הכתבה כוללת תיאורים קשים

עובדי הניקיון של המרכז הרפואי וולפסון בחולון, וורקו יהאלו, אנדיהנו אמביעלה, ודסטאו סוונך, מסייעים בימי שגרה לפעילות הצלת החיים של בית החולים. בעקבות הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר, הם נקראו לתפקיד קשה ומאתגר במיוחד: לתמוך בפעילות זיהוי החללים. השלושה הגיעו למחנה 'שורה' ברמלה, וסייעו בניקיון המתחם בו אנשי המשטרה והרבנות הצבאים פועלים לאיתור הנעדרים ולזיהוי גופותיהם של 1,400 החללים והנרצחים.

"ביקשו ממני ללכת ואמרתי כן, כי אני תמיד מוכן לעזור, מאמין שבמדינה שלנו תמיד צריך לעזור אחד לשני", מספר אמביעלה (24) תושב פתח תקווה ואב לשניים, "הסבירו לנו מה יהיה שם, אבל לא יכולתי לדמיין את המראות עד שהייתי שם. הריח, אנשים שרופים, חצאי גוף, גופות שהיו הרבה זמן בשטח. כמו בסרטים. בעדה האתיופית קשה לנו להתקרב לגופה. שלושה ימים הריח לא עזב אותי".

יהאלו (40) מתגורר ביפו, ואב לשלושה. הוא נולד באתיופיה, ועלה לארץ אחרי תשע שנים במחנה הממתינים בגונדר, שם נולד בנו הבכור. "בעדה שלנו קשה לנו להתקרב לגופות, אבל התרגלנו. הביאו במשאיות כל פעם חמישים גופות, ופירקו אותן בשורות. חשבתי לעצמי, מה השנאה שלהם, מה עשו ילדים קטנים ששחטו אותם? והיו כל כך הרבה גופות. גופות המחבלים התערבבו עם גופות של ישראלים, היו הרבה יותר מ-1,400 גופות. חשבתי שחצי מהמדינה הלכה".

משרד הבריאות פנה לבית החולים בבקשה לסייע בניקיון המתחם של מחנה שורה ביום רביעי שאחרי האסון. "המדינה הקימה את המתחם לאיתור הנעדרים והתחילה להפעיל אותו, עוד לפני שהבינו את גודל האירוע", מספר ברק נונא, מנהל מחלקת המשק בבית החולים, "כשמספר הנרצחים התחיל להתגלות, הבינו שיצטרכו עזרה בניקיון המקום, ופנו אלינו כבית חולים ממשלתי." נונא הבין שהמשימה לא תתאים לכולם. "היו גם עובדים שסירבו. אני אמרתי לצוות שאני הולך בעצמי, ואנדי, וורקו ודסטו הצטרפו אליי".

השלושה סיימו את משמרותיהם באותו היום והתחילו להתארגן לנסוע. נונא מספר ש"לא ידענו מה נפגוש שם, אז הבאנו את כל הציוד שיאפשר לנו לנקות כמו שמנקים בוולפסון, מדליים ועד כדורי כלור".

"העובדים הסוציאליים הזכירו לנו לקחת הפסקות, לשמור על עצמנו"

הם היו חמישה: העובדים יהאלו, אמביאסטו וסוונך; מנהל המחלקה נונא; ויניב פוגל, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים. ברביעי ב-22:00 הם הגיעו למחנה שורה, והתחילו לעבוד לתוך הלילה. יחד עם עוד שני עובדים נוספים שהצטרפו, הם עבדו במתחם לסירוגין במשך ארבעה ימים, עד יום ראשון שבו הוסדרו עובדי ניקיון קבועים למתחם.

במהלך שעות העבודה, העובדים טופלו על ידי צוות עובדים סוציאליים של המתחם. "הם עזרו לנו מאוד", אומר אמביעלה, "הזכירו לנו כל הזמן לקחת הפסקות מנוחה, לשתות מים ולשמור על עצמנו". בתום השבוע, העובדים השתתפו במפגש עיבוד עם פסיכולוגית מטעם וולפסון.

היעדרותם של עובדי המשק לא הייתה קלה עבור צוות המשק של בית החולים, שכמו כל צוותי המשק בבתי החולים הממשלתיים פועל במחסור קבוע של כוח אדם. "זה דרש מעובדים אחרים לעשות משימה וחצי באותם הימים", אומר נונא, "אבל כולם רצו לתרום למשימה הלאומית, וכשהבינו שהחברים שלהם הלכו לעשות משימה לאומית, כל הצוות נרתם לגבות את החוסר".

"למרות הקושי, אין לי בעיה לעזור גם בהמשך," אומר אמביעלה. "כולנו מקווים שלא יהיה עוד צורך כזה לעולם, אבל אם יהיה צריך, הייתי רוצה לבוא שוב. זה המעט שיכולתי לעשות עבור המשפחות. הלוואי רק שהיה אפשר להחזיר אותם לחיים".