גילוי דעת שפורסם על ידי קבוצת מומחים ומומחות לדיני ויחסי עבודה מבקש להבהיר את הגבולות והמגבלות המוטלים על חופש הביטוי של עובדים בימי מלחמה – באלו תנאים מותר למעסיק לפטר עובד בגין התבטאות, ובאלו לא.
בפתח דבריהם חידדו המומחים את חשיבותו של חופש הביטוי כעקרון יסוד רב-חשיבות בדמוקרטיה. "ככלל, אין הצדקה לפטר אנשים בגלל ביטויים, גם כאלה מרגיזים או שנויים במחלוקת. דברים אלה נכונים במיוחד לגבי חופש ביטוי פוליטי, שזוכה להגנה חוקתית משמעותית". החוק לדבריהם, מטיל מגבלות על פיטורי עובדים בהקשר של חופש הביטוי.
עם זאת, לדבריהם, לא מדובר במגבלה מוחלטת: "ישנם מצבים בהם דיני העבודה מאפשרים למעסיק לפטר עובד, חרף היות הביטוי מוגן, וזאת במקרים של התבטאות פומבית (בניגוד להתכתבות אישית) חמורה שמכוונת כנגד עובדים אחרים (לרבות קבוצת ההשתייכות שלהם) או כנגד לקוחות של המעסיק, באופן שהביטוי פוגע באופן ממשי במקום העבודה ומטיל אימה".
עוד חידדו, כי עובד המביע הזדהות עם ארגון טרור ותמיכה ברצח אזרחים מפרסם ביטוי לא מוגן, ונכנס לגדר המקרים החריגים בהם לא ניתן לצפות מעובדים אחרים לעבוד לצידו. כך, גם עובד המתבטא באופן גזעני או מאיים באלימות כנגד קבוצות באוכלוסייה. לעומת זאת הבהירו, כי עובד המבקר את הממשלה או את הצבא, בין אם מהצד השמאלי או הימני של המפה הפוליטית – אין בהתבטאותו משום חריגה מחופש הביטוי הלגיטימי. כך, גם עובד המביע צער על הפגיעה באזרחים בעזה, או הזדהות עם סבלם. "יש לעשות אף הבחנה בין הביטוי עצמו – אם מדובר בלייק או באמירה שנכתבה על ידי העובד".
על מעסיקים וארגוני עובדים למנוע כל רדימה אחר עובדים בשל ביטויים או השקפה, לרבות מאבק בהגשת תלונות שווא נגד עובדים. "זוהי תופעה שיש להתייחס אליה בחומרה, כחלק מהחובה להבטיח סביבת עבודה בטוחה לכלל העובדים במקומות העבודה". לדבריהם, בכל מקרה בו מתעורר חשד לביטוי החורג מגבולות השיח הלגיטימי, על המעסיק החובה לברר זאת בזהירות תוך הקפדה על זכות הטיעון של העובד, והימנעות מפרשנות מחמירה יתר על המידה לביטויים או מפרשנות שמעוותת את כוונתם המקורית.
"כמובן שאם המעסיק החליט לפתוח בהליך של פיטורים חש הכרח לבצע שימוע כדין. במסגרת השימוע יש לבחון מה מקור המידע, לאמת אותו, לבחון את התרגום ככל שישנו, לבחון גילויי חרטה, את חומרת הביטוי, ואת הקשר שבין הביטוי, מקום פרסומו והתהודה שלו על תפקוד העובד הבודד בעבודתו כמו גם על קהילת העובדים והעובדות".
פגיעה בעבודה בשל התבטאות מהווה בהכרח פגיעה בחופש הביטוי, אלא שכמו כל זכות – גם חופש הביטוי אינו מוחלט ולעיתים אין מנוס מפגיעה בו לטובת ערכים אחרים. עם זאת, גם במקרים כאלה הפגיעה צריכה להיות מידתית, ופיטורים בשל ביטוי מהווים מוצא אחרון. "לעיתים, די בכך שהעובד יבהיר את כוונתו באופן פומבי, או יסיר את הפרסום, או יביע התנצלות, או יושעה לתקופה מוגבלת וכיוצא באלה צעדים שפגיעתם פחותה בהרבה מפיטורים ועדיין יכולים במקרים רבים להשיג את המטרה".
הכותבים ציינו כי הטבח הנוראי בדרום הארץ ב-7 באוקטובר, והמלחמה כנגד ארגון הטרור חמאס בעקבותיו, מותרים בחברה הישראלית לצד הפגיעות בגוף גם פגיעות רבות בנפש, חרדה, אימה, חשדנות, טראומה קולקטיבית ופגיעה קשה בלכידות החברתית בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. "למרות התחושות הקשות, הזעם והחרדה, הרי שבמיוחד בתקופה קשה זו ישנה חשיבות רבה לפעול על פי הדין, ולהימנע מפגיעה, עד כמה שניתן בעובדות ועובדים. יש לזכור כי מקום העבודה הוא מקום פרנסה מרכזי, וגם כי דברים משתנים לאורך זמן, ועל כן יש לנקוט זהירות יתרה בטרם ביצוע צעדים מרחיקי לכת כגון פיטורים".
על גילוי הדעת, חתומים ד"ר עינת אלבין מהאוניברסיטה העברית, ד"ר שמעון-ארז בלום מהמכללה האקדמית ספיר, פרופ' יוסי דהאן מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים, פרופ' גיא דוידוב מהאוניברסיטה העברית, פרופ' צבי כהנא מהקריה האקדמית אונו, פרופ' גיא מונדלק, פרופ' הילה שמיר וד"ר לילך לוריא מאוניברסיטת תל אביב, ד"ר פאינה מילמן-סיון מאוניברסיטת חיפה, ד"ר עופר סיטבון מהמכללה האקדמית צפת וד"ר תמי קצביאן מהמסלול האקדמי במכללה למינהל.
