קבוצת שטראוס מקימה קרן בהיקף של מיליוני שקלים לטובת חקלאי הנגב המערבי, יחד עם עמותת 'לקט ישראל'. הקרן תסייע באתגרים הכלכליים איתם מתמודדים חקלאים כעת, ותתמוך בתהליכי שיקום ותקומה של המשקים שנפגעו בעקבות המלחמה.
בטווח המיידי תעניק הקרן עזרה כספית לכ-800 חקלאים ברכישת מוצרי מזון עבור משפחותיהם. בטווח הארוך, תיבנה תוכנית סיוע בשיתוף החקלאים שתכלול תמיכה פיננסית, סיוע משפטי, רכישת ציוד לשיקום התשתיות שנפגעו, פיתוח חדשנות והתאמת מוצרים ליכולות הגידול, קידום רכישה של תוצרת חקלאית מקומית בהתאם לצורכי החקלאים, סיוע בתעסוקה חלופית, תמיכה בהשמת עובדים וצרכים נוספים שיעלו מהחקלאים.
'לקט ישראל', עמותה העוסקת באיסוף עודפי מזון ותרומתם למאות אלפי נתמכים, תסייע בניהול הקשר עם החקלאים, תמפה צרכים ותוביל ועדת היגוי מקצועית להגדרת קריטריונים למתן תמיכה.
173 מיליון שקיות תפוצ'יפס, 81 מיליון שקיות דוריטוס
מגדלי תפוחי אדמה מהנגב המערבי מספקים חומר גלם למפעל המלוחים של קבוצת שטראוס בשדרות. לפי נתוני החברה, כ-87% מתפוחי האדמה שמשמשים חומר גלם במפעליה, מגיעים מחקלאים מקומיים, ביניהם הקיבוצים: צאלים, גבולות, סופה, בארי, עין השלושה, נירים, כרם שלום, ניר יצחק, ניר עוז ומושב עמיעוז.
בכל שנה מגיעים למפעל המלוחים בשדרות כ-33 אלף טון תפוחי אדמה, וכ-5,000 אלף טון תירס, מהם מיוצרים כ-173 מיליון שקיות תפוצ'יפס וכ-81 מיליון שקיות דוריטוס, בהתאמה.
יבול ירקות מקומי מגיע כחומר גלם גם למפעל הירקות הטריים 'טעם הטבע' בקיבוץ ברור-חיל ולמפעל סלטי 'אחלה' בכרמיאל. מרבית הירקות מגיעים מיישובי חבל מעון (יח"מ), אגודה חקלאית שמשווקת ומייצאת תוצרת חקלאית מעשרה קיבוצים בעוטף עזה. התוצרת של יח"מ כוללת 125 אלף טון תפוחי אדמה, 37,500 טון גזר, 12,500 טון צנונית, 3,500 טון בצל ו-15 אלף טון פירות הדר.
יוחי קופלר (59) מנהל את ענף גידולי השדה של קיבוץ עין השלושה שבעוטף עזה. כבר 25 שנה ששדות הקיבוץ מספקים ירקות למפעלי שטראוס. חסה, כרוב וירקות נוספים למפעל בברור חיל, ותפוחי אדמה למפעל בשדרות.
קופלר אומר ל'דבר' שהקרן שהקימה החברה "לא מובנת מאליה בכלל, אבל גם לא מפתיעה. מאז ומתמיד שטראוס מטפחת ודואגת לספקים שלה. הם ממש רוצים לעזור, ואפילו לא הצהירו על סכום לקרן, מפני שהם מחכים שנגיד איזו עזרה נצטרך". לדבריו, החקלאים עוד לא יודעים מה בדיוק הם צריכים, וכנראה ידעו רק כשתסתיים המלחמה.
קופלר רואה את הקרן כקרן צמיחה. "זה יותר מאשר שיקום", הוא אומר, "שיקום זה לא מספיק." הוא מדגיש את ההדדיות בקשר עם שטראוס: "אני לא רוצה תרומה ופילנתרופיה, לתחושתי זה לא מה שהם מציעים ואני חושב שרוב החקלאים שעובדים איתם מרגישים כמוני. מבחינתנו וגם מבחינתם מדובר בהשקעה שתניב פירות שישרתו את שני הצדדים. אני בטוח שנעשה דברים גדולים ביחד, נפתח דברים חדשניים".
לדבריו הקרן מבטאת מערכת יחסים מתמשכת וקרובה בין החברה לחקלאים: "השותפות בינינו היא לא רגעית, היא לשנים. כשקשה לי, הם עוזרים, כשקשה להם, אני עוזר. אני שמח שהם רוצים לבנות את היעדים של הקרן ביחד איתנו, בהתאם לצרכים שלנו, להתקדם במקצב שלנו".
הוא מספר שהקשר ההדוק בין החברה לבין המגדלים בא לידי ביטוי כבר למחרת הפינוי. "התקשרו אלינו וביקשו שנמפה לאן התפנה כל קיבוץ, כי הם רצו לשלוח לנו פינוקים ולעודד אותנו. אנחנו עדיין מקבלים 3-4 טלפונים ביום מאנשים בתפקידי מפתח בשטראוס שמתעניינים ושואלים איך אפשר לעזור, מה אפשר לעשות כדי להקל על הקהילה. הקשר בין עין השלושה לשטראוס הוא עמוק".
קופלר מכנה את גישת החברה "תעשייה ציונית". הוא רואה את הביטויים לכך לאורך כל שרשרת הערך, במיוחד בהסתמכות על ספקים ישראליים ועבודה צמודה איתם, ובמיקום מפעלי החברה לאורך גבולות המדינה ובפריפריה: בנהריה, בשדרות, בערבה ובגליל. "בכל המקומות האלה שטראוס יושבת ומפרנסת. זה לא איזה יבואן, זאת חברה שמעסיקה מאות אנשים שבנו בתים בפריפריה. חברה שתורמת לצמיחה ורואה בזה ערך. הייתי שותף לדיונים מקצועיים ומסחריים הרבה לפני המלחמה, ותמיד הנקודה הישראלית הייתה שם. זה משהו בערכים הבסיסיים, ב- DNA של החברה, ועכשיו כולם רואים את זה".
