"הרחוב הערבי בישראל היה בהלם מוחלט בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה", מתאר ד"ר אריק רודניצקי, חוקר החברה הערבית בישראל ממרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה. "במקביל, התחיל הפחד מתקריות ותקיפות ערבים כתגובת נגד. לכך יש להוסיף את דברי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לגבי ההכנות לקראת 'שומר החומות 2'. התחושה הכללית היא של לחץ. יש הסתגרות מרצון. האזרחים הערבים בוחרים לא לבוא במגע עם יהודים, לא לצאת לערים יהודיות, ללכת לעבודה ולחזור, להוריד פרופיל, להימנע מחיכוך".
רודניצקי מסביר שהפחד הוא ממעשי תגמול מצד יהודים, ושחלוקת כלי הנשק בקרב היהודים מערערת את הקרקע בחברה הערבית. "יש תחושה של ציד מכשפות. היו אנשים שהביעו הזדהות (עם פעולות חמאס – י.ש.), נפתחו לא מעט חקירות, עשרות מקרים. גם אם אין ממש פלילי, זה יוצר תחושה של מקארתיזם.
"ברשתות החברתיות, היו שניסו בימים הראשונים לתת קונטקסט לאירועים, למסגר בתוך הסכסוך. לקראת סוף השבוע הראשון נהייתה דממת אלחוט. הפסיקו לפרסם. אנשים השחירו את תמונת הפרופיל. יש שתיקה, כאב ופחד. השקט נמשך שבועיים. מסוף השבוע השלישי יש שימוש במטאפורות, שמעיד על שתיקה מאונס וכיבוי רגשות. זה שיח סמוי של 'המבין יבין'. זו טכניקה ידועה להעברת מסר, והציבור מבין. זה אופייני לתקופת מתח. זו דרך להביע כאב וביקורת, לפרוק רגשות, כי אסור להביע רגשות".
לדבריו, המצב שונה בקרב הדרוזים והבדואים. "הדרוזים הם חלק מכוחות הביטחון. הבדואים בנגב ספגו מכה מחמאס כמו היהודים, מתוך 20 הרוגים ערבים, 18 הם בדואים. יש גם נעדרים וחטופים. יש תחושה של שותפות גורל.
"גם בציבור הערבי הכללי יש הזדהות והתנגדות לחמאס. יש 1%-2% שמביע הבנה למעשי חמאס, אך הרוב מתנגד. מצד שני, כבר חודש שלם מפציצים את עזה. לציבור הערבי מאוד קשה עם זה, אבל קיימת הפרדה בין הדברים.
"בשיח היהודי אין שום קבלה לכאב של האזרחים הערבים על מה שקורה בצד השני. השיח הוא יהודי ציוני, שיח לוחמני גם בתקשורת. הערבים מבינים שאי אפשר לעבור בשתיקה על מה שנעשה ב-7 באוקטובר, אבל כל יום שעובר זה קשה להם יותר.
"התקשורת הערבית הממסדית מדברת על מצבם הנפשי של האזרחים הערבים. לא מדברים על עזה. באתרי חדשות שמזוהים עם הלאומיים מבליטים מאוד מה שקורה בעזה. השיח שם מאוד לאומי פלסטיני. אין לגיטימציה למעשה הטבח. הם חושבים שזה פגע בבעיה הפלסטינית. השיח הוא לא על לגיטימיות, מובן מאליו שזה לא לגיטימי. השיח הוא על מה שקורה בעזה ועל המצב ההומינטרי.
"מה שחמאס עשה ספציפית לא זוכה לתהודה באתרים בעלי אוריינטציה לאומית. הם מניחים שהמידע מופיע בתקשורת היהודית, ושהתפקיד שלהם להציג את הצד הפלסטיני. יש ניתוק בין סיבה לתוצאה. המיקוד הוא בכאב האזרח הפלסטיני". רודניצקי מוסיף שאין כמעט אזכור בתקשורת הערבית למפונים ולחטופים, אף שחלקם בני החברה הערבית.
רודניצקי סבור שדבריה של ח"כ אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ) אומללים. "היא הכניסה עצמה לנקודה בעייתית". לעומת זאת, הוא מציין את אמירתו של יו"ר מפלגתה, ח"כ מנסור עבאס, שנקט גישה ממלכתית, גינה את דבריה ואמר "גינינו בתוקף מהרגע הראשון את הטבח המזעזע בדרום. אין ולא יהיה מקום בשורותינו לכל גורם שמתכחש או ממעיט בחומרת המעשים המנוגדים לערכים שלנו ושל הדת האיסלאמית". לדברי רודניצקי, זו התבטאות חסרת תקדים בפוליטיקה הערבית.
"המנהיגות האזרחית נמצאת בשלב המתנה. מנסים להתמקד בכאן ועכשיו, לא להסתכל יותר מדי קדימה. המנהיגות המקומית דואגת לשלום הציבור, שלא יהיה פיצוץ בין יהודים לערבים. עדיין לא שיח. הם מתאוששים מההלם ונמצאים בתקופת מעבר. זה מצב חירום.
"החדשות הטובות הן שהסיבוב האלים שקרה לפני שנתיים וחצי לא קרה הפעם, אף על פי שזה מקרה הרבה יותר קשה. המצב קשה, אבל הזמן יכול לרפא הכול. כמעט לא נרשמו תקריות ממשיות. חלק גדול מהציבור הערבי מבין, ומרגיש סולידריות. כרגע צריך לתת זמן ואפשרות להתבטא. היכולת להיפגש ולדבר מצליחה לפרק את המתח האזרחי. עוד רגע תיפתח שנת הלימודים האקדמית ויהיו הפגנות של יהודים ושל ערבים. צריך לדעת להכילן".
רודניצקי מוסיף שהוא נתקל בביטויים רבים של סולידריות יהודית-ערבית. "אנשי רפואה ערבים רבים התנדבו, יש חמ"ל יהודי-ערבי ברהט, עיריית כפר קאסם קולטת משפחות מפונים. זה לא מס שפתיים. הרבה אנשים היו בהלם. הם מבינים שחמאס היה שוחט אותם כמו את היהודים. הסולידריות נובעת ממקום אנושי בסיסי. זה לא רק כלפי חוץ. בצד האווירה של מקארתיזם, רוב האזרחים הערבים מאוד מבין ומזדהה, ולכן יש סולידריות כלפי הציבור היהודי".
