצמצום העוני. לפי הדו"ח גם להגדלת שכר המינימום הייתה השפעה מסוימת בצמצום העוני (ע"מ 11-13). אפילו משרד האוצר נאלץ להודות בסקירה שערך לשנים 2007-2015 שהקצבאות תרמו לצמצום אי השוויון הכלכלי.
לכל המלעיזים על דו"ח העוני בישראל, אני רק מזכיר שנעשו בעבר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובביטוח הלאומי ניסיונות לחבר מדד עוני אבסולוטי, אולם אחרי שנמצא ששיעור העוני במדדי העוני החדשים גבוהים יותר הם נזנחו ולא התקבלו. כמו גם, שהמוסד לביטוח לאומי הפסיק מחקרים על ביטחון תזונתי אחרי שנודעו התוצאות העגומות. מחקר שבדק את שיעור העוני ללא חרדים וערבים מצא ששיעור העוני לא השתנה משמעותית גם בלעדיהם.
העמותות הפרטיות לסיוע לנזקקים בעצמן טוענות בדוח העוני האלטרנטיבי שכדי לצמצמם את העוני נדרש סיוע כספי ממשלתי, ושהקטנת העוני באופן משמעותי לא יכולה להיות מושגת בלעדיו, ומנכ"ל עמותת הסיוע "לתת" חושב שהפתרון לעוני יכול לבוא רק מממדיניות רווחה נדיבה של המדינה. עמדת עמותות הסיוע הפרטיות אינה מפתיע לנוכח הסקר שערך ארגון "לתת" לקראת ערב ראש השנה 2014 בקרב 80 מנהלי ארגונים ועמותות סיוע, שמצא שחלק נרחב מעמותות הסיוע העידו כי אינן מצליחות לתת מענה ללפחות רבע מהנזקקים הפונים בבקשה לסיוע.
הציבור הרחב תומך בסקרים ברוב גדול בהגדלת הסיוע הממשלתי לעניים ולנזקקים, וסבור שזו אחריותה ולא אחריותם של העמותות הפרטיות, ושהיא צריכה לעשות יותר בנושא (קישור לסקר הנ"ל, כמו גם סקר נוסף שפורסם בדו"ח העוני האלטרנטיבי ע"מ 22).
נ.ב. לפי קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, בישראל סך ההוצאות החברתיות כאחוז מהתוצר נמוך במידה ניכרת מהממוצע ב-OECD. ההבדל הוא בסביבות 12% תוצר, אשר שווים ל-130 מיליארד ש"ח בשנה! לא פלא ששיעור העוני כל כך גבוה.
