יש שאלות, כמו "כמה אתה מרוויח?" או "מה המשכורת שלך?", שלא תמיד נעים לנו לשאול, אך הן רלוונטיות היום יותר מתמיד. עליית שכר היא מגמה כלכלית שמחלצת מעוני ובכוחה לצמצם פערים ולהבטיח את כוח הצריכה של העובדים, כבסיס לקיום כלכלה יציבה.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההכרה בצורך לעקוב אחר מגמות השכר בעולם על מנת לייצר מדיניות עולמית בתחום. השבוע התפרסם 'דוח השכר הגלובלי' של ארגון העבודה הבינלאומי, שסוקר את מצב השכר בעולם והמגמות העיקריות בתחום
השכר עולה, אבל לא מספיק
השכר הראלי הגלובלי – השכר הממוצע בכל מדינה בהתאמה לאינפלציה המקומית ובשקלול עולמי – עלה בשנת 2015 ב-1.7% בלבד, בהשוואה ל-2.5% בשנת 2012. מדובר בשיעור הנמוך ביותר בארבע השנים האחרונות.
בניכוי נתוני השכר של סין, בה שיעורי עליית השכר גבוהים משמעותית בהשוואה לשאר העולם – המספרים גרועים בהרבה. מעלייה ממוצעת של 1.6% ב-2012, ל-0.9% בלבד ב-2015.
המספרים האלה מדגימים עובדה פשוטה – העובדים בעולם משתכרים פחות מעבודתם. ושכר נמוך משמעותו כוח הקניה שלהם קטן יותר מול לעליית המחירים. במילים אחרות – העולם צומח ומתפתח אבל העובדים מקבלים פחות.
על פערי שכר וחלוקת ההכנסות
דוח השכר הגלובלי בחן לא את את המגמות ברמת השכר הראלי, אלא גם את האופן בו מתחלקת ההכנסה והפערים שנוצרים בעקבות חלוקה זו ובמסגרתה.
דוגמה לבעייתיות בחלוקת ההכנסות ניתן למצוא בנתוני ההכנסות של אירופה, לפיהם 25.5% מהשכר ניתן ל-10% בלבד מהעובדים. בעוד שכ-30% מהשכר התחלק בין 50% מהעובדים.
מנתוני הדוח עולה כי חלוקת השכר בתוך מקומות העבודה משפיעה על אי השוויון הכללי בחברה. באירופה, לדוגמה, נימצא שמחצית משיעור אי-השוויון הכללי בהכנסות מקורו בחלוקת ההכנסות בתוך מקומות העבודה.
נתון מעניין נוסף מגלה כי קיים יחס ישר בין גובה השכר במקום עבודה לבין פערי השכר בתוך אותו מקום. על פי בוח, ככל שהשכר במקום העבודה נמוך יותר כך הפערים נמוכים יותר. ככל שהשכר במקום העבדוה גבוהה יותר אז פערי השכר הם עצומים יותר וחוסר השוויון גדול יותר.
כך, בתאגידים בהם השכר הממוצע הוא נמוך – כמו מסעדות מזון מהיר – מקבלים השכר הגבוה ביותר משתכרים פי חמישה מאלה שבתחתית מקבלי השכר. לעומתם, תאגידים בהם השכר הממוצע הוא גבוה – כמו חברות היי טק או בנקים – מקבלי השכר גבוה ביותר משתכרים פי 120 מאלו שבתחתית.
אך פערי שכר אפשר למצוא גם בקרב מקבלי השכר הגבוה. על פי מחברי הדוח, בקרב האחוזון העליון של מרוויחי השכר הגבוה ייצוג גבוה משמעותית לגברים. עוד נמצא כי מספר הגברים בתפקידי מנכ"לות גבוה פי שתיים ממספר הנשים. בנוסף, פערי השכר בין גברים ונשים באחוזון העליון גבוהים פי שתיים מהפערים המגדריים בקרב כלל מקבלי ההכנסות.
אבל מה כבר אפשר לעשות?
מחברי הדוח מעלים מספר צעדי מדיניות שיכולים לסייע בצמצום מגמות אי-השוויון. ביניהם, חיזוק מוסדות בתחום העבודה – איגודים מקצועיים, מנגנוני שולחנות עגולים, משרדי עבודה, יצירת מסגרת חוקית טובה יותר לעבודה ועוד; יצירת פיקוח פנימי של תאגידים על עצמם; ויצירת סביבה לפעילות בת קיימא של תאגידים, שלא פוגעים בעובדיהם ובסביבתם.
כלי מדיניות משמעותי נוסף שמזכיר הדוח הוא מדיניות שכר המינימום. ראיות שנאספו לאחרונה מצביעות על כך שמדיניות מעוצבת היטב בתחום שכר המינימום -כלומר, שכר מינימום בשיעור שלוקח בחשבון את הצרכים של העובדים ומשפחותיהם, בנוסף לפקטורים כלכליים – יכול להיות בעל השפעות חיוביות משמעותיות על רמת אי-השוויון בהכנסות.
